סאלי מאן – הבדלי גרסאות
מ סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים) |
הנדב הנכון (שיחה | תרומות) מאין תקציר עריכה |
||
| שורה 15: | שורה 15: | ||
|יצירות ידועות= |
|יצירות ידועות= |
||
}} |
}} |
||
'''סאלי מאן''' ([[1 במאי]] [[1951]]) היא [[צלמת]] [[אמריקאית]], ידועה בצילומיה הגדולים בשחור לבן של ילדיה הקטנים, ובהמשך גם בשל צילומי הנוף שלה. |
'''סאלי מאן''' ([[אנגלית]]: Sally Mann; נולדה ב-[[1 במאי]] [[1951]]) היא [[צלמת]] [[אמריקאית]], ידועה בצילומיה הגדולים בשחור לבן של ילדיה הקטנים, ובהמשך גם בשל צילומי הנוף שלה. |
||
==ראשית חייה== |
|||
מאן נולדה ב[[וירג'יניה]] והייתה הילדה השלישית והבת היחידה במשפחתה. אביה רוברט מאנגר היה [[רופא]] ואמה אליזבת' מאנגר ניהלה את חנות הספרים באוניברסיטה המקומית. מאן סיימה את לימודיה בבית הספר בשנת [[1969]] והחלה ללמוד בקולג'. היא סיימה את לימודיה כ[[מוסמך אוניברסיטה|M.A]] ב[[כתיבה יוצרת]] בשנת [[1975]]. באותו זמן היא החלה גם לצלם, וצילומה הראשון, צילום עירום של חבר ללימודים, פורסם בבית הספר שבו למדה. אביה עודד אותה לצלם, ומצלמתו גדולת הפורמט היוותה הבסיס לשימוש שלה במצלמות פורמט גדול כיום. |
מאן נולדה ב[[וירג'יניה]] והייתה הילדה השלישית והבת היחידה במשפחתה. אביה רוברט מאנגר היה [[רופא]] ואמה אליזבת' מאנגר ניהלה את חנות הספרים באוניברסיטה המקומית. מאן סיימה את לימודיה בבית הספר בשנת [[1969]] והחלה ללמוד בקולג'. היא סיימה את לימודיה כ[[מוסמך אוניברסיטה|M.A]] ב[[כתיבה יוצרת]] בשנת [[1975]]. באותו זמן היא החלה גם לצלם, וצילומה הראשון, צילום עירום של חבר ללימודים, פורסם בבית הספר שבו למדה. אביה עודד אותה לצלם, ומצלמתו גדולת הפורמט היוותה הבסיס לשימוש שלה במצלמות פורמט גדול כיום. |
||
==תחילת הקריירה== |
|||
מאן החלה לעבוד כצלמת עבור האוניברסיטה שבה אמה עבדה. באמצע [[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה-70]] היא צילמה את תהליך הבנייה של בניין המשפטים של האוניברסיטה, מה שהוביל אותה לפתיחת תערוכת היחיד הראשונה שלה ב[[מוזיאון קורקורן]] בשנת [[1977]]. חלק מהתמונות בתערוכה זו הופיעו גם בספרה הראשון ''Second Sight'' שפורסם בשנת [[1984]]. |
מאן החלה לעבוד כצלמת עבור האוניברסיטה שבה אמה עבדה. באמצע [[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה-70]] היא צילמה את תהליך הבנייה של בניין המשפטים של האוניברסיטה, מה שהוביל אותה לפתיחת תערוכת היחיד הראשונה שלה ב[[מוזיאון קורקורן]] בשנת [[1977]]. חלק מהתמונות בתערוכה זו הופיעו גם בספרה הראשון ''Second Sight'' שפורסם בשנת [[1984]]. |
||
| שורה 32: | שורה 32: | ||
ספרה הרביעי ''Still Time'' שפורסם בשנת [[1994]] היה מבוסס על קטלוג של תערוכות נודדות שכלל תמונות מכ-20 שנות צילום. 60 התמונות שנכללו היו בעיקר תמונות של ילדיה, אך גם מעט צילומים מוקדמים בצבע של נופים וצילומים אבסטרקטיים. |
ספרה הרביעי ''Still Time'' שפורסם בשנת [[1994]] היה מבוסס על קטלוג של תערוכות נודדות שכלל תמונות מכ-20 שנות צילום. 60 התמונות שנכללו היו בעיקר תמונות של ילדיה, אך גם מעט צילומים מוקדמים בצבע של נופים וצילומים אבסטרקטיים. |
||
=קריירה מאוחרת= |
|||
באמצע [[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]] החלה מאן לצלם נופים בתהליך [[קולודיון]], כשהיא משתמשת באותה מצלמת פורמט גדול. |
באמצע [[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]] החלה מאן לצלם נופים בתהליך [[קולודיון]], כשהיא משתמשת באותה מצלמת פורמט גדול. |
||
גרסה מ־20:49, 12 ביולי 2017
 | |
| נובמבר 2007 | |
| לידה |
1 במאי 1951 (בת 72) וירג'יניה, ארצות הברית |
|---|---|
| לאום | אמריקה |
| מקום לימודים |
|
| תחום יצירה | צילום |
| זרם באמנות |
אמנות עכשווית  |
| השפיעה על | יהודית מצקל |
| פרסים והוקרה |
מלגת גוגנהיים (1987) Prix Pictet (2021) עמיתת האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים (2022) הקרן הלאומית לאמנויות Real Sociedad Fotográfica |
|
sallymann | |
  | |
סאלי מאן (אנגלית: Sally Mann; נולדה ב-1 במאי 1951) היא צלמת אמריקאית, ידועה בצילומיה הגדולים בשחור לבן של ילדיה הקטנים, ובהמשך גם בשל צילומי הנוף שלה.
ראשית חייה
מאן נולדה בוירג'יניה והייתה הילדה השלישית והבת היחידה במשפחתה. אביה רוברט מאנגר היה רופא ואמה אליזבת' מאנגר ניהלה את חנות הספרים באוניברסיטה המקומית. מאן סיימה את לימודיה בבית הספר בשנת 1969 והחלה ללמוד בקולג'. היא סיימה את לימודיה כM.A בכתיבה יוצרת בשנת 1975. באותו זמן היא החלה גם לצלם, וצילומה הראשון, צילום עירום של חבר ללימודים, פורסם בבית הספר שבו למדה. אביה עודד אותה לצלם, ומצלמתו גדולת הפורמט היוותה הבסיס לשימוש שלה במצלמות פורמט גדול כיום.
תחילת הקריירה
מאן החלה לעבוד כצלמת עבור האוניברסיטה שבה אמה עבדה. באמצע שנות ה-70 היא צילמה את תהליך הבנייה של בניין המשפטים של האוניברסיטה, מה שהוביל אותה לפתיחת תערוכת היחיד הראשונה שלה במוזיאון קורקורן בשנת 1977. חלק מהתמונות בתערוכה זו הופיעו גם בספרה הראשון Second Sight שפורסם בשנת 1984.
ספרה השני, At Twelve: Portraits of Young Women, יצא לאור בשנת 1988 ועורר מחלוקת. "תמונותיה לכדו את הרגשות המבולבלים והזהויות המתפתחות של נערות מתבגרות וסגנון ההדפסה מעניקות אווירה דרמטית וקודרת לתמונות." (על פי המוזיאון לצילום עכשווי בשיקגו).
ספרה השלישי והידוע ביותר, Immediate Family, יצא לאור בשנת 1992. בניו יורק טיימס נאמר על מאן בעקבות הספר ש"ככל הנראה אין צלם שנהנה יותר מפרץ של הצלחה בהיסטוריה של עולם האומנות". הספר מכיל 65 תמונות בשחור לבן של שלושת ילדיה, כולם מתחת לגיל 10. תמונות רבות צולמו בבקתת הקיץ של המשפחה ליד נהר שבו הילדים שיחקו ושחו בעירום. הספר עוסק במגוון נושאים שקשורים לילדות (שחייה בעירום, קריאה, התחפשות, שינה ומשחקים) אבל גם בנושאים יותר קודרים, כמו חוסר ביטחון, בדידות, פגיעה, מיניות ומוות. הספר עורר מחלוקת גדולה, כולל האשמות בפורנוגרפית ילדים. אחת מהתמונות (וירג'יניה בת ה-4) שבה נראית בתה וירג'יניה בת ה-4, צונזרה בוול סטריט ג'ורנל בעזרת פסים שחורים על עיניה, פטמותיה וערוותה. מאן עצמה ראתה בצילומים "מצבים טבעיים דרך עיניה של אמא: שמחה, עצב, שובבות, חולי, דימום, כעס ואפילו עירום." כשמגזין טיים בחר בה כ"צלמת האמריקאית הטובה ביותר" בשנת 2011 נכתב עליה:
- "מאן קלטה שילוב של רגעים ספונטניים ורגעים מסודרים בקפידה של ילדות וכנות - לפעמים אי נוחות. מה שהמבקרים שזועמים על העירום של ילדיה לא הצליחו להבין הוא המסירות והמעורבות שלה במהלך הפרויקט ושיתוף הפעולה השמח של ילדיה במגוון הסיטואציות, העליזות או הרשמיות. אין אוסף של צילומים משפחתיים שדומה לאוסף הזה, בכנות העירומה שלו, בסקרנות ובלהט של הטיפול האמהי שנראה בו."
הניו ריפבליק החשיב את הספר כ"אחד מספרי הצילום הטובים ביותר של זמננו".
ספרה הרביעי Still Time שפורסם בשנת 1994 היה מבוסס על קטלוג של תערוכות נודדות שכלל תמונות מכ-20 שנות צילום. 60 התמונות שנכללו היו בעיקר תמונות של ילדיה, אך גם מעט צילומים מוקדמים בצבע של נופים וצילומים אבסטרקטיים.
קריירה מאוחרת
באמצע שנות ה-90 החלה מאן לצלם נופים בתהליך קולודיון, כשהיא משתמשת באותה מצלמת פורמט גדול.
ספרה החמישי של מאן, What Remains, יצא לאור בשנת 2003, והוא בעל חמישה חלקים. החלק הראשון הכיל צילומים של מה שנשאר מכלבת הגרייהאונד שלה, אווה, לאחר מצב של רקבון. החלק השני הכיל צילומים של גופות בתהליכי ריקבון שונים שנמצאו במכון לזיהוי פלילי. החלק שלישי מתאר פרטים מנוף בשטח ששייך למאן שבו נהרג אסיר חמוש. החלק הרביעי כולל מחקר על קרב אנטיאטם.
ספרה השישי, Deep South, התפרסם בשנת 2005 וכלל 65 תמונות בשחור לבן של נופים שצולמו בין 1995 ל-2004. הספר נבחר על ידי ניוזוויק כספר של תקופת החגים, ותאור כ"נופים רדופים של הדרום, שדות קרב, אחוזות מתפוררות, נופים אפופי שיחי קודזו ונוף של המקום בו נרצח אמט טיל." ועל מאן נאמר שהיא "ניגשת בספר לכל סטראוטיפ דרומי ובעדינות הורסת כל אחד בתורו על ידי יצירת תמונות מטרידות שנעות בין תיעוד להזיה."
ספרה השביעי Proud Flesh פורסם בשנת 2009, וליווה תהליך במשך שש שנים של ניוון שרירים שעבר בעלה.
ספרה השמיני והאחרון עד כה, The Flesh and The Spirit, יצא לאור בשנת 2010 בשילוב עם תערוכה של מאן במוזיאון וירג'יניה לאומנויות יפות. הספר אומנם אינו רטרוספקטיבי, אך הוא מכיל 200 דפים של עבודות חדשות ועדכניות (פורטרטים עצמיים, נופים, תמונות של בעלה, של ילדיה ושל גופות מהמכון לזיהוי פלילי) וכן עבודות מוקדמות יותר (תמונות צבע של ילדיה משנות ה-90 שלא פורסמו).
חייה האישיים
למאן יש שלושה ילדים: אמט שנולד בשנת 1979, ג'סי שנולדה בשנת 1981 ו-וירג'יניה שנולדה בשנת 1985. מאן חיה בחווה בוירג'יניה עם בעלה לארי, עורך דין, וסובל מניוון שרירים.
מאן חובבת מרוצי סוסים, וב-2006, בזמן שרכבה על סוסה, סוסה התמוטט בעקבות התפוצצות מפרצת, והיא הושלכה לקרקע ושברה את גבה. היא התאוששה במשך שנתיים מפציעה זו, ובמהלך תקופה זו היא יצרה סדרה של פורטרטים עצמיים בטכניקת אמברוטייפ.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של סאלי מאן- סאלי מאן – ילדותי השנייה
