הציפייה – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
מ ניקיון פרמטרים בתבנית:ויקישיתוף בשורה תג (דיון) |
||
| שורה 7: | שורה 7: | ||
==קישורים חיצוניים== |
==קישורים חיצוניים== |
||
{{ויקישיתוף בשורה|שם=Category:Advent| |
{{ויקישיתוף בשורה|שם=Category:Advent|תצוגה=הציפייה}} |
||
==הערות שוליים== |
==הערות שוליים== |
||
גרסה מ־21:25, 13 ביולי 2017
הציפייה (לועזית: Advent) היא העונה החגיגית שלפני חג המולד, המצוינת במרבית הכנסיות המערביות, כולל הכנסייה הקתולית הרומית, הכנסייה האנגליקנית וחלק גדול מהפלגים הפרוטסטנטיים, אם כי לא בקרב האוונגליקלים ועוד כמה. לשיטת כמעט כל הכנסיות,[1] האדוונט מתחיל ביום ראשון הרביעי שלפני חג המולד, ללא קשר למספר השבועות המדויק, ונמשך עד ערב החג עצמו. הוא מהווה את פתיחת השנה הליטורגית בכנסיות המערביות. מקור המונח בלטינית במובן של "ביאה" או "הגעה". זהו תרגום המילה היוונית "פארוסיה" (παρουσία), הביאה השנייה. האדוונט מסמל הן את הציפייה ללידת ישו בשעתו והן את הייחול לביאתו בשנית. התקופה היא אחת משתי העונות החשובות של הלוח הליטורגי הנוצרי, יחד עם התענית שלפני הפסחא.
תקופת האדוונט מצוינת במסורות רבות לפי השיוך הכנסייתי והאזור הגאוגרפי. אצל לותרנים ואחרים נהוג להעניק לילדים "לוח שנה של עונת הציפייה", ובאמצעותו הם יכולים לחשב את הימים שנותרו מ-1 בדצמבר עד חג המולד. בבית ובכנסייה רבים תולים זרים חגיגיים עם ארבעה נרות, שכל אחד מהם מודלק מדי יום ראשון עד תום העונה. הצבעים הליטורגיים (כלומר, הגוון המתחלף של מדי הכמורה, המפה על המזבח וקישוטים בתוך הכנסייה) הנהוגים בזמן האדוונט הם סגול או כחול. ישנן תפילות מיוחדות רבות לעונה, לפי נוהגי הכנסיות השונות, והקראות מכתבי הקודש. מקהלות מתחילות לשיר מזמורים ברוח החג ברחובות. ישנן מסורות עממיות רבות שהתפתחו והתווספו לאדוונט, כמו גם תוספות חילוניות שהתקבעו, דוגמת עריכת קניות, השמעת שירי חג המולד של הלהקות הפופולריות, הוצאת סרטים ברוח משפחתית לאקרנים וכו'.
בכנסיות המזרחיות השונות נוהגים לצום ארבעים יום בטרם חג המולד ואין מקבילה מדויקת לאדוונט. בעבר נהגו גם הקתולים המערביים לצום ולהתענות בעונה, ויש שעדיין מקפידים על כך בימים כמו ה-7 בדצמבר (ליל העיבור ללא חטא) וה-24 בו, ערב חג המולד.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ למעט הקתוליות שאינן נוהגות לפי פולחן רומי אלא הפולחן האמברוזיאני או של המוזערבים, הסופרות שישה ימי ראשון.