לדלג לתוכן

תפריט ניווט

הבדלים בין גרסאות בדף "תולדות מלחמת העצמאות (ספר)"

מ
מ (שינוי |ספר קודם= ל|קודם= ו |ספר הבא= ל|הבא=. (דיון))
הכרך השני, סוקר את החודש הראשון לאירועים, לאחר החלטת החלוקה, מ-29 בנובמבר 1947 עד 14 בינואר 1948.
 
האירוע הראשון הוא לא כמקובל [[ההתקפה על אוטובוס 2094]], ברשימתו של אורי מילשטיין מופיע פגיעה של מכונית ערבית בצעירים מ[[חטיבת עציוני]] ב[[רחביה]]. האירועים הנוספים קשורים בפגיעות התחבורה הציבורית, ה"חוליה החלשה", אשר הערבים ניסו לפגוע בה. וכך ה[[אוטובוס|אוטובוסים]] של [[אגד]] התארגנו לנסוע בשיירות מהשפלה לירושלים. פגיעות בתחבורה היו בסביבות [[באר שבע]], בדרך ל[[נגבה]], במסעף [[חולדה (קיבוץ)|חולדה]]. ראש אגף המבצעים [[יגאל ידין]] מפרסם "הוראות לתכנון הבטחת התחבורה". שיירות האוטובוסים ל[[גוש עציון]] נפסקנפסקות. השיירה ל[[בן שמן]] מותקפת. השיירות בדרך לבירה מותקפות בהתמדה.
 
ב[[ירושלים]] המון ערבי משתלט על המרכז המסחרי, בלא שימוש בנשק חם. הסחורות נבזזו והועלו באש. בגוש דן פעילות נרחבת של הכפרים הערביים: כפר סלמה ואחרים נגד [[שכונת התקווה]], נגדונגד [[כפר אז"ר]]. בגבול יפו- תל אביב ושכונות בגבול יפו סופגים יריות מצלפים ביום ובלילה.
 
אצ"ל ולח"י נוקטים ב[[פעולות התגמול|פעולות תגמול]]: בירושלים מפוצץ [[קולנוע]] ומוסך. פעולה נוספת נגד בתים ב[[שועפאט]] ובאזור המרכז. פשיטה על הכפר טירה במשולש ועשרות ערבים נפגעים. התקפה נאחרת תנערכת ב[[שער שכם]] עם עשרות נפגעים. רימונים נזרקים לבתי קפה ערבים ב[[יאזור]] וביפו.
 
ויש סיבובים של פעולות תגמול כמו באזור חיפה: 39 יהודים נרצחים בבית הזיקוק ב[[מפרץ חיפה]] כתגמול לזריקת מטען חבלה על פועלים ערבים. ותגובה נגדית, כיבוש [[בלד א-שיח']] (אחר כך [[תל חנן]] והיום כלול בתחומי העיר [[נשר (עיר)|נשר]]).
 
התקפות מסיביות על גוש עציון:
* ביום 14 בינואר 1948 התקפה רבתית על יישובי גוש עציון. יותר מ-200 ערבים נהרגו ו-3 יהודים נהרגו. היו 9 פצועים. בעקבות ההתקפה, [[מחלקת הל"ה]] יצאה מירושלים להביא סיוע לגוש.
 
בגליל יש פעילות מסוריה אך בעיקר מערביים מקומיים: התקפה על [[כפר סאלד]], ועל [[עין זיתים]].
 
ב[[נגב]] הוצב הגדוד השביעי של ה[[פלמ"ח]] ומונה מפקד לכל גזרת הנגב.
הכרך מסתיים ברשימה של 900 מקורות: ראיונות, מראה מקומות ומסמכים מארכיונים.
 
אחד מממצאי אורי מילשטיין בכרך זה היה כי "רוב אנשי הש"י העריכו כי הערבים ישלימו עם תוכנית החלוקה וזו הייתה אחד הסיבות להערכות הלקויה לקראת המלחמה. "רובם לא הביאו בחשבון את השפעת מדינות ערב על ערביי ארץ ישראל ולא ניתחו נכון את השפעת ה"פלסטינות" כגורם לאומי-מרכזי בעולם הערבי... כמו 26 שנה לאחר מכן ב[[מלחמת יום הכיפורים]]" (עמ' 25). היו גם שהעריכו שמדינות ערב לא יבואו לעזרת ערביי ארץ ישראל. רק [[הלגיון הערבי]] יגיע אבל ישתלט רק על האזורים הערביים.
 
הספר דן בנושא שכבר החל בו בכרך הראשון והוא השפעת הרקע התנועתי של הנהגת היישוב: תנועת הפועלים מצד אחד וה"אזרחים" מצד שני על ניהול המערכה הצבאית ועל הרכב ההנהגה הביטחונית. כך למשל בתל אביב, העירייה ה"אזרחית" עמדה מאחורי מפקד מחוז הנאמן לה ובקשה להגיע להסדר עם ערביי יפו על מנת למנוע פגיעה אנושה בענף הפרדסנות.