תחיית ישו

התחייה, מאת רפאל

תחיית ישו (באנגלית: Resurrection of Jesus) הוא רכיב מהותי באמונה ובתאולוגיה הנוצרית. על פי המתואר בברית החדשה, לאחר שהרומאים צלבו את ישו, הוא נקבר בקבר חדש אך קם מהמתים והופיע לעיני אנשים רבים במהלך ארבעים יום, לפני שחזר השמיימה.

הנוצרים חוגגים את תחיית ישו ביום ראשון של פסחא, היום השלישי לאחר יום שישי הטוב, המסמן את מועד הצליבה (פסחא נחגג בסביבות פסח).

בכמה מהבשורות הקנוניות ישו חוזה את מותו ואת תחייתו ומציין כי יתרחשו לפי תוכניתו של האל האב. הנוצרים רואים בתחיית ישו חלק מהתוכנית לגאולה.

חוקרי דתות חלוקים לגבי מקורם של הנרטיבים של התחייה. ישנם חוקרים בני תקופתנו הסבורים כי תחיית ישו נגזרה מחוויות תלמידיו ומאלו של השליח פאולוס.

משיחי שקר בנצרות

בנצרות היו מספר אנשים שהם או תומכיהם טענו כי הם מגלמים את ביאתו השנייה של ישו. בין היתר:

• שמעון מגוס ^{[דרוש מקור: מה הסימוכין להוספתו לרשימה?]}
• אן לי, ממקימות השייקרים
• היילה סלאסי, קיסר אתיופיה, על פי אמונות הראסטפארי
• סון מיונג מון, מנהיג כת כנסיית האיחוד, בעיני מאמיניה.
• דייוויד כורש, מנהיג פלג הדווידיאנים, כת דתית שהתפלגה מן האדוונטיסטים של היום השביעי ונקלעה לסכסוך אלים עם הממשל הפדרלי האמריקאי במתחם ליד העיר וייקו בטקסס בשנת 1994.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תחיית ישו בוויקישיתוף

ערך זה הוא קצרמר בנושא נצרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.