מחקר איכותני

מחקר איכותני הוא שיטת מחקר במדעים, כגון מדעי החברה ומדעי הרוח. מובן שכיח למונח הוא התבוננות בהתנהגות האנושית במטרה להבין אותה; ובמובנו המצומצם הוא כינוי לסוגי המחקר שאינם משתמשים בנתונים מספריים ובניתוחים סטטיסטיים של אותם הנתונים, וזאת בניגוד לשיטות מחקר כמותיות. המחקר האיכותי כולל בתוכו מספר זרמים מתודולוגים, בין השאר - אתנוגרפיה, תאוריה מעוגנת בשדה, מחקר נרטיבי, סיפורי חיים וחקר מקרה.

הנחות יסוד

ד"ר אשר שקדי מציג ארבע הנחות יסוד, אותן הוא בונה מתוך דיון על הפרדיגמה המחקרית הייחודית למחקר האיכותני/איכותי:

• שאלה אונטולוגית: מהו אופיה של המציאות? המציאות היא לא דבר קבוע שזהה אצל כל האנשים, אלא היא מובנית על-ידי כל פרט לפי הפרשנות שהוא מעניק למציאות (גישה קונסטרוקטיביסטית). זאת, בניגוד לגישה הכמותית, שהיא פוזיטיביסטית- כלומר, טוענת שהמציאות היא אובייקטיבית (לא תלויה בפרשנות הפרט).
• שאלה אפיסטמולוגית: איך האדם יכול להיות בטוח שהוא יודע את מה שהוא יודע? הפרט מבין את העולם באמצעות הבנייתו. הדברים שהוא יודע הם תלויי תפיסה, חשיבה, ניתוח, השקפת עולם, וכדומה. כלומר, כדי להבין את העולם עלינו להבין את מחשבותיהם של הפרטים הנחקרים, את ערכיהם ותפיסת עולמם.
• שאלה מתודולוגית: מהן הדרכים באמצעותן אנו מוצאים ידע? כאן בוחר החוקר באילו כלים להשתמש על מנת לבצע את המחקר. הדגש הוא על כך שהחוקר עצמו הוא כלי המחקר המרכזי - באמצעות ההבנה שלו, התפיסה שלו והאינטואיציות שלו.
• שאלה מתודית: כיצד בני אדם לומדים להכיר את המציאות? השאלה מתייחסת לשיטת ניתוח הנתונים שבוחר החוקר. למשל, גישה נרטיבית, גישה ממוקדת בשדה, גישה הממוקדת בנחקרים, ועוד.

ההיסטוריה של המחקר האיכותני

דנזין ולינקולן מחלקים את התפתחות המחקר האיכותני לשבע תקופות:

1. התקופה המסורתית (1950-1900) בתקופה זו נשלחו דוחות קולוניאליסטים ראשונים של חקרי תרבויות כבושות, מושא המחקר היה תמיד השונה או הזר. החוקרים שמרו על ריחוק על מנת לתת מבע אובייקטיבי לכאורה. ניתן לזהות בעבודתו של ברוניסלב מלינובסקי ששהה בגינאה החדשה כמאפיין בולט של התקופה.
2. התקופה המודרנית (1970-1950) בתקופה זו פרץ המחקר האיכותני עם תאוריה מעוגנת בשדה. המחקר האיכותני בימים אלו אופיין בפורמליזציה של שיטות איכותניות בניסיון לגבש שיטת מחקר שמתמודדת על יוקרתה מול זו הכמותנית. החוקרים השתמשו בניתוח קפדני, סטטיסטי למחצה של נתונים רבים ובסטנדרטים קשיחים כפי שנהוג במחקר כמותני בשיטות פוזיטיביסטיות.
3. תקופת "טשטוש הז'אנרים" (1986-1970). הטבעת מושג הטשטוש מיוחסת לגירץ אשר קבע כי ישנו טשטוש בין מדעי הרוח ומדעי החברה. להתפחות המחקר האיכותני, חוקרי מדעי הרוח והחברה תרמו האחד לשני. ממדעי הרוח נלמדו כיצד ניתן לנתח טקסטים וסיטואציות מורכבות. ממדעי החברה נלמד המבע החברתי על קבוצות שונות והיחס אליה ואל תרבותה בניתוח המציאות.
4. תקופת משבר הייצוג (crisis of representation) (1990-1986). תקופה זו מאופיינת בביקורת פנימית על הסובייקטיביות של החוקר והשפעתה על תוצאות המחקר. כתוצאה מכתבים שוני בתקופה הנדונה, החלו חוקרים איכותניים לבטא את נקודת מבטם בתוך המחקר ובכך לתת מקום הסובייקטיביות במדע.
5. התקופה הפוסט-מודרנית (1995-1990) תקופה זו מאופיינת בתשובה למשבר הייצוג בחיפוש אחר נרטיב כולל שייתן ביטוי לקולו של האחר, בשל כך נקראת גם התקופה הניסויית. בתקופה זו התחדדו הרגישויות התרבותיות וגברו הביטוי הסובייקטיבי והטלת הספק.

שתי התקופות האחרונות, התקופה ה- Postexperimental הבתר-ניסויית (2000-1995), ותקופת העתיד (2000- ). תקופות אלו מתרכזות בשיח המוסרי של המחקר האיכותני.

גישות למחקר האיכותני

ניתן להבחין בין שתי גישות שונות למחקר איכותני: האחת רואה בו מחקר משלים למחקר הכמותי, המתאים לשדות מחקר שונים או להיבטים שונים של אותו המחקר. לעומתה, הגישה השנייה רואה במחקר האיכותני מחקר המפצה על בעייתיות הקיימת באופן מובנה במחקר כמותי, ולכן טוענת כי יש לזנוח את המחקר הכמותי ולהתרכז באיכותני.

מחקר איכותני כמשלים למחקר כמותני

גישה זו גורסת כי סוג מחקר זה הוא משלים למחקר הכמותי, ויש להשתמש בו בשני מקרים - בחקר תחומים שאינם ניתנים לכימות, למדידה ולניתוח סטטיסטי, וכמחקר משלים למחקר כמותי.

ישנם נושאים בהם לא ניתן לחקור בצורה כמותית, בדרך כלל משום שהאוכלוסייה הנחקרת אינה גדולה דיה כדי לאפשר מחקר סטטיסטי. למשל, כאשר אנתרופולוגים חוקרים שבטים קטנים, או כאשר אופי הנתונים הוא כזה שלא ניתן לכמתם, כמו חקר אופנים שונים של מנהיגות.

תחום שבו קיימים יתרונות למחקר האיכותני, כמשלים למחקר כמותי, במדעי החברה, הוא למשל תחום המיקרו היסטוריה. תחום זה מאפשר להתמקד בקורותיו של אדם אחד ספציפי, בתוך ההקשר ההיסטורי הגדול, ולקבל דוגמה לתמונה אישית וספציפית, מעבר להבנת המגמות והתהליכים ההיסטוריים.

במקרים אחרים, משמש המחקר האיכותני כמחקר מקדים למחקר הכמותי, לצורך קביעת הקטגוריות שישמשו במחקר הכמותי, או כמחקר משלים, לצורך בחינת משמעותן של תוצאות מספריות.

מחקר איכותני כתחליף למחקר כמותני

מאז שנות ה-70 של המאה ה-20, חוקרים רבים^{[דרוש מקור]} בדיסציפלינות שונות במדעי החברה טוענים כי מחקר איכותני יכול לעמוד בפני עצמו וכי הוא עדיף, מסיבות תאורטיות, על מחקר כמותי. חוקרים אלו יצאו כנגד התפיסה הפוזיטיביסטית המאפיינת את המחקר הכמותי. בהתאם הם טענו, כי שינוי תאורטי בצורת פרידה מהפוזיטיביזם מחייב גם שינוי מתודולוגי, לעבר שיטות מחקר המתאימות יותר לפרדיגמות המחקריות החדשות. על אף שחוקרים אלו יצאו בעיקר כנגד המחקר הכמותי, הרי שהגדרה של הבדל זה לפי קווים תאורטיים ולא לפי קווים מתודולוגיים מביאה לכך שפעמים רבות ההתנגדויות להלן מועלות גם כנגד מחקרים מהסוג שתואר לעיל. מחקרים שהם איכותיים מבחינת המתודולוגיה, אך פוזיטיביסטיים מההיבט התאורטי.

למרות האמור לעיל, לא ניתן להכליל ביקורת זו במסגרת תאורטית אחת. אין ספק, כי קיימת קרבה רבה בין מחקר איכותני לבין גישה תאורטית פוסט מודרניסטית. אך חוקרים רבים מאמצים את ביקורת הפוזיטיביזם, ולכן את המחקר האיכותי, ואינם מקבלים את כל (או אף את רוב) עקרונות הפוסט מודרניזם.

להתנגדות לחקירה פוזיטיביסטית מספר סיבות:

מהותנות

מחקר כמותי, מטבעו, נאלץ להשתמש בקטגוריות קיימות על מנת לכמת תופעות מהעולם החברתי. מכיוון שכך, מחקר כזה אינו יכול לפרק את הקטגוריות הקיימות בשיח, אלא רק למדוד את היחסים בין קטגוריות אלו.

חוקרים שיצאו כנגד המהותנות, ובמיוחד חוקרים פוסט סטרוקטורליסטים, טענו כי החקירה המשמעותית במדעי החברה היא חקירת הקטגוריות, ולכן המחקר הכמותני הוא חסר ערך מבחינה זו. לדוגמה, חקר האתניות בכלים כמותניים מחייב הגדרה מוקדמת של החוקר של מהות האתניות ושל הסוגים השונים שלה, ולכן מניח כי החלוקה הזו היא 'טבעית' ואינו מאפשר חקירה של עצם החלוקה. שאלון החוקר אתניות יכלול בתוכו מקום להגדרת האתניות של המרואיין במילה אחת או שתיים במקרה הטוב, ואפשרות לבחור מבין מספר אפשרויות שנקבעו מראש על ידי החוקר במקרה הרע. קידוד הנתונים לאחר מכן אינו מאפשר סטייה ממספר מוגבל של קטגוריות שהוגדרו מראש, וכך יאלץ את המרואיין לבחור באחת מהן.

חקר אתניות בראיון עומק, לעומת זאת, יאפשר לחוקר לבחון כיצד הנחקר מגדיר אתניות, והאם הקטגוריה של אתניות היא רלוונטית עבורו. מחקר כזה יאפשר לבחון את האופן שבו החברה מגדירה אתניות, ולא רק את היחסים בין הקבוצות האתניות השונות שהוגדרו מראש.

ההקשר

בעיה נוספת במחקר הכמותני היא אי התחשבותו בהקשר בו נאספו הנתונים. הרדוקציה של המחקר לנתונים מספריים מחייבת הכפפתו לקטגוריות מסוימות, וקטגוריות אלו גורמות מוכללות על גורמים שונים בשדה המחקר, גם אם משמעותם שונה עבור קבוצות שונות.

לדוגמה, ניסיון להעריך את רמת דתיותו של יהודי עשויה להסתייע בשאלות מסוג 'האם אתה מדליק נרות שבת מדי שבוע?'. אולם בעוד באוכלוסיות מסוימות הדלקת נרות שבת נתפסת כסממן מושלם לדתיות, באוכלוסיות אחרות היא נתפסת כסממן של קשר ל'בית אבא' וסממן למסורתיות לא קיצונית. בשאלון עמדות, לעומת זאת, יראו שתי העמדות כזהות.

רפלקסיביות

טענה נוספת של חוקרים איכותניים היא כי מחקר כמותני אינו רפלקסיבי - הוא אינו מביא בחשבון את מיקומו של החוקר בשדה.

לפי טענה זו, ההנחה הפוזיטיביסטית כי התופעות הנחקרות קיימות במציאות מביאה בהכרח להתעלמות מהאינטראקציה בין שדה המחקר לבין החוקר ומהשפעותיו של החוקר על השדה. חוקרים פוסט סטרוקטורליסטים אף יאמרו כי לא ניתן לדבר על 'השדה' כשלעצמו, אלא רק על התוצר של המפגש בין השדה לבין החוקר.

המחקר הפוזיטיביסטי מציב כמודל את החוקר שהוא כזבוב על הקיר - אינו מורגש בסיטואציה הנחקרת ואינו משפיע עליה. המחקר האיכותני טוען כי לא ניתן להגיע למצב זה, וכי האינטראקציה בין החוקר לשדה לעולם תשפיע על השדה ותשנה אותו, ולכן על החוקר להיות מודע לכך ולהתחשב בפרט זה בעת ניתוח הנתונים.

חוקרים איכותניים מדגישים את חשיבותו של המבט (Gaze) כפעולה אקטיבית - מבטו של החוקר, שלכאורה רק קולט מידע, למעשה משפיע על השדה ומשנה אותו. הם אף מותחים קו של דמיון (מוגבל אמנם) לעקרון אי הוודאות - בשניהם עצם פעולת איסוף המידע משפיעה על השדה, ולא ניתן לדעת מה מצבו של השדה במנותק מהמדידה.

על אף שעיקרון זה תקף במיוחד לשיטות מחקר בהן החוקר בא במגע ישיר עם שדה המחקר, כמו תצפית וראיון עומק, הוא תקף במידה מסוימת גם לשיטות מחקר (כמו איסוף מידע ארכיוני) בהן החוקר אינו יכול להשפיע על השדה במובן הפשוט של המילה. לפי טענה זו, השפעת החוקר על שדה המחקר אינה מתמצה בהשפעה על האקטורים בשדה - גם תהליך איסוף ומיון החומרים הוא סוג של מבט חודרני, המעצב את השדה.

היבט נוסף של הרפלקסיביות היא המודעות להשפעות הגומלין בין השדה לבין המחקר לאחר פרסומו. פעמים רבות משמשים מחקרים במדעי החברה לצרכים פוליטיים, בין אם מצד הממסד לצורכי קביעת מדיניות ובין אם ככלי בידי קבוצות אופוזיציוניות לערעור על מדיניות שנקבעה. כתוצאה מכך, במקרים רבים תשפיע עובדת עריכת המחקר על התנהגותם של אקטורים בשדה המחקר, שינסו לכוון את תוצאות המחקר לכיוונים הכדאיים להם, ואף עצם הסכמתם או אי הסכמתם להיות אינפורמנטים עשויה לנבוע מהשקפתם הפוליטית על המחקר ועל תוצאות פרסומו.

מתודולוגיה

איסוף נתונים

• תצפית
• תצפית משתתפת
• קבוצת מיקוד
• ראיון עומק
  • ראיון פתוח - סיפור חיים
• מחקר ארכיוני

ניתוח נתונים

• ניתוח תוכן
• ניתוח נארטיבי
• ניתוח שיח (Discourse Analysis)
• ניתוח שיחה (Conversation Analysis)

ראו גם

• ניתוח למידה
• שיטות מחקר כמותניות
• תאוריה מעוגנת בשדה

לקריאה נוספת

• נעמה צבר בן-יהושע, מסורות וזרמים במחקר האיכותני. תל אביב: הוצאת דביר, 2001.
• ניסים כהן ותמר אריאלי (2013). סביבת קונפליקט כשדה מחקר: אתגרים ומדגם כדור השלג. פוליטיקה, 22: 26-2.
• אשר שקדי, מילים המנסות לגעת: מחקר איכותני - תאוריה ויישום, תל אביב: הוצאת רמות, 2003.
• שמחה שלסקי, ברכה אלפרט, דרכים בכתיבת מחקר איכותני: מפירוק המציאות להבנייתה כטקסט, הוצאת מכון מופ"ת, 2007.
• ל' קסן, מיכל קרומר-נבו (עורכים), ניתוח נתונים במחקר איכותני, באר-שבע: הוצאת אוניברסיטת בן-גוריון, 2010.
• י' חקק, ל' קסן, ומיכל קרומר-נבו (עורכים), הכל מדיד? מבטים ביקורתיים על דירוג וכימות, באר-שבע: הוצאת אוניברסיטת בן-גוריון, 2010.
• יעקב בייאר, מחקר באמצעות סיפורי חיים, באר שבע: אוניברסיטת בן-גוריון, 2009.
• המרכז הישראלי למחקר איכותני, אוניברסיטת בן-גוריון.