אנטי-גיבור – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הוספת תמונה
שורה 1: שורה 1:
[[File:Quijote-1.jpg|ממוזער|[[דון קישוט]], אנטי-גיבור, נלחם בטחנות רוח. ציור של זאן גראנדוויל משנת 1849]]
'''אנטי גיבור''' הוא מושג ב[[שיח (מדעי החברה)|שיח התרבותי]] ה[[פוסט מודרניזם|פוסט מודרני]] ב[[תורת הספרות]] המודרנית, ב[[קולנוע]], בפוליטיקה ובמוסר. קווי דמותו של האנטי גיבור מנוגדים לאלה ה[[ארכיטיפ]]ים של ה[[גיבור]] הקלאסי, שהיה דמות נערצת שמייצגת את האידיאלים והערכים של התקופה. אי לכך, הגיבור הוא בדרך כלל, איש המצטיין באומץ לב וגבורה, בכריזמה ובהופעה מרשימה. הוא מעורר את אהדת הקוראים או הצופים, שמזדהה איתו ועם ערכיו. דמות קלאסית של הגיבור הוא [[אודיסאוס]] – דמות נעלה שתכונותיה הרואיות וסימלו את האידיאלים של תקופתו, ועל כן הוא פיקח, בעל תושייה, חזק, אמיץ ומנהיג דגול.<ref name=":0">[[האוניברסיטה הפתוחה|האוניברסיטה הפתוחה,]] גיבור ואנטי גיבור ברומן המודרני, רמת-אביב, האוניברסיטה הפתוחה, 2009 - 2012, יחידה 1, עמ' 12 - 65 </ref>
'''אנטי גיבור''' הוא מושג ב[[שיח (מדעי החברה)|שיח התרבותי]] ה[[פוסט מודרניזם|פוסט מודרני]] ב[[תורת הספרות]] המודרנית, ב[[קולנוע]], בפוליטיקה ובמוסר. קווי דמותו של האנטי גיבור מנוגדים לאלה ה[[ארכיטיפ]]ים של ה[[גיבור]] הקלאסי, שהיה דמות נערצת שמייצגת את האידיאלים והערכים של התקופה. אי לכך, הגיבור הוא בדרך כלל, איש המצטיין באומץ לב וגבורה, בכריזמה ובהופעה מרשימה. הוא מעורר את אהדת הקוראים או הצופים, שמזדהה איתו ועם ערכיו. דמות קלאסית של הגיבור הוא [[אודיסאוס]] – דמות נעלה שתכונותיה הרואיות וסימלו את האידיאלים של תקופתו, ועל כן הוא פיקח, בעל תושייה, חזק, אמיץ ומנהיג דגול.<ref name=":0">[[האוניברסיטה הפתוחה|האוניברסיטה הפתוחה,]] גיבור ואנטי גיבור ברומן המודרני, רמת-אביב, האוניברסיטה הפתוחה, 2009 - 2012, יחידה 1, עמ' 12 - 65 </ref>



גרסה מ־13:34, 29 באוגוסט 2017

דון קישוט, אנטי-גיבור, נלחם בטחנות רוח. ציור של זאן גראנדוויל משנת 1849

אנטי גיבור הוא מושג בשיח התרבותי הפוסט מודרני בתורת הספרות המודרנית, בקולנוע, בפוליטיקה ובמוסר. קווי דמותו של האנטי גיבור מנוגדים לאלה הארכיטיפים של הגיבור הקלאסי, שהיה דמות נערצת שמייצגת את האידיאלים והערכים של התקופה. אי לכך, הגיבור הוא בדרך כלל, איש המצטיין באומץ לב וגבורה, בכריזמה ובהופעה מרשימה. הוא מעורר את אהדת הקוראים או הצופים, שמזדהה איתו ועם ערכיו. דמות קלאסית של הגיבור הוא אודיסאוס – דמות נעלה שתכונותיה הרואיות וסימלו את האידיאלים של תקופתו, ועל כן הוא פיקח, בעל תושייה, חזק, אמיץ ומנהיג דגול.[1]

 האנטי-גיבור הוא בעצם היפוכו המושלם של הגיבור הקלאסי, והוא לעתים קרובות תוצר של החברה המודרנית; דמות ששורשיה נטועים בעולם האבסורד, וניתן לומר שהוא מגלם את ניפוצם של האידיאלים החברתיים בני זמננו. אמנם הוא מעורר לעתים גיחוך בתחילה, אך במהלך היצירה הוא רוכש את לבו של הקורא, שלומד שדווקא תכונותיו הזרות, המגוחכות, הן אלו שמעוררות בנו אמינות וחושפות, בסופו של דבר, את פגמי החברה.[2] דמותו התמהונית של מארסו ב"הזר", ספרו של אלבר קאמי, אופיינית לטיפוסי האנטי-גיבור.

רקע היסטורי

המונח גיבור, ביוונית "הירוס", הגיע מהמיתולוגיה היוונית, ומשמעותו: חצי אל וחצי בן אנוש. באנגלית תורגם המינוח ל-hero, ואילו בעברית ל"גיבור".[1] דוגמא בולטת לגיבור, שהוא חצי אל וחצי אדם הינה אודיסיאוס, הגיבור היווני שמיטב תכונותיו ההירואית תאמו את האידיאלים החברתיים. תכונות דומות של מנהיגות, תושייה, הובלה, אומץ וכישורים נעלים אחרים, גילמו בתוכם משה רבנו ודוד המלך, אנטיגונה ובתקופה מאוחרת יותר אמנון ותמר, ועוד רבים וטובים אחרים.

גם ברומן שהתפתח החל מהמאה ה-18 היה הגיבור המסורתי דמות שהקורא מזדהה עם ערכייה שתואמים את האידיאלים של החברה בתקופה זו. לעומת זו, דמות בעלת תכונות שליליות כמו פחדנות, ערמומיות, שחיתות וכיו"ב לא יכלה לתפוס את מקומו של הגיבור ביצירה הספרותית.

האנטי גיבור לעומת הגיבור המסורתי יכול להיות גם דמות שונה לחלוטין בתכונותיה מאלו של הגיבור. הוא יכול להיות שלומיאל, בודד, מסכן וחסר מזל. פעמים רבות הוא דמות מגוחכת, אך יחד עם זאת הקורא מזדהה בסופו של דבר עם תכונותיו האנושיות.  ההבדל העיקרי בינו ובין הגיבור המסורתי הוא שהאחרון מזדהה מיד עם ערכי החברה, ואילו האנטי גיבור, על כל חולשותיו, רוחש רק עם התפתחות העלילה את אהדתו של הקורא, שנוכח לדעת שכשלונותיו ומידותיו ה"רעות" מגיעים בעצם ממקום טוב, ומי שיוצא בסופו של דבר מופסד היא החברה.[1]

מרסו, גיבורו של קאמי בספרו "הזר" הוא אנטי-גיבור מובהק. טיפוס תמהוני קמעה, מנוכר לסביבתו ולמנהגיה, שבוחן את העולם בעיניים נאיביות לחלוטין, אשר יוצרות הזרה ספרותית, שבעזרתה ניתן לקורא לבחון בדרך היולית, חדשה, את החברה בה חי מרסו. הזר של קאמי צמח מתוך היאוש של האדם המודרני מחייו שהם דמויי מאבקו של סיזיפוס.[1] גם דון קיחוט של סרוונטס הוא אנטי גיבור קלאסי; אביר היגון המזדקן בעל סוסה זקנה ו"נושא כלים" שהוא כפרי גס, אשר נאבק בטחנות רוח מדומות. גיבוריו של דוסטוייבסקי, וביחוד רסקולניקוב מ"החטא ועונשו", "העוזר" של ברנרד מלמוד, "חיי אליקום" של בנימין תמוז, מוסיפים דוגמאות של אנטי-גיבורים ספרותיים לרשימה. הולדן קולפילד, האנטי-גיבור המובהק מספרו של סלינג'ר: "התפסן בשדה השיפון" סוגר את רשימת הדוגמאות.

המשבר בתחילת המאה העשרים

פצצת האטום, תורת האבולוציה של דארווין, המהפכה התעשייתית – כל אלו נחשבים לחלק מהסיבות שיצרו את המשבר החברתי של האדם המודרני. לפתע הפכה הדת לגורם משני בהתפתחותו של העולם וההיסטוריה האנושית וניתן מקום חשוב לטכנולוגיה, למדע, לתיעוש, לפסיכולוגיה, לרפואה וכדומה.

פרויד גילה את התהליכים של התת מודע שמתגלים במעשיהם ורגשותיהם של האדם. אין האדם יותר בעל איכויות אלוהיות, אלא בשר ודם בעל הפרעות והדחקות שמקורן עוד מהילדות. אין מקום עוד ל"חטאים", אשמה, ועונשים, אלא לחולשות אנוש שמשותפות, במידה זו או אחרת, אצל רבים מבני האדם. לעומת זאת, המידות הטובות בבני האדם, כמו עדינות, נדיבות, רחמנות, צדקנות – לא עוזרות לאדם לשרוד במלחמת הקיום.[1]  אנשים מושלמים חדלו לככב בספרות.

כשם שבמוסיקה מודרנית ובציור חדלו לשלוט ההרמוניה, הדיוק והסימטריה, כך גם ברומן המודרני הנטייה היא לחדור פנימה, אל הרגשות, המחשבות, אל נבכי הנפש, מעבר לצורה החיצונית. ספרות בסגנון זרם התודעה למשל, מציינת סגנון שבו כאילו הקלטנו את הלך מחשבותיהן של הדמויות, כפי שהן עולות במוחן בזמן אמת, בלתי מאורגנות או ערוכות.

אחד הנושאים שמעסיקים את הספרות המודרנית הוא אובדן זהות הפרט וחיפושים אחר הזהות כתוצאה מכך.[1]

האנטי גיבור בספרות ובקולנוע

ביצירה הספרותית, בקולנוע ובקומיקס, דמות ה"אנטי גיבור" היא לרוב (אך לא תמיד) דמות מרכזית, שאינה בהכרח מנהלת מאבק אקטיבי או אידאליסטי. היא יכולה לעתים להישלט על ידי אחרים ועל ידי המאורעות החיצוניים בסיפור, או להיות מונעת על ידי דחפים שליליים כגון נקמה (ביחוד בקומיקס). במקרים רבים דמות ה"אנטי גיבור" תהייה פגומה במובן מסוים - פיזי/מוסרי, ואינה ניחנת בזוהר כלשהו כמו דמותו של הגיבור.

למעשה ה"אנטי גיבור" הוא גיבור שאינו ניחן בתכונות האוניברסליות המיוחסות לדמות הגיבור כגון: אידאליזם, אומץ, או מוסר. הדמות לעתים קרובות בעלת תכונות אופי אפלות כגון- אמות מוסר מפוקפקות, מורבידיות, ציניות, נרגנות, חוסר יושר, ואגרסיביות. דמויות אלה נחשבות בדרך כלל "ניגוד לאב הטיפוס של הגיבור הקלאסי".

במקרים מסוימים, על אף שהיא יכולה להיות הדמות הראשית בעלילה, יכולה דמות ה"אנטי גיבור" להיות דמות פסיבית, מופנמת, שהעולם מתאכזר אליה, דמות שאין לה שליטה על מהלך חייהם של הסובבים אתה, ועל מהלך חייה עצמה.

בעוד ה"גיבור" מייצג את השאיפה להתעלות מעל החולשות האנושיות ואחיזה בערכי מוסר גבוהים ובלתי מתפשרים, מגלם האנטי-גיבור דווקא את החולשות או את התכונות האנושיות היותר שליליות (לכל הפחות את אילו הנמצאות על הגבול האפור). על אף שלעתים דמות זו נכשלת במאבק עם כוחות חזקים ממנה, חיצוניים או פנימיים, ולעתים דווקא בזכות זאת, היא עשויה להצליח ליצור רגש הזדהות אצל הקורא.

בקומיקס של חברות כמארוול קומיקס, DC קומיקס ואימג' קומיקס, ניתן למצוא את דמותו של האנטי גיבור בדמויות כדדפול, מגנטו (קומיקס), גוסט ריידר, המעניש, הברדס האדום, קאטוומן, מיסטר פריז, ספון ודארקנס. הגרינץ', דמות בספרו של דוקטור סוס, גם הוא יכול לשמש כאנטי גיבור. גם בסיפורו של שי עגנון המלבוש, החייט -ר' ישראל, המסמל באלגוריה של הסיפור כל יהודי- הדמות הראשית בסיפור, הוא אנטי גיבור. כמו כן, בז'אנר הפשע, לרוב מופיע אנטי גיבור כדמות הראשית.

לפעמים המושג אנטי גיבור יכול לתאר דמות שהיא לא הדמות הראשית של היצירה, ושלאורך היצירה מפגינה יחס שלילי ופוגע כלפי הגיבור, אך לקראת סוף היצירה משתנה ועוזרת לגיבור להתמודד מול האנטגוניסט הראשי, או לפחות עוזרת לו באופן לא מודע. דוגמאות לאנטי גיבורים כאלה הם סוורוס סנייפ, הנסיך זוקו מאווטאר, גולום משר הטבעות, ,לוק קסטלאן מסדרת הספרים פרסי ג'קסון והאולימפיים ודארת' ווידר ממלחמת הכוכבים.

בקולנוע ניתן למצוא דוגמאות לדמות ה"אנטי גיבור" ב - לאון (סרט), דמות המספר ב-מועדון קרב (סרט), דמותו של ג'ים סטארק ב-מרד הנעורים.

האנטי גיבור בשיח הציבורי והפוליטי

הראיה הפוסט מודרנית הביקורתית, שהביאה לשינוי משמעותי בשיח התרבותי בספרות ובקולנוע, השליכה במקביל על השיח הפוליטי והמוסרי, בתרבות המערב.

במרכז שינוי זה עומדת ההתמקדות בקורבנות על חשבון העיסוק בגיבורים, ומתן יחס מועדף, מבחינה מוסרית, לחלש הנחווה כצודק תמיד. בראיה הביקורתית הפוסט מודרנית, לעתים קרובות מייצג הקורבן והחלש את הצדק ואת המוסר. כתוצאה מכך - דווקא הקורבנות, ולא הגיבורים, הם הממלאים לעתים את התפקיד הראשי בסיפורה של הפוליטיקה העכשווית.

ניתן לאתר את ההזדהות עם האנטי גיבור בשיח הפוליטי הציבורי, כבר בספר "אוריינטליזם" של אדוארד סעיד בשנות ה-50 של המאה ה-20. שיח ציבורי כזה איפשר לתנועות מחאה חברתיות שונות, כדוגמת הפנתרים השחורים ואחרים, לפרוץ לתודעה הציבורית.

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 האוניברסיטה הפתוחה, גיבור ואנטי גיבור ברומן המודרני, רמת-אביב, האוניברסיטה הפתוחה, 2009 - 2012, יחידה 1, עמ' 12 - 65
  2. ^ דוד גורביץ, דן ערב, "גיבור/אנטי-גיבור" אנציקלופדיה של הרעיונות (אתר)