הבדלים בין גרסאות בדף "אנטי-גיבור"

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין שינוי בגודל ,  לפני שנתיים
מ
מ
גם ברומן שהתפתח החל מ[[המאה ה-18]] היה הגיבור המסורתי דמות שהקורא מזדהה עם ערכייה שתואמים את האידיאלים של החברה בתקופה זו. לעומת זו, דמות בעלת תכונות שליליות כמו פחדנות, ערמומיות, שחיתות וכיו"ב לא יכלה לתפוס את מקומו של הגיבור ביצירה הספרותית.
 
האנטי גיבור לעומת הגיבור המסורתי יכול להיות גם דמות שונה לחלוטין בתכונותיה מאלו של הגיבור. הוא יכול להיות שלומיאל, בודד, מסכן וחסר מזל. פעמים רבות הוא דמות מגוחכת, אך יחד עם זאת הקורא מזדהה בסופו של דבר עם תכונותיו האנושיות.  ההבדל העיקרי בינו ובין הגיבור המסורתי הוא שהאחרון מזדהה מיד עם ערכי החברה, ואילו האנטי גיבור, על כל חולשותיו, רוחשרוכש רק עם התפתחות העלילה את אהדתו של הקורא, שנוכח לדעת שכשלונותיו ומידותיו ה"רעות" מגיעים בעצם ממקום טוב, ומי שיוצא בסופו של דבר מופסד היא החברה.<ref name=":0" />
 
מרסו, גיבורו של קאמי בספרו "[[הזר]]" הוא אנטי-גיבור מובהק. טיפוס תמהוני קמעה, מנוכר לסביבתו ולמנהגיה, שבוחן את העולם בעיניים נאיביות לחלוטין, אשר יוצרות [[הזרה|הזרה ספרותית]], שבעזרתה ניתן לקורא לבחון בדרך היולית, חדשה, את החברה בה חי מרסו. הזר של קאמי צמח מתוך היאוש של האדם המודרני מחייו שהם דמויי [[המיתוס של סיזיפוס|מאבקו של סיזיפוס]].<ref name=":0" /> גם [[דון קישוט|דון קיחוט]] של [[מיגל דה סרוואנטס|סרוונטס]] הוא אנטי גיבור קלאסי; אביר היגון המזדקן בעל סוסה זקנה ו"נושא כלים" שהוא כפרי גס, אשר נאבק בטחנות רוח מדומות. גיבוריו של [[פיודור דוסטויבסקי|דוסטוייבסקי]], וביחוד רסקולניקוב מ"[[החטא ועונשו]]", "העוזר" של [[ברנרד מלמוד]], "חיי אליקום" של [[בנימין תמוז]], מוסיפים דוגמאות של אנטי-גיבורים ספרותיים לרשימה. הולדן קולפילד, האנטי-גיבור המובהק מספרו של [[ג'רום דייוויד סלינג'ר|סלינג'ר]]: "[[התפסן בשדה השיפון]]" סוגר את רשימת הדוגמאות.

תפריט ניווט