אלבר קאמי – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 1: שורה 1:
{{פילוסוף
{{פילוסוף
| שם בשפת המקור = Albert Camus
| שם בשפת המקור = Albert Camus=[[קובץ:Albert Camus, gagnant de prix Nobel, portrait en buste, posé au bureau, faisant face à gauche, cigarette de tabagisme.jpg|250px]]
|תמונה=[[קובץ:Albert Camus, gagnant de prix Nobel, portrait en buste, posé au bureau, faisant face à gauche, cigarette de tabagisme.jpg|250px]]
|תאריך לידה=[[7 בנובמבר]] [[1913]]
|תאריך לידה=[[7 בנובמבר]] [[1913]]
|תאריך פטירה=[[4 בינואר]] [[1960]]
|תאריך פטירה=[[4 בינואר]] [[1960]]

גרסה מ־12:57, 21 באוקטובר 2017

אלבר קאמי
Albert Camus=
לידה 7 בנובמבר 1913
א-ד'רעאן, אלג'יריה הצרפתית, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 בינואר 1960 (בגיל 46)
וילבלווין, יון, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Cemetery in Lourmarin עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית אתאיזם עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת אלג'יר עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
זרם אבסורד
תחומי עניין מטאפיזיקה, תורת ההכרה, אתיקה, מדע המדינה, אונטולוגיה, פנומנולוגיה
עיסוק סופר, תסריטאי, לוחם בתנועת ההתנגדות הצרפתית, משורר, כדורגלן, מחזאי, עיתונאי, מסאי, פילוסוף, מחבר רומנים, פובליציסט עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע מ סרן קירקגור, פרידריך ניטשה, ז'אן-פול סארטר, פיודור דוסטויבסקי, פרנץ קפקא, הרמן מלוויל, סימון וייל, ויקטור הוגו, פסקל פיה, ג'ורג' אורוול, אנדרה ז'יד
השפיע על ז'אן-פול סארטר, תומאס מרטון, ז'אק מונו, אורהאן פאמוק, מושין חאמיד
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות L'homme révolté, הדבר, Albert Camus, María Casares. Correspondence (1944-1959), קליגולה, הזר, הנפילה, המיתוס של סיזיפוס, מוות מאושר, Neither Victims Nor Executioners עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס נובל לספרות (1957) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
    • Simone Hié (16 ביוני 1934ספטמבר 1940)
  • Francine Faure (3 בדצמבר 19404 בינואר 1960) עריכת הנתון בוויקינתונים
    • Blanche Balain (1937–?)
  • María Casares (18 ביוני 19484 בינואר 1960)
  • Catherine Sellers (ספטמבר 19564 בינואר 1960)
  • Mamaine Koestler (31 באוקטובר 1946–?)
  • María Casares (19 במרץ 19441945)
  • מטה איברס (פברואר 19574 בינואר 1960) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Catherine Camus, Jean Camus עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אלבר קאמיצרפתית: Albert Camus;‏האזנה?7 בנובמבר 1913 - 4 בינואר 1960) היה סופר ופילוסוף צרפתי, יליד אלג'יריה, מהידועים בפילוסופים של האקזיסטנציאליזם, זוכה פרס נובל לספרות.

חייו

קאמי נולד בעיירה מונדובי (Mondovi), היום דרעאן, הסמוכה לענאבה (בון) שבאלג'יריה, למשפחת מתיישבים שכללה אב צרפתי ואם ספרדיה. כשהיה בן שנה נהרג אביו באחד מקרבות מלחמת העולם הראשונה, וכילד גדל קאמי בעוני.

הוא התקבל לאוניברסיטת אלג'יר, והיה שוער בקבוצת הכדורגל של האוניברסיטה עד שלקה בשחפת, ב-1930. לפרנסתו עבד במגוון עבודות מזדמנות. ב-1936 קיבל תואר בפילוסופיה.

בשנת 1934, בעודו סטודנט, הצטרף למפלגה הקומוניסטית הצרפתית, אך אחר כך עורר את כעסם של חבריו כשחבר לפלג סוציאליסטי אחר.

ב-1934 נישא לסימון היי, אך התמכרותה לסמים הביאה לסיום נישואיהם. ב-1940 נישא בשנית, לפרנסין פור, ונולדו לו תאומים: בן ובת. גם נישואים אלה לא עלו יפה. אהבתו של קאמי כלפי אשתו הפכה לאהבת-אח. הוא חש שאיננו בנוי לחיי משפחה מסודרים, ופרנסין סבלה מאוד מהקשרים שניהל מחוץ למסגרת הנישואים. בני הזוג היו פרודים זמן ניכר, אך הקשר ביניהם נשמר כמחויבות משפחתית, חברות, ותמיכה בתקופות של קושי ומחלה. קאמי קיים קשרי אהבה וידידות עמוקים ורבים עם נשים, כאשר בהמשכם עבר מאהבה לוהטת לחיבה. כותבת הביוגרפיה שלו, אוליביה טוד, מציינת ש"קאמי שיקר לכולן בהצלחה או בצורה גרועה"[1]. קשר מיוחד היה לו עם השחקנית הספרדיה מריה קאזארס, שאותה החשיב כאהבת חייו, ועם המתרגמת אליזבת סלרס.

בשנות השלושים כתב בעיתונים סוציאליסטיים ובתחילת שנות הארבעים, בזמן כיבוש צרפת בידי גרמניה, השלים את ספריו הראשונים, "הזר" - רומן המספר את קורותיו של צעיר צרפתי החי באלג'יר, ו"המיתוס של סיזיפוס" - מסה שבה תיאר את התאוריה האקזיסטנציאליסטית שעמדה מאחורי כתיבת "הזר". קאמי הצטרף לרזיסטנס, תנועת ההתנגדות לכיבוש הנאצי, וערך את עיתון המחתרת "COMBAT". בעיתון זה פרסם קאמי ארבעה מכתבים שיועדו ל"ידיד גרמני" - ככל הנראה, הפילוסוף מרטין היידגר. מכתבים אלו קובצו בספר "מכתבים לידיד גרמני". בעקבות פעילות זו התיידד עם ז'אן פול סארטר, חברות שנמשכה גם לאחר המלחמה. הוא חיבב תיאטרון, כתב מחזות, ביים ואף שיחק על במת "תיאטרון הפועלים" שהקים.

ב-1951 פרסם את "האדם המורד". ביקורתו החריפה על הקומוניזם הובילה לקרע בינו לבין סארטר וידידיו בשמאל. מאוחר יותר מתח ביקורת נוספת על הסובייטים, בעקבות פלישתם להונגריה ב-1956.

בנוסף היה פעיל בנושאי זכויות אדם ובהתנגדות לעונש המוות, ובשנת 1957 פרסם מסה בשם "הרהורים על הגיליוטינה" בה הוא פורש את משנתו ודעותיו בנוגע לעונש המוות.

מלחמת העצמאות של אלג'יריה הציבה דילמה קשה לקאמי, בהיותו צאצא למתיישבים שעתידים היו להיות הראשונים להיפגע מעצמאות הארץ. קאמי הטיל את האשמה למשבר על ממשלת צרפת, אך סבר שעצמאות מלאה לערביי אלג'יריה אינה נחוצה. משפט שאמר ושהתפרסם היה שאין הוא יכול להעדיף את הצדק שתובעים אנשי אלג'יריה, שמוביל לטרור נגד חפים מפשע, על פני שלומה של אמו.

ב-1957 קיבל את פרס נובל לספרות.

ב-4 בינואר 1960 נהרג בתאונת דרכים בעיירה הצרפתית Villeblevin. אתו נהרג גם הנהג, חברו והמוציא לאור שלו, מישל גלימאר. על פי המסופר, עד לרגע האחרון התכוון קאמי לחזור לביתו דווקא ברכבת, ובכיסו נמצא כרטיס שלא השתמש בו.

יצירתו של קאמי

כתיבתו של קאמי נעה בתחום שבין ספרות לפילוסופיה. הוא פרסם מסות פילוסופיות, רומאנים, נובלות, סיפורים קצרים, מחזות ואף כתב לעיתונות.

בחיבורו "המיתוס של סיזיפוס" תוהה קאמי מה המשמעות לחיים בעולם מודרני של אבסורד, שבו אין ערכים מוחלטים. שאלתו היא מה הטעם לבכר קיום כזה על פני התאבדות. לפיו, האדם חש שחייו אבסורדים לנוכח המוות האורב לו בוודאות בסוף הדרך, וכן בשל חוסר המובנות וההיגיון שבעולם, העומדים בסתירה חריפה אל מול רצונו האינסופי של האדם להבין את פשר העולם ומשמעות קיומו. אף על פי כן, האדם החווה את האבסורד יידחה את ההתאבדות ויחיה חיי מרד, המתבטאים בכך שהוא חי את האבסורד ולא נכנע לו. החיים האבסורדיים נמדדים על פי כמותם, ולא איכותם, שכן אין אמת מידה גבוהה שעל פיה אפשר לדרג חיים "טובים" או "לא טובים". קאמי הקביל את חייו של האדם המודרני לגורלו של סיזיפוס, הגיבור מהמיתולוגיה היוונית שנגזר עליו לגלגל אבן לראש הר גבוה, ולכשיגיע לפיסגה, תתגלגל האבן חזרה לתחתית ההר, וסיזיפוס יאלץ לדחוף אותה חזרה למעלה, וחוזר חלילה, לנצח. לכן הוא כותב: "די במאבק אל הפסגה כשלעצמו כדי למלא בשמחה את לב האדם. יש לחשוב על סיזיפוס שמח". סיזיפוס מורד בחייו האבסורדיים וממשיך בהם תוך מודעות תמידית למהותם. תודעה זו מקנה לו אושר.

לפני "המיתוס" פרסם קאמי את "הזר", שבו הוא מתאר את תחושות הניכור של האנטי-גיבור (קאמי מכנה אותו "גיבור אבסורדי") מרסו, צרפתי תושב אלג'יר, אשר הרג ערבי, לטענתו "בגלל השמש", וממתין לביצוע גזר דין מוות שנדון לו. הגיבור של קאמי קר לחלוטין ונעדר כל רגש. הוא אינו בוכה בהלוויה של אמו, וזה פשעו האמיתי בעיניי החברה שהחליטה לחרוץ את דינו.

המחזה קליגולה, מתאר תחושת חוסר משמעות האופפת קיסר רומי לאחר מותה של אחותו האהובה, ולא מצליח למצוא לה פתרון גם בבולמוס של רצח. המחזה דן בחירות המוחלטת שבחיים האבסורדיים, בחובת האחריות ובהיבטים החברתיים שבאבסורד.

אחד מספריו החשובים של קאמי הוא "הדבר", תיאור של תושבי העיר אוראן המתמודדים עם מגפה הפושטת בעיר והופכת את החיים על פיהם, וכנגדם רק קומץ מנסים להילחם בנגע. רבים רואים ביצירה זו תיאור מטאפורי של ימי ההתנגדות לנאצים.

ספר נוסף של קאמי, אשר בדומה לספר "המיתוס של סיזיפוס" משתייך לכתביו הפילוסופיים, הוא "האדם המורד", המתייחס ל"הדבר", ובו עוסק קאמי במרד הכלל-אנושי כנגד האבסורד הקיומי ובסולידריות ההכרחית למרד זה, בשונה מ"המיתוס" שעסק בנקודת המבט של הפרט.

ספר אחר שלו הוא "הנפילה", סיפורו של אדם השקוע בהרהורים על טעויות עבר, ומהווה מעין אנטי תזה לדמות מ"הזר". ספר נוסף שכתב, שנמצא בתוך בוץ ליד המכונית ההרוסה שבה נהרג קאמי, שכתיבתו לא הושלמה, הוא "אדם הראשון". ביומנו כתב שתיכנן לכתוב עוד שלוש יצירות שהנושא המרכזי בהן הוא אהבה.

אדם הראשון שכתב קאמי בערוב ימיו מבוסס כמעט לחלוטין על סיפור חייו שלו. האוטוביוגרפיה האמנותית הזו כתובה סביב סיפורו של ז'אק שעולה בפעם הראשונה לקבר אביו שנפטר במלחמת העולם הראשונה מבלי שבנו יכיר אותו. הספר עוסק כולו בזכרונותיו, והוא מתאר בעיקר את הילדות כצרפתי עני באלג'יר. הספר פותח זוויות חדשות על האבסורד של קאמי, הן מבחינת מקורו והן מבחינת תוכנו. קאמי מעולם לא סיים את כתיבת הספר, וזה פורסם בידי בתו למרות היותו טיוטה לא גמורה.

בראיון לעיתונות הישראלית העידה בתו של קאמי על עצמה כעל יהודיה.[1]

קאמי עסק גם בתרגום ובעיבוד של יצירות אחרים לכדי מחזות.

מספריו בעברית

ספרות

פילוסופיה

  • האדם המורד, תרגם צבי ארד, הוצאת עם עובד, 1971.
  • המיתוס של סיזיפוס: מסה על האבסורד, תרגם צבי ארד, הוצאת עם עובד, 1978.
  • מכתבים לידיד גרמני, תרגמה עדינה קפלן, הוצאת כרמל, 1998.
  • נאומים בשוודיה, תרגמה עדינה קפלן, הוצאת כרמל, 2000.
  • הרהורים על הגליוטינה, תרגמה עדינה קפלן, הוצאת כרמל, 2008.
  • הזמן הזה II,I: כתבים פוליטיים, תרגמה שושנה כרם, הוצאת כרמל, 2013.
  • הזמן הזה III : רשימות אלג’יריות 1958-1939, תרגמה שושנה כרם, הוצאת כרמל, 2015.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 אוליביה טוד, אלבר קאמי : חייו, כרמל ירושלים, 1996