לדלג לתוכן

לוי אשכול – הבדלי גרסאות

הוסרו 14 בתים ,  לפני 4 שנים
אין תקציר עריכה
 
בנאום מה-[[14 בפברואר]] 1966, תוך כדי הצגת [[תקציב המדינה]] בכנסת, פרט שר האוצר פנחס ספיר את הבעיות העיקריות העומדות בפני המשק הישראלי:
[[גירעון תקציבי|גירעון]] [[מאזן תשלומים|במאזן התשלומים]], עליות שכר במשק, הגדלת תקציב הביטחון. הכלים למלחמה בבעיות אלה: העלאת [[מס]]ים וכן התייקרויות, או בלשונו של ספיר "הגענו למצב שבו חייבת הממשלה להשתמש בכלים שברשותה כדי שעליות השכר הגדולות לא יביאו לזעזועים קשים במשק". המדיניות כונתה "[[מיתון]]", ובפי מתנגדיה הוצגה כ"יציאה מכלל שליטה" של המשק. פרשנותאת הפרשנות הזו הובילו חברי האופוזיציה מימין - (גח"ל), ומשמאל - (רפ"י).
 
בחלוף 1966 ותחילת [[1967]] התברר כי המדיניות הביאה לעלייה חריפה ב[[אבטלה]], לירידה ב[[רמת חיים|רמת החיים]] ולעצירת השקעות חוץ. לראשונה ראתה ישראל מאזן [[הגירה]] שלילי, בו מספר העוזבים את הארץ (שכונו "[[ירידה מארץ ישראל|יורדים]]") עלה על מספר העולים אליה. בשנת 1966 לבדה ירדו מהארץ 11,000 איש. בנוסף, בינואר 1967 התמוטטו שני [[בנק]]ים פרטיים קטנים, "[[בנק פויכטוונגר]]" ו"[[בנק אלרן]]", עקב פרשיות [[שחיתות]] ומעילות, ופסקה פעילות חברת הבנייה הגדולה "[[רסקו]]".
 
מאמציו של ספיר לשווק את "המיתון" כשלו. ראש הממשלה ושר האוצר שלו ניסו לטעון שמדובר במשבר חולף, וכדברי ספיר "ניתוח אינו יכול שלא להכאיב" – אך הציבור חש אי אמון כלפי שניהם. אשכול הואשם בהססנות ובחוסר יוזמה אל מול המשבר. גישתו הפשרנית, שזכתה לאהדה במשבר רפ"י, נראתה עתה כחוסר החלטיות גרידא. בציבור נפוצו עליו בדיחות, ואף הופץ ספרון בשם "[[כל בדיחות אשכול]]". [[אמרת כנף|אמרות הכנף]] שיוחסו לו, כגון "חצי-תה-חצי-קפה", וכן "הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים" - נראו עתה כמלמולים של אדם חלש, שאינו ראוי למשרתו הרמה. אלה היו מתקפות מתוזמרות מצד האופוזיציה, שנתמכה על ידי עיתונים 'בלתי תלויים'. בפועל, האופוזיציה כמו גם העיתונאים הביקורתיים, לא הציגו שום חלופה למדיניות הממשלה שנועדה לשנות את מבנה המשק - להעביר יותר עובדים מענפי השירותים לייצור, ולהגדיל את הייצוא - תחת מיזמי הענק שהקמתם הסתיימה משכבר, כאמור לעיל.
 
====המצב הביטחוני====
משתמש אלמוני