חוזה טריאנון

חוזה טריאנון היה חוזה אשר הסדיר את מעמדה ושטחה של הונגריה אשר הייתה חלק מן האימפריה האוסטרו הונגרית לאחר מלחמת העולם הראשונה. חוזה זה נחתם ב-4 ביוני 1920, בארמון הטריאנון הגדול שבגנים של ארמון ורסאי, בסמוך לפריז.

היסטוריה

ועידת השלום בפריז ב-1919 שהביאה לחתימת הסכם ורסאי, לא הביאה לחתימת הסכם עם הונגריה בשל האירועים הפנימיים בהונגריה - ממשלתו הכושלת של הרוזן מיהאי קארוי, ולאחר מכן השלטון הקומוניסטי בראשות בלה קון, אשר הביא למלחמת אזרחים. על אף שנחתמו הסכמים עם שאר המעצמות המנוצחות - גרמניה, אוסטריה, בולגריה (למעט טורקיה, אשר חתמה על הסכם סוור רק כעבור חודשים מספר, שכן בנוגע לשטחי הקיסרות המתפוררת נחתמו הסכמים שונים הסותרים זה את זה), הרי שהיה על ההונגרים להמתין להסדרת עניינם עד ליוני 1920.

הצדדים העיקריים לחוזה שנחתם, היו המעצמות המנצחות (ארצות הברית, בריטניה, צרפת ואיטליה), בנות בריתן (רומניה, יוגוסלביה וצ'כוסלובקיה) מצד אחד והונגריה מן הצד השני. לרומנים, היוגוסלבים והצ'כוסלובקים היו דרישות טריטוריאליות מרחיקות לכת מן ההונגרים.

גבולותיה של הונגריה

בהשוואה לממלכה ההונגרית שתחת שלטון בית הבסבורג הונגריה הצטמצמה ב-2/3 הן בשטחה והן באוכלוסייתה. הונגריה הפסידה את השטחים הבאים:

• אזור טרנסילבניה ניתן לרומניה.
• סלובקיה ו"רותניה הקרפטית" ניתנו לצ'כוסלובקיה.
• קרואטיה, סלובניה, חלקו המערבי של מחוז באנאט, ואזור וויבודינה צורפו לממלכה החדשה "ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים" שמאוחר יותר החליפה את שמה לממלכת יוגוסלביה.
• אזור הבורגנלנד ניתן לאוסטריה, כפי שהוחלט בחוזה סן ז'רמן. מחוז שופרון נותר בידי הונגריה, לאחר שהעניין הוכרע במשאל עם שנערך בדצמבר 1921.

על פי הוראות החוזה איבדה הונגריה את המוצא לים, אשר היה בשליטתה באזור קרואטיה משנת 1102. כן איבדה את בוסניה שבה שלטה משנת 1878.

תוצאות ההסכם

מטרתה העיקרית של מדיניות החוץ ההונגרית בשנים שבין מלחמות העולם, ואף במהלך מלחמת העולם השנייה הייתה השבת השטחים האבודים לגבולותיה. בריתו של מיקלוש הורטי, העוצר ההונגרי, עם אדולף היטלר, הצליחה להביא להשבת חלק מן השטחים, אך לאחר המלחמה, בהסכם פריז משנת 1947 שבו גבולותיה של הונגריה לקווים שסומנו בחוזה טריאנון.

מפה המציגה את תוצאות חוזה טריאנון

בשנת 1910 הייתה האוכלוסייה המדיארית (הונגרית אתנית) בהונגריה כ-45% מאוכלוסייתה. השטחים שנקרעו מהונגריה בטריאנון היו מיושבים ברובם בבני המיעוטים האתניים האחרים, אך גם במדיארים רבים, וכך נוצרה במדינות החדשות, וברומניה, בעיית מיעוט מדיארי, אשר טרם באה אל פתרונה.

מבחינה כלכלית איבדה הונגריה 61.4% משטחי היערות, 88% מן העצים הראויים לעיבוד, 62.2% ממסילות הרכבת, 64.5% מהדרכים הסלולות, 83.1% מתוצרת הברזל שלה, 55.7% ממפעליה התעשייתיים, ו-67% ממוסדותיה הפיננסיים.

התנאים הצבאיים שהושתו על הונגריה היו דומים לאלו שהוטלו על גרמניה בחוזה ורסאי. הצבא ההונגרי הוגבל ל-35,000 חיילים, ונאסר גיוס החובה. כן הוטל התנאי כי לא תיסלל בהונגריה מסילת ברזל בעלת יותר מפס אחד. הונגריה ויתרה על כל הטריטוריות בעולם שהיו שייכות למונרכיה האוסטרו הונגרית.

זיכרון והנצחה

אבדן השטחים בעקבות חוזה טריאנון נחשב בהונגריה להשפלה לאומית צורבת שהפכה לטראומה קולקטיבית. בשנים שבין מלחמת העולם, המשטר הלאומני של האדמירל מקילוש הורטי טיפח תרבות הנצחה של אירידנטה והדרישה ההונגרית להשבת שטחים זכתה לתמיכה מצד איטליה הפשיסטית וגרמניה הנאצית בשני הסדרי הבוררות של וינה (1938, 1940). לאחר תבוסת הונגריה לצד מדינות הציר במלחמת העולם השניה, הונגריה אולצה להחזיר את השטחים שקיבלה בחסות הנאצים והנצחה של חוזה טריאנון נאסרה בידי השלטונות הקומוניסטים. מאז נפילת הקומוניזם זיכרון טריאנון חזר לעמוד על סדר היום הציבורי ותחת ממשלתו השניה של ויקטור אורבן, הוכרז על יום זיכרון לאומי, שמצויין מדי שנה ב-4 ביוני בטקסי הנצחה ברחבי הונגריה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חוזה טריאנון בוויקישיתוף

• הטקסט של החוזה