ארטישוק – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
מ שוחזר מעריכות של 77.126.26.8 (שיחה) לעריכה האחרונה של 2620:0:1000:FD86:8939:5A45:982D:B571
שורה 43: שורה 43:
הארטישוק מכונה גם '''חֻרְשָׁף''' (מ[[ערבית]]: '''خرشوف''', ח'רשוף), אך אין לו קשר עם הסוג הבוטני [[חורשף (סוג)|חורשף]]. כמו כן קיים בלבול בשמו עם ה[[ארטישוק ירושלמי|ארטישוק הירושלמי]] שהוא מסוג "חמנית הפקעות". שם נוסף לארטישוק הוא צ'ינר.
הארטישוק מכונה גם '''חֻרְשָׁף''' (מ[[ערבית]]: '''خرشوف''', ח'רשוף), אך אין לו קשר עם הסוג הבוטני [[חורשף (סוג)|חורשף]]. כמו כן קיים בלבול בשמו עם ה[[ארטישוק ירושלמי|ארטישוק הירושלמי]] שהוא מסוג "חמנית הפקעות". שם נוסף לארטישוק הוא צ'ינר.


מוצאו של הצמח במערב [[הים התיכון]], שם הוא גדל בר גם כיום וגם אתמול אצל ארז בחצר. ל[[ארצות הברית]] הגיע הארטישוק עם המתיישבים הספרדים בשנת 1600, ותפס לעצמו מקום של קבע בעיר קסטרוויל (Catroville) שבקליפורניה, שם מגדלים 80% מאספקת הארטישוק לארצות הברית כולה.
מוצאו של הצמח במערב [[הים התיכון]], שם הוא גדל בר גם כיום. ל[[ארצות הברית]] הגיע הארטישוק עם המתיישבים הספרדים בשנת 1600, ותפס לעצמו מקום של קבע בעיר קסטרוויל (Catroville) שבקליפורניה, שם מגדלים 80% מאספקת הארטישוק לארצות הברית כולה.
האיטלקים מיצרים ממנו ליקר ממשפחת הביטר הנקרא צ'ינר (Cynar).
האיטלקים מיצרים ממנו ליקר ממשפחת הביטר הנקרא צ'ינר (Cynar).



גרסה מ־12:51, 18 בדצמבר 2017

קריאת טבלת מיוןארטישוק
ארטישוק
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: אסטראים
משפחה: מורכבים
סוג: קנרס
מין: ארטישוק
שם מדעי
Cynara scolymus
ארטישוק (טרי)
ערך תזונתי ל-100 גרם
מים 84.94 ג'
קלוריות 47 קק"ל
חלבונים 3.27 ג'
פחמימות 10.51 ג'
שומן 0.15 ג'
ויטמינים
 ‑ ויטמין A 1 מק"ג
 ‑ ויטמין B1 0.072 מ"ג
 ‑ ויטמין B2 0.066 מ"ג
 ‑ ויטמין B3 1.046 מ"ג
 ‑ ויטמין B6 0.116 מ"ג
 ‑ ויטמין C 11.7 מ"ג
ברזל 1.28 מ"ג
סידן 44 מ"ג
מגנזיום 60 מ"ג
זרחן 90 מ"ג
אשלגן 370 מ"ג
נתרן 94 מ"ג
סיבים תזונתיים 5.4 ג'
מקור: משרד החקלאות האמריקני
ארטישוק טבע דומם

אַרְטִישׁוֹקעברית: קִנְרֵס; שמו המדעי Cynara scolymus ובאנגלית: Artichoke שם שהושאל לעברית בת ימינו) הוא ירק מאכל ממשפחת המורכבים.

הארטישוק מכונה גם חֻרְשָׁףערבית: خرشوف, ח'רשוף), אך אין לו קשר עם הסוג הבוטני חורשף. כמו כן קיים בלבול בשמו עם הארטישוק הירושלמי שהוא מסוג "חמנית הפקעות". שם נוסף לארטישוק הוא צ'ינר.

מוצאו של הצמח במערב הים התיכון, שם הוא גדל בר גם כיום. לארצות הברית הגיע הארטישוק עם המתיישבים הספרדים בשנת 1600, ותפס לעצמו מקום של קבע בעיר קסטרוויל (Catroville) שבקליפורניה, שם מגדלים 80% מאספקת הארטישוק לארצות הברית כולה. האיטלקים מיצרים ממנו ליקר ממשפחת הביטר הנקרא צ'ינר (Cynar).

ב-100 גרם ארטישוק מבושל או אפוי יש רק 53 קלוריות, 2.89 גרם חלבון, 0.34 גרם שומן ו-8.6 גרם סיבים תזונתיים[1].

תיאור הצמח

שדה ארטישוקים בסמוך למושב כפר מעש

הארטישוק הוא עשבוני קוצני רב-שנתי, המתנשא לגובה של עד 1.5 מטרים. שייך למשפחת המורכבים. לצמח שורש-אגירה מעמיק ומעובה.

הצמח גדל על מצע של אדמה כבדה ועמוקה. האבקתו נעשית על ידי חרקים, בעיקר דבורים, אך קיימת בו גם תכונה של האבקה עצמית. החלקים האכילים בצמח הם המצעית והחפים של קרקפת הפריחה, שנקטפים לפני פתיחתה. עונתו נמשכת מנובמבר עד מאי, כשהשיא בחודשי מרץ-אפריל, בהם נקטף 60% מהיבול. בחקלאות של היום, שיטת הריבוי, היא לרוב באמצעות נצרים.

בראשית החורף מפתח הצמח שושנת עלים ענקיים בגוון ירוק מאפיר (אורכם עד 80 ס"מ ורוחבם עד 50 ס"מ), שסועים לאונות בעלות קצה קוצני. הארטישוק מוכר כצמח מאכל יוקרתי ונחשב למעדן.

מיתוסים שנקשרו בארטישוק

לארטישוק יש היסטוריה ארוכה באגן הים התיכון, ונרקמו עליו אגדות כבר במיתולוגיה היוונית, שם מסופר איך הגיע הארטישוק לעולם:

זאוס, מלך האלים, שהיה ידוע בחולשתו למין הנשי, יצא לפגוש את אחיו פוסידון, אל הים. כאשר נפגשו האחים בחוף הים של האי זינרי (Zinari) נערה צעירה מקומית צעדה על החוף ועסקה באיסוף צדפים. זאוס ללא היסוס פתח בחיזור נמרץ וזכה בליבה של הנערה אשר נקראה צ'ינרה. הוא העלה אותה אל הר האולימפוס ואף העניק לה מעמד של אלה, ובלבד שתוותר על חייה הקודמים עם בני התמותה. הנערה שמחה על השינוי החברתי, על האהבה והתהילה להם זכתה, אך לא עבר זמן רב לאחר שהגעגועים אל הוריה ואל הכפר הקטן ממנו באה היו גדולים מנשוא. היא חמקה ממאהבה למספר שעות וחזרה לכפר לחבק את הוריה. אך כשחזרה זאוס כעס כל כך על שהמרתה את פיו, שהחזיר אותה לכפר בו נולדה בצורת שיח קוצני ומכוער – הארטישוק, או ה-CYNAR (צ'ינר) כפי שהוא נקרא בלטינית.

בנוסף, היוונים והרומאים התייחסו אל הארטישוק כאל צמח האהבה והאמינו שיש בו סגולה לבן זכר.

הארטישוק במקורות

  • בראשית רבה, פ"כ, כ"ג: "וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה, קוץ זה קינרס, דרדר אלו עכביות".

משנה עוקצין פרק א' משנה ו' - עוקץ קונרס טפח

  • תוספתא (מרחשת, סימן נ'): "והמלפסין והכרכום והקנרא (או קנרס. כמשנתנו פ״ה דכלאים)".

קישורים חיצוניים

הערות שוליים