פורמולה 1 עונת 1959 – הבדלי גרסאות

פורמולה 1 עונת 1959
1959 Formula One season
	ג'ק ברבהאם, הזוכה באליפות
סוג תחרות	מרוץ מכוניות
תאריך התחלה	10 במאי 1959
תאריך סיום	12 בדצמבר 1959
מספר עונה	10
מספר מרוצים בעונה	9
זוכה באליפות הנהגים	ג'ק ברבהאם
נקודות הנהג הזוכה	31 (34)
זוכה באליפות היצרנים	קופר-קלימקס
נקודות היצרן הזוכה	40 (53)
	→ פורמולה 1 עונת 1958 פורמולה 1 עונת 1960 ←

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־08:35, 24 בדצמבר 2017

עונת 1959 היא העונה העשירית של אליפות הפורמולה 1 המאורגנת על ידי ההתאחדות הבינלאומית למרוצי מכוניות. ג'ק ברבהאם זכה באליפות בפעם הראשונה. קופר-קלימקס, קבוצתו של ברבהאם, זכתה לראשונה באליפות היצרנים.

המרוצים בעונה

12 מרוצים תוכננו להתקיים במהלך העונה, אך בפועל התקיימו רק תשעה. פרישתם של חואן מנואל פנג'יו וחוסה פלוריאן הותירה את האליפות ללא נהגים ארגנטינאים. הדבר הוביל לביטול גרנד פרי ארגנטינה, שתוכנן לחודש ינואר. גרנד פרי בלגיה, שתוכנן להתקיים ביוני בוטל עקב מחלוקת כספית עם המארגנים. גרנד פרי מרקש, שתוכנן לחודש אוקטובר, בוטל מסיבות כלכליות^[1].

	מרוץ	מסלול	תאריך	פול פוזישן	הקפה מהירה	מנצח	יצרן
1	מונקו גרנד פרי מונקו	מונקו	10 במאי	בריטניה סטירלינג מוס	אוסטרליה ג'ק ברבהאם	אוסטרליה ג'ק ברבהאם	בריטניה קופר-קליימקס
2	ארצות הברית (48 כוכבים) אינדינפוליס 500	אינדינפוליס	30 במאי	ארצות הברית (48 כוכבים) ג'וני טומסון	ארצות הברית (48 כוכבים) ג'וני טומסון	ארצות הברית (48 כוכבים) רודג'ר ווארד	ארצות הברית (48 כוכבים) וטסון-אופנהאוזר
3	הולנד גרנד פרי הולנד	זנדוורט	31 במאי	שוודיה יואקים בונייה	בריטניה סטירלינג מוס	שוודיה יואקים בונייה	בריטניה BRM
4	צרפת גרנד פרי צרפת	ריימס	5 ביולי	בריטניה טוני ברוקס	בריטניה סטירלינג מוס	בריטניה טוני ברוקס	איטליה פרארי
5	בריטניה גרנד פרי בריטניה	איינטרי	18 ביולי	אוסטרליה ג'ק ברבהאם	בריטניה סטירלינג מוס ניו זילנד ברוס מקלארן	אוסטרליה ג'ק ברבהאם	בריטניה קופר-קליימקס
6	גרמניה המערבית גרנד פרי גרמניה	אבוס	2 באוגוסט	בריטניה טוני ברוקס	בריטניה טוני ברוקס	בריטניה טוני ברוקס	איטליה פרארי
7	פורטוגל גרנד פרי פורטוגל	מונסנטו	23 באוגוסט	בריטניה סטירלינג מוס	בריטניה סטירלינג מוס	בריטניה סטירלינג מוס	בריטניה קופר-קליימקס
8	איטליה דרנד פרי איטליה	מונצה	13 בספטמבר	בריטניה סטירלינג מוס	ארצות הברית (48 כוכבים) פיל היל	בריטניה סטירלינג מוס	בריטניה קופר-קליימקס
9	ארצות הברית (48 כוכבים) גרנד פרי ארצות הברית	סברינג	12 בדצמבר	בריטניה סטירלינג מוס	צרפת מוריס טריטגננט	ניו זילנד ברוס מקלארן	בריטניה קופר-קליימקס

תקציר העונה

קבוצת ונוול, שזכתה באליפות היצרנים בעונה קודמת פרשה מהאליפות. פרישתם של חואן מנואל פנג'יו ומייק הות'ורן הובילה לכך שלראשונה לא השתתף אלוף בתחרויות. רכבי קופר, מצודיים במנועים אחוריים בנפח 2.5 ליטר, ניצחו חמישה מרוצים בעונה. יואקים ברונייה השיג את ניצחון הבכורה עבור קבוצת BRM.

גרנד פרי גרמניה התקיים במסלול אבוס המהיר. ז'אן ברה, נהגה של קבוצת פרארי נהרג בתאונה שאירעה במסלול במהלך מרוץ מקדים שהתקיים יום אחד לפני האירוע המרכזי. ברה נהג במכונית פורשה RSK במרוץ שהתקיים בתנאים גשומים. הוא הועף מהמכונית הנוסעת, נפגע בראשו ומת.

שלושה נהגים הגיעו למרוץ האחרון בעונה עם פוטנציאל לזכייה בתואר: ג'ק ברבהאם ,סטירלינג מוס וטוני ברוקס. מוס פרש במהלך המרוץ וברבהאם לקח את ההובלה במרוץ. במהלך ההקפה האחרונה נגמר הדלק במכוניתו של ברבהאם, אך הוא דחף את מכוניתו עד לקו הסיום אותו חצה במקום הרביעי. ברוקס סיים רק במקום השלישי וברבהאם זכה בתואר האליפות בפעם הראשונה.

דירוג האליפות

שיטת הניקוד

הנקודות בכל מרוץ הוענקו לנהגים שסיימו באחד מששת המקומות הראשונים. הניקוד ניתן בהתאם למופיע בטבלה. בנוסף, ניתנה נקודת בונוס לנהג שקבע את זמן ההקפה המהירה בכל מרוץ, במידה ויותר מנהג אחד קבע את זמן ההקפה המהירה ביותר, מחולקת הנקודה באופן שווה בין כל הנהגים שקבעו את ההישג. בחישוב נקודות האליפות הובאו בחשבון 5 התוצאות הטובות ביותר בלבד. הנקודות המופיעות בסוגריים כוללות את סך הנקודות שהושגו בעונה.

מיקום	1	2	3	4	5	6
נקודות	8	6	4	3	2	1

דירוג הנהגים

הטבלה כוללת רק נהגים שצברו נקודות במהלך העונה

מיקום	נהג	מונקו	ארצות הברית (48 כוכבים)	הולנד	צרפת	בריטניה	גרמניה המערבית	פורטוגל	איטליה	ארצות הברית (48 כוכבים)	נקודות
1	אוסטרליה ג'ק ברבהאם	1		2	3	1	פרש	פרש	3	(4)	31 (34)
2	בריטניה טוני ברוקס	2		פרש	1	פרש	1	9	פרש	3	27
3	בריטניה סטירלינג מוס	פרש		פרש	DSQ	2	פרש	1	1	פרש	25.5
4	ארצות הברית (48 כוכבים) פיל היל	4		6	2		3	פרש	2	פרש	20
5	צרפת מוריס טריטגננט	3		8	11	5	4	4	9	2	19
6	ניו זילנד ברוס מקלארן	5			5	3	פרש	פרש	פרש	1	16.5
7	ארצות הברית (48 כוכבים) דן גרוני				פרש		2	3	4		13
8	שוודיה יואקים בונייה	פרש		1	פרש	פרש	5	פרש	8		10
9	ארצות הברית (48 כוכבים) מסטן גריגורי	פרש		3	פרש	7	פרש	2			10
10	ארצות הברית (48 כוכבים) רודג'ר ווארד		1							פרש	8
11	ארצות הברית (48 כוכבים) ג'ים רת'מן		2								6
12	ארצות הברית (48 כוכבים) ג'וני טומסון		3								5
13	ארצות הברית (48 כוכבים) הארי של	פרש		פרש	7	4	7	5	7	פרש	5
14	בריטניה אינס אירלנד			4	פרש		פרש	פרש	פרש	5	5
15	בלגיה אוליבר גנדביין				4				6		3
16	ארצות הברית (48 כוכבים) טוני בטנהאוזן		4								3
17	בריטניה קליף אליסון	פרש		9			פרש		5	פרש	2
18	צרפת ז'אן ברה	פרש		5	פרש		DNS				2
19	ארצות הברית (48 כוכבים) פול גולדסמית'		5								2
מיקום	נהג	מונקו	ארצות הברית (48 כוכבים)	הולנד	צרפת	בריטניה	גרמניה המערבית	פורטוגל	איטליה	ארצות הברית (48 כוכבים)	נקודות

דירוג היצרנים

עונה זאת הייתה העונה השנייה של אליפות היצרנים. חלוקת הנקודות התבצעה בדומה לאליפות הנהגים. הניקוד ניתן ליצרן, בהתאם לתוצאה הגבוהה ביותר שהשיגו נהגי הקבוצה בכל מרוץ. מרוץ האינדינאפוליס 500, נחשב לחלק מהעונה, אך לא נכלל בחלוקת הנוקודת ליצרנים.

מיקום	נהג	מונקו	הולנד	צרפת	בריטניה	גרמניה המערבית	פורטוגל	איטליה	ארצות הברית (48 כוכבים)	נקודות
1	בריטניה קופר-קלימקס	1	(2)	(3)	1	(4)	1	1	1	40 (53)
2	איטליה פרארי	2	(5)	1		1	3	2	(3)	32 (38)
3	בריטניה BRM	פרש	1	6	2	5	5	7		18
4	בריטניה לוטוס-קלימקס	פרש	4	פרש	8	פרש	פרש	פרש	5	5
—	בריטניה קופר-מזארטי	6		פרש	פרש	6	10	11	פרש	0
—	בריטניה אסטון מרטין		פרש		6		6	10		0
—	גרמניה המערבית פורשה	פרש	10			DNS			7	0
—	איטליה מזארטי	DNQ		8	פרש	WD	WD	15	DNS	0
—	בריטניה קופר-בורגוורד				10					0
—	בריטניה JBW-מזארטי				פרש					0
—	בריטניה ונוול				פרש					0
—	ארצות הברית (48 כוכבים) קורטיס קראפט-אופנהאוזר								פרש	0
—	בריטניה קופר-OSCA								פרש	0
—	איטליה טק-מק-מזארטי								פרש	0
—	בריטניה קונאאוט-אלטה				WD				פרש	0
—	בריטניה פריי-קלימקס				DNQ					0
מיקום	נהג	מונקו	הולנד	צרפת	בריטניה	גרמניה המערבית	פורטוגל	איטליה	ארצות הברית (48 כוכבים)	נקודות

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פורמולה 1 עונת 1959 בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ Grands Prix which were cancelled, Autosport

הקודם: מייק הות'ורן	פורמולה 1 - אלוף העולם לנהגים 1959 ג'ק ברבהאם	הבא: ג'ק ברבהאם

הקודם: ונוול	פורמולה 1 - אלופת העולם ליצרנים 1959 קופר-קליימקס	הבא: קופר-קליימקס

[1] Grands Prix which were cancelled, Autosport

[1]

@@ שורה 125: / שורה 125: @@
 ==דירוג האליפות==
 ===שיטת הניקוד===
-הנקודות בכל מרוץ הוענקו לנהגים שסיימו באחד מחמשת המקומות הראשונים. הניקוד ניתן בהתאם למופיע בטבלה. בנוסף, ניתנה נקודת בונוס לנהג שקבע את זמן ה[[הקפה מהירה|הקפה המהירה]] בכל מרוץ, במידה ויותר מנהג אחד קבע את זמן ההקפה המהירה ביותר, מחולקת הנקודה באופן שווה בין כל הנהגים שקבעו את ההישג. בחישוב נקודות האליפות הובאו בחשבון 5 התוצאות הטובות ביותר בלבד. הנקודות המופיעות בסוגריים כוללות את סך הנקודות שהושגו בעונה.
+הנקודות בכל מרוץ הוענקו לנהגים שסיימו באחד מששת המקומות הראשונים. הניקוד ניתן בהתאם למופיע בטבלה. בנוסף, ניתנה נקודת בונוס לנהג שקבע את זמן ה[[הקפה מהירה|הקפה המהירה]] בכל מרוץ, במידה ויותר מנהג אחד קבע את זמן ההקפה המהירה ביותר, מחולקת הנקודה באופן שווה בין כל הנהגים שקבעו את ההישג. בחישוב נקודות האליפות הובאו בחשבון 5 התוצאות הטובות ביותר בלבד. הנקודות המופיעות בסוגריים כוללות את סך הנקודות שהושגו בעונה.
 {|border="2" cellpadding="2" cellspacing="0" style="margin:0 1em 0 0; background:#f9f9f9; border:1px #aaa solid; border-collapse:collapse; font-size:95%;"
@@ שורה 134: / שורה 134: @@
 |style="background-color:#dfffdf"|'''4'''
 |style="background-color:#dfffdf"|'''5'''
+|style="background-color:#dfffdf"|'''6'''
 |-
 !style="background-color:#f2f3f4"|נקודות
@@ שורה 141: / שורה 142: @@
 |style="background-color:#dfffdf" align="center"|3
 |style="background-color:#dfffdf" align="center"|2
+|style="background-color:#dfffdf" align="center"|1
-|-
 |}