דפוס – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏טכניקות דפוס: אתרים מסויימים מכנים את הדפסת הטמפון בשם "טמפוגרפיה", כשמה הרשמי של הטכניקה בעברית.
מ סין -> סין (אזור) (תג) (דיון)
שורה 2: שורה 2:
'''דפוס''' הוא [[טכנולוגיה]] עתיקת יומין שמטרתה יצירת מספר [[עותק]]ים זהים של חומר ויזואלי מאותו מקור.
'''דפוס''' הוא [[טכנולוגיה]] עתיקת יומין שמטרתה יצירת מספר [[עותק]]ים זהים של חומר ויזואלי מאותו מקור.


רבים סבורים שהראשונים שעסקו בהדפסה היו ה[[סין|סינים]]. הסינים השתמשו בצבעים על בסיס שמן אשר נמרחו על אבן חלקה, שעליה ציירו את המקור בדמות ראי. שיטה זו ידועה בשם [[ליתוגרפיה]]. על פי ספרי ההיסטוריה, תהליך הדפוס הומצא על ידי [[בי שנג]] (Bì Shēng) בשנת [[1040]]. המצאת הדפוס המודרני שייכת ל[[יוהאן גוטנברג]], בסביבות שנת [[1436]].
רבים סבורים שהראשונים שעסקו בהדפסה היו ה[[סין (אזור)|סינים]]. הסינים השתמשו בצבעים על בסיס שמן אשר נמרחו על אבן חלקה, שעליה ציירו את המקור בדמות ראי. שיטה זו ידועה בשם [[ליתוגרפיה]]. על פי ספרי ההיסטוריה, תהליך הדפוס הומצא על ידי [[בי שנג]] (Bì Shēng) בשנת [[1040]]. המצאת הדפוס המודרני שייכת ל[[יוהאן גוטנברג]], בסביבות שנת [[1436]].


סימנים לדפוס קדום אף יותר נמצאו ב[[דיסקית פייסטוס]] שנוצרה כ-2000 שנה לפנה"ס.
סימנים לדפוס קדום אף יותר נמצאו ב[[דיסקית פייסטוס]] שנוצרה כ-2000 שנה לפנה"ס.

גרסה מ־21:40, 6 בינואר 2018

מכונת דפוס

דפוס הוא טכנולוגיה עתיקת יומין שמטרתה יצירת מספר עותקים זהים של חומר ויזואלי מאותו מקור.

רבים סבורים שהראשונים שעסקו בהדפסה היו הסינים. הסינים השתמשו בצבעים על בסיס שמן אשר נמרחו על אבן חלקה, שעליה ציירו את המקור בדמות ראי. שיטה זו ידועה בשם ליתוגרפיה. על פי ספרי ההיסטוריה, תהליך הדפוס הומצא על ידי בי שנג (Bì Shēng) בשנת 1040. המצאת הדפוס המודרני שייכת ליוהאן גוטנברג, בסביבות שנת 1436.

סימנים לדפוס קדום אף יותר נמצאו בדיסקית פייסטוס שנוצרה כ-2000 שנה לפנה"ס.

אבי הדפוס המודרני

יוהאן גוטנברג
מכונת דפוס עתיקה
כתבי עת מודפסים

אחת מאבני הדרך החשובות ביותר בעולם הדפוס הייתה מהפכת הדפוס של יוהאן גוטנברג בגרמניה בסביבות המאה ה-15. תרומתו של יוהאן גוטנברג הייתה למעשה שכלול השיטה הקיימת, שכלול זה הפך את עולם הדפוס לפשוט, זול ויעיל יותר. הרעיון של גוטנברג היה להפריד כל אות לגוף בודד ולצרפן יחדיו לבניית שורות של טקסט וכך לעמד את העמוד השלם (סְדָר). עד להמצאה זו הכינו את לוחות ההדפסה של העמוד השלם, מיחידה אחת (מעץ או מאבן) למעשה לוחות ההדפסה היו חד פעמיים ונחצבו או גולפו על ידי רבי אמנים\פסלים, בגמר ההדפסה לא ניתן היה לעשות שימוש חוזר בלוח ההדפסה. גוטנברג שכלל גם בתחום זה, מכיוון שהיה צורף, כלומר בעל ידע ביציקה והטבעה, יצר את האותיות ממסג מתכות מתאים. הספר הראשון שהודפס בשיטה זו של גוטנברג היה התנ"ך. המצאתו של גוטנברג הוזילה את עלויות החומרים (בגלל מחזור החומרים) ודרשה כוח עבודה פחות מיומן (בגלל היציקה). תרומתו של גוטנברג לעולם הייתה הפיכתה של המילה הכתובה למוצר זמין וזול יחסית, עובדה זו גרמה להפצה של המילה בכל שכבות האוכלוסייה. לכן יש המחשיבים את המצאתו של גוטנברג כהמצאה החשובה באלף הקודם.

טכניקות דפוס

ככלל רוב שיטות ההדפסה הישנות, בעיקר מתחום ההדפסה הישירה, משמשות כיום בתחום האומנות. אפשר לחלק את הדפוס לשתי שיטות הדפסה עיקריות:

  • הדפסה ישירה
    • הדפס עץ - היא שיטת הדפסה וציור שבה תמונה נחרטת לתוך משטח עץ, כאשר החלקים המודפסים נשארים בגובה המשטח בעוד החלקים שאינם מודפסים מוסרים, בדרך כלל בעזרת אזמל או מפסלת.
    • ליתוגרפיה (הדפס אבן) - היא טכניקת הדפסה שמקורה בסין העתיקה.יש טוענים שזו שיטת ההדפסה הראשונה. בעבר השתמשו בטכניקה זו להדפסת טקסטים, כיום משמשת להדפסת יצירות אמנות, על גבי נייר או על גבי חומר מתאים אחר, במספר עותקים מוגבל. הליתוגרפיה הומצאה בשנת 1796 על ידי אַלְוַאִיס זֶנֶפֶלְדֶר בבוהמיה והיא טכניקה המשמשת לשכפול תמונות באיכות גבוהה ובמחיר נמוך (יחסית לאותה תקופה).
    • דפוס בלט - שיטת הדפוס התעשייתית הראשונה, שהומצאה על ידי גוטנברג. הייתה בשימוש שנים רבות עד אשר הוחלפה על ידי טכנולוגיות מתקדמות ומודרניות יותר. הלוח נעשה בסידור ידני (סְדַר) בכתב ראי, עליו נמרח הצבע ועליו הונח דף בודד. ההדפסה נעשית בעזרת מכבש או גלגלת להצמדת הנייר לאותיות הצבועות והדפסת הדף.
    • דפוס משי - בו הדמות הרצויה מועברת מבעד רשת בצפיפויות משתנות (בעבר הרשת הייתה עשויה סיבי משי, כיום הרשת עשויה סיבים סינתטיים), הרשת אטומה באזורים בהם לא רוצים שיעבור צבע. שיטה זו משמשת כיום להדפסה, בעיקר משום כמות הצבע הגדולה שמיושמת על המוצר המודפס ולכן משמשת בהדפסת מוצרים סופגים (קרטונאז', מוצרי טקסטיל)
    • פלקסוגרפיה (פלקסו) - שיטה זו שהיא התפתחות דפוס הבלט, הותאמה למעשה לצורך בהדפסת מוצרים אשר אין אפשרות להדפיסם בעזרת שיטות אחרות בגלל עדינות החומרים אותם מדפיסים, בגלל הלחץ הרב שמופעל בזמן ההדפסה על המוצר המודפס. ההדפסה עצמה נעשית על ידי גלופת גומי, על בסיס חותמת משרד פשוטה. שיטת דפוס הפלקסוגרפיה היא שיטת הדפסה על עיקרון ההדפסה הישירה, בה מודפס שטח ההדפסה בצורה ישירה מגלופה. המושג פלקסוגרפיה נגזר מתכונת גמישות גלופת הגומי.
    • דפוס שקע - שימש לשיכפולים של מקור, כינוי דפוס השקע היום הוא תחריט, מהמושג חריטה. שיטה זו היא התפתחות של דפוס האבן (ליתוגרפיה) למעשה הדמות הרצויה נחרטת על מצע רך, יחסית, צבע מוכנס לחריצים, משטח ההדפסה מוצמד לדף ועליו מופעל לחץ למטרת הדפסה. כיום משמש דפוס השקע לעבודות עיצוב ואומנות.
    • דפוס צילינדר - שיטה הפועלת על עקרון ההדפסה הישירה והיא בבסיסה תוצר של טכניקת דפוס השקע. בשיטה זו הלוח הוא למעשה, גליל עשוי מתכת רכה (יחסית), כאשר על גביו נגרעת הדמות. בעבר הרחוק השתמשו במסמרי פלדה לחריטת הדמות על הגליל (צילינדר), בתקופה מאוחרת יותר השתמשו באמבט חומצות ליצירת הדמות בדומה להדפס אבן, כיום משתמשים בצריבת לייזר, כאשר גודל הנקבים ועומקם (אשר נקבעים על ידי עוצמת הלייזר) קובעים את הרזולוציה. שיטה זו עובדת על עקרונות הפרוצס. בשיטה זו משתמשים להדפסה של מיליוני עותקים (למשל: נשיונל ג'יאוגרפיק). שיטה זו נחשבת לאיכותית מכולן.
    • טמפוגרפיה (ידוע גם בשם "הדפסת טמפון") (Pad Printing) (אנ') (כרית) - שיטה להדפסה על חפצים תלת ממדיים כגון עטים, צנצנות, שפופרות וכדורים. השיטה מבוססת על חותמת סיליקון דמוית כרית, הנטבלת בדיו ומעבירה אותו אל החפץ עליו מדפיסים.
  • הדפסה עקיפה
    • דפוס אופסט (Offset) (שטח) - שיטה שבה מועתקת דמות המקור אל הלוח. הלוח עשוי מנייר עבה או סגסוגת אלומיניום ומצופה באמולסיה, כדי לקבל את הדמות הנדרשת לוח עובר תהליך פיתוח (בדומה לתהליך הפיתוח בצילום) הלוח ועליו הדמות מוצמד אל תוף גלילי. עיקרון העברת הצבע מתבסס על דחיית מים ושמן, הלוח מקבל מים בכמות קטנה, הצבע הוא צבע על בסיס שמן שנדבק לחלקים היבשים (כלומר לדמות האמולסיה), משם הוא עובר לבלנקט גומי ומשם לנייר (על מנת שלא לשחוק את הלוח), ההדפסה על הלוח היא רגילה ולא בכתב מראה. שיטה זו נמצאת בשימוש לעבודות הדפסה גדולות, בסדר גודל של 1,000-1,000,000 עותקים. זו השיטה הנפוצה ביותר כיום ומדפיסים בה עיתונים, ספרים, שבועונים, עלונים וכדומה.
    • הדפסה דיגיטלית - בשנים האחרונות התפתחו שיטות הדפסה דיגיטליות. בשיטה זו מכונת הדפוס משמשת כמדפסת המקבלת את האינפורמציה ישירות מהמחשב, כאינפורמציה דיגיטלית, ומדפיסה אותו על הנייר. במכונה זו יש גליל הממגנט אליו את הצבע בהתאם למקור, משם הוא עובר לבלנקט גומי ומשם למדיה המודפסת. שיטה זו משמשת בעיקר לעבודות הדפסה בכמויות מעטות (לדוגמה: שילוט רחוב, פוסטרים, עלונים ועוד).

תהליכי הדפוס

הדגמת תהליכי הדפוס עבור ילדים

אופסט

בעבר נדרשו התהליכים האלה:

  • צילום: צילום המקור במצלמת דפוס אל פילם (נגטיב או פוזיטיב).
  • הפרדת צבעים: סריקת התמונה במכונה שהפיקה ארבעה פילמים, המרכיבים את ארבעת צבעי היסוד.
  • מונטאז': בניית הפילמים על תבנית של לוח הדפסה. אם מדובר בהדפסה צבעונית - יצירת ארבעה לוחות מונטאז'.
  • הקרנת לוחות: העברת תוכן הפילמים שנוצרו במונטאז' אל לוחות הדפסה מאלומיניום.
  • הדפסה: הכנסת לוחות ההדפסה למכונת הדפוס והעתקת תוכנם אל הנייר.

עם התפתחות המחשוב התייתר הצורך בצילום, בהפרדת הצבעים ובמונטאז'. כיום מוקרן קובץ העימוד המוכן ישירות אל לוחות ההדפסה.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • יוסף אוליצקי, אמנות הדפוס, הוצאת המוזיאון לאמנות הדפוס ומפעלי נייר חדרה, 1973
  • ארהרדט ד. שטיבר, ספר הדפוס, תרגם מגרמנית גדעון שטרן, בהוצאת ההסתדרות הכללית בשיתוף עם האיגוד הארצי של עובדי הדפוס
  • מאיר שחר, "מאגיה בודהיסטית והמצאת הדפוס", זמנים 112, סתיו 2010

קישורים חיצוניים