לדלג לתוכן

הבדלים בין גרסאות בדף "מגנוס השני, מלך נורווגיה"

מ
←‏המשלחת למערב: clean up, replaced: בויילס ← בוויילס באמצעות AWB
מ (הוספת קטגוריה קטגוריה:אישים שחיו במאה ה-11 לכל הערכים שבוויקינתונים נמצאים בקטגוריה מתאימה (דיון))
מ (←‏המשלחת למערב: clean up, replaced: בויילס ← בוויילס באמצעות AWB)
מגנוס נולד ב-[[1048]] או [[1049]]. הוא היה הבכור מבין שני בניהם של [[האראלד השלישי, מלך נורווגיה|האראלד השלישי]] ושל רעייתו, תורה תורברגסדאטר. אין בנמצא שירת חצר שנכתבה עליו והוא מופיע רק בקצרה ב[[סאגה|סאגות]] הנורדיות. החיבור "ההיסטוריה של מלכי נורווגיה על פי אגריפ" (Ágrip af Nóregskonungasögum) מתאר אותו כ"גבר יפה תואר". בעוד שהוא לא מוזכר במקומות אחרים בסאגות, הוא מופיע במקורות בריטים בני התקופה בערך בשנת [[1058]] כמנהיג המשלחת הנורווגית לים האירי.
==המשלחת למערב==
ב-[[1058]] עמד מגנוס בראש המשלחת אל [[הים האירי]], שמטרתה הייתה להרחיב את השליטה הנורווגית באזור. הנורווגים צידדו בפלג שהתנגד למלך הנורדי-גאלי, אגמרקק מק רגנייל. נראה היה שהמשלחת גם העניקה תמיכה לענף של שושלת איבר הנורדית-גאלית שהתנגדה למלך האירי, דיארמייט מק נה מבו. מגנוס פיקד על צי, שבנוסף מנורווגיה, גויסו אנשיו מ[[אורקני]], מ[[האיים ההברידיים]] ומממלכת [[דבלין]]. כוחותיו פעלו מאוחר יותר ב[[ויילס|וויילס]] וככל הנראה באנגליה והכרוניקן האנגלי, ג'ון מווסטר, מחבר את פעילותו של צי זה (לצדו של המנהיג הוולשי, גרופיד' אפ ל'ואלין) עם שובו מגלות של אלפגר, רוזן מרסייה. ה[[כרוניקה]] [[דברי ימי טיגרנאך]] מרחיקה לכת אף יותר וטוענת שמטרתו של מגנוס הייתה לתפוס את השלטון באנגליה, אך טענה זו לא נתמכת במקורות הוולשים והאנגלים.
 
המערכה שבראשה עמד מגנוס הייתה ככל הנראה חלק מתוכניותיו של אביו לפלוש לאנגליה, שכן שליטה על ממלכת האיים הייתה מספקת לו כוחות צבאיים נוספים. ההיסטוריון קלי דה-וירס הוסיף וטען שככל הנראה רצה האראלד לבחון את המצב באנגליה לפני קיומה של פלישה אפשרית, רק כדי להגיע למסקנה שהוא לא יוכל לנהל בו זמנית מלחמה באנגליה ומלחמה כנגד דנמרק. משלחתו של מגנוס לא ביצעה נחיתה משמעותית כלשהי על היבשה, אך עבור המלך האנגלי [[אדוארד המודה]], היה זה סימן לחידוש השאיפות הנורווגיות, שכן האראלד השלישי ראה עצמו יורשו החוקי של אדוארד. באותה עת, עליית כוחם של [[גודווין, רוזן וסקס]] ושל בניו, במיוחד [[הרולד השני, מלך אנגליה|הרולד גודווינסון]], החלה להוות איום על תביעתו של האראלד.