נוסייראת – הבדלי גרסאות

**נוסייראת** (מחנה פליטים)
**مخيّم النصيرات**
טריטוריה	הרשות הפלסטינית
חבל ארץ	רצועת עזה
תאריך ייסוד	1948
על שם	בדואים
גובה	33 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ במחנה הפליטים	27,677
קואורדינטות	31°26′51″N 34°23′34″E / 31.447612°N 34.392819°E
אזור זמן	UTC +2
	http://www.unrwa.org/where-we-work/gaza-strip/camp-profiles?field=1
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת מערב הנגב רגילה) נוסייראת

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־16:08, 28 בינואר 2018

שגיאות פרמטריות בתבנית:עיר
פרמטרים [ שנת אוכלוסייה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ שנת צפיפות, שנת מטרופולין ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

מחנה הפליטים נוסייראת (בערבית: مخيّم النصيرات) הוא מחנה פליטים פלסטינים הנמצא ברצועת עזה בין עזה לדיר אל-בלח ומשתייך מוניציפלית למחוז דיר אל-בלח. ממזרח למחנה, מעבר לדרך סלאח א-דין (המשכו של כביש 4), נמצא מחנה הפליטים אל-בורייג'. על פי הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, מנתה אוכלוסיית המחנה ב-2007 27,677 נפש.^[1] היישוב הסמוך נוסיראת מנה באותה עת 36,123 נפש^[1] על פי אתר אונר"א, מונה אוכלוסיית המחנה כ-66,000 נפש.^[2]

נכון למרץ 2005, רשת ביוב מוסדרת קיימת רק בחלק מהמחנה והביוב בחלקים האחרים זורם בצמוד לדרכים ולכבישים שבמחנה ומתנקז דרך שטחים חקלאיים לוואדי עזה. תופעה זו מהווה מפגע בריאותי מהותי במחנה. כל בתי המחנה מחוברים לרשת מים המקבלת את מימיה מחברת המים הישראלית, מקורות ומבארות פרטיות.

עד סגירת מעברי הגבול בין הרשות הפלסטינית בעזה ובין ישראל ב-2004 הייתה מבוססת פרנסת רוב תושבי המחנה על עבודה במשק הישראלי ועל עבודה בחקלאות בשטחים הסמוכים.

שם

יש הטוענים כי המחנה נקרא על שם שבט בדואי מקומי^[2].

היסטוריה

במפקד האוכלוסין של 1931 נמנו בנצירת 1104 תושבים, כולם מוסלמים^[3]. בשנת 1940 נכללה נוסיראת באיזורים בהם נאסר למכור קרקעות ליהודים^[4]. בשנת 1944 נוסד במקום בית ספר לילדי הבידואים^[5].

בעקבות כיבוש האיים הדודקאנסיים על ידי גרמניה הנאצית בנובמבר 1943, הגיע זרם פליטים גדול של יוונים לתורכיה. לאחר מספר חודשים הועברו רבים מהם למחנה פליטים שהוקם עבורם בנוסיראת, כ-15 קילומטר מהעיר עזה^[6], ונוהל על ידי אונרר"א. במאי 1944 היו במחנה כ-9000 פליטים, ובספטמבר 1944 עמד המספר על כ-12,000^[7]. המחנה היה מורכב ממספר מחנות משנה והיה מוקף בעצי פרי, במיוחד תמרים, שהשתייכו לבדואים באיזור. כל הגברים הבריאים שהגיעו למחנה נדרשו להתגייס לצבא יוון ואלו מה-ELAS שסירבו להתגייס הושמו במחנות מעצר^[8], כך שהמחנה כלל כמעט רק נשים וילדים. למחנה הגיעו באוקטובר 1944 432 פליטים יהודים מספרד. רובם ברחו מהמחנה וחברו ליישוב היהודי בארץ ישראל, והשאר עברו ליוון יחד עם הפליטים היוונים במחנה^[9]. במהלך 1944-1945 התקיים במחנה סניף של הדואר המנדטורי.

בשנת 1946, התקיימו במקום מחנות עבודה של עובדים יהודים מסולל בונה ועובדים ממצרים שעבדו בעבודות תשתית עבור הצבא הבריטי^[10].

חוקר הבדואים יצחק ביילי מציין כי אוכלוסיית הפליטים המקורית של המחנה בשנת 1948 כללה פליטים משבט התיאהא^[11]. במלחמת העצמאות הגיעו למקום ב-16,000 פליטים פלסטינים מאזור באר שבע והנגב ומאזור חיפה ועכו^[12]. הפליטים יושבו תחילה במבני מחנה צבאי בריטי ששימש גם ככלא.

מוסדות אונר"א

סוכנות הסעד לפליטים, אונר"א, מפעילה 15 בתי ספר במחנה. תשעה בתי ספר יסודים ושישה בתי ספר מכינים. רובם פועלים בשתי משמרות. בשנת הלימודים 2004-2005 היו רשומים במערכת החינוך של אונר"א 18,177 תלמידים.

מרכז בריאותי הוקם במקום ב-1963 ועבר שיפוץ והרחבה ב-1992. המרכז מאויש על ידי צוות בן 50 איש ומטפל בכ-19,000 פונים בחודש.

במחנה פועלים גם מרכזים של אונר"א לתוכניות לנשים ולפעילויות נוער, ספורט ותרבות. כמו כן, החל מ-1993, פועל במחנה מרכז לשיקום בעלי מוגבלויות שונות וב-1999 מימנה ממשלת יפן את שיפוצו.

אירועים ביטחוניים

כמו במחנות פליטים אחרים ברצועת עזה, גם בנוסייראת, רמת המעורבות של חלק מהאוכלוסייה במאבק מול ישראל וצה"ל היא גבוהה יחסית. ב-20 באוקטובר 2003 ירו מסוקים של חיל האוויר הישראלי טילים על מכונית של מבוקשים. כתוצאה מהתקיפה נהרגו גם אזרחים ופרשה זו התפרסמה בעיקר על רקע כשלים באמינות המידע שמסר צה"ל לתקשורת^[13]. ב-7 במרץ 2004 פעלו כוחות קרקעיים של צה"ל בנוסייראת ובאל-בורייג' ו-14 פלסטיניים נהרגו כתוצאה מהפעולה^[14]. ב-2 בינואר 2009, במסגרת מבצע עופרת יצוקה, תקף חיל האוויר הישראלי את ביתו של פעיל החמאס הבכיר, עימאד עקל.^[15]

ב-12 ביולי 2014, במסגרת מבצע צוק איתן, הרסו מטוסי חיל האוויר את מסגד אל-פארוק במחנה באמצעות שני טילים. לטענת צה"ל אוחסנו במבנה אמצעי לחימה.

קישורים חיצוניים

פרופיל מחנה הפליטים נוסיראת, באתר אונר"א (באנגלית)

הערות שוליים

^ ¹ ² Localities in Gaza Governorate by Type of Locality and Population Estimates, 2007-2016, באתר הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה (באנגלית)
^ ¹ ² פרופיל מחנה הפליטים נוסיראת, באתר אונר"א (באנגלית)
^ סקר הכפרים 1931, עמ' 22
^ נפת עזה, הצופה, 29 בפברואר 1940
^ Aref Abu-Rabia, Bedouin Century:, 2001, page 81
^ Bearing Gifts to Greeks: Humanitarian Aid to Greece in the 1940s, 2008, עמוד 181
^ Report to Congress on United States Participation in Operations of UNRRA Under the Act of March 28, 1944, עמוד 21
^ Arthur Calder-Marshall, The Watershed, 1947, pages 61-62
^ The Jews Were Expendable: Free World Diplomacy and the Holocaust, עמוד 118
^ גובר זרם ההגירה מהארצות השכנות, משמר, 4 בספטמבר 1946
פועלים מצרים דורשים שמירת נוטרים יהודים, דבר, 28 באוקטובר 1946
^ יצחק ביילי, רשימות על האוכלוסייה הבדואית ברצועת עזה, ינואר 1981 [1]
^ יוני מנדל, לחמן, תלמד: ככה נשארים בליגה, 27.03.2004, אתר וואלה [2]
^ עלי ואקד ואפרת וייס, 14 הרוגים בעזה; חמאס וג'יהאד מאיימים לנקום בישראל, באתר ynet, 21 באוקטובר 2003.
^ חנן גרינברג ועלי ואקד, 14 פלסטינים נהרגו בפעולת צה"ל בעזה, באתר ynet, 7 במרץ 2004.
^ IDF Website, IAF Strikes Additional Hamas Targets, Operation Continues, Jan 02 January 2009.

[PCBS-1] ¹ ² Localities in Gaza Governorate by Type of Locality and Population Estimates, 2007-2016, באתר הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה (באנגלית)

[אונרא-2] ¹ ² פרופיל מחנה הפליטים נוסיראת, באתר אונר"א (באנגלית)

[3] סקר הכפרים 1931, עמ' 22

[4] נפת עזה, הצופה, 29 בפברואר 1940

[5] Aref Abu-Rabia, Bedouin Century:, 2001, page 81

[6] Bearing Gifts to Greeks: Humanitarian Aid to Greece in the 1940s, 2008, עמוד 181

[7] Report to Congress on United States Participation in Operations of UNRRA Under the Act of March 28, 1944, עמוד 21

[8] Arthur Calder-Marshall, The Watershed, 1947, pages 61-62

[9] The Jews Were Expendable: Free World Diplomacy and the Holocaust, עמוד 118

[10] גובר זרם ההגירה מהארצות השכנות, משמר, 4 בספטמבר 1946
פועלים מצרים דורשים שמירת נוטרים יהודים, דבר, 28 באוקטובר 1946

[11] יצחק ביילי, רשימות על האוכלוסייה הבדואית ברצועת עזה, ינואר 1981 [1]

[12] יוני מנדל, לחמן, תלמד: ככה נשארים בליגה, 27.03.2004, אתר וואלה [2]

[13] עלי ואקד ואפרת וייס, 14 הרוגים בעזה; חמאס וג'יהאד מאיימים לנקום בישראל, באתר ynet, 21 באוקטובר 2003.

[14] חנן גרינברג ועלי ואקד, 14 פלסטינים נהרגו בפעולת צה"ל בעזה, באתר ynet, 7 במרץ 2004.

[15] IDF Website, IAF Strikes Additional Hamas Targets, Operation Continues, Jan 02 January 2009.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

@@ שורה 40: / שורה 40: @@
 ==היסטוריה==
-במפקד האוכלוסין של 1931 נמנו בנצירת 1104 תושבים, כולם מוסלמים{{הערה|[https://ia800304.us.archive.org/18/items/CensusOfPalestine1931.PopulationOfVillagesTownsAndAdministrativeAreas/PalestineCensus1931.pdf סקר הכפרים 1931], עמ' 22}}. בשנת 1940 נכללה נוסיראת באיזורים בהם נאסר למכור קרקעות ליהודים{{הערה|{{הצופה||נפת עזה|1940/02/29|00200}}}}.
+במפקד האוכלוסין של 1931 נמנו בנצירת 1104 תושבים, כולם מוסלמים{{הערה|[https://ia800304.us.archive.org/18/items/CensusOfPalestine1931.PopulationOfVillagesTownsAndAdministrativeAreas/PalestineCensus1931.pdf סקר הכפרים 1931], עמ' 22}}. בשנת 1940 נכללה נוסיראת באיזורים בהם נאסר למכור קרקעות ליהודים{{הערה|{{הצופה||נפת עזה|1940/02/29|00200}}}}. בשנת 1944 נוסד במקום בית ספר לילדי הבידואים{{הערה|Aref Abu-Rabia, [https://books.google.co.il/books?id=wQkeDAAAQBAJ&pg=PA81 Bedouin Century:], 2001, page 81}}.
 בעקבות כיבוש [[האיים הדודקאנסיים]] על ידי גרמניה הנאצית בנובמבר 1943, הגיע זרם פליטים גדול של יוונים לתורכיה. לאחר מספר חודשים הועברו רבים מהם למחנה פליטים שהוקם עבורם בנוסיראת, כ-15 קילומטר מהעיר [[עזה]]{{הערה|