מסילת הרכבת באיקל-אמור – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
מ ←‏תיאור התוואי: clean up, replaced: סיןסין באמצעות AWB
שורה 14: שורה 14:
בניית המסילה הייתה חלק של תוכנית כוללת לניצול [[משאבי טבע]] לאורך התוואי. התכנון היה להקים 9 אזורי תעשייה חדשים עם מכרות לניצול מחצבים שונים. בפועל, נבנה רק אזור מכרות אחד.
בניית המסילה הייתה חלק של תוכנית כוללת לניצול [[משאבי טבע]] לאורך התוואי. התכנון היה להקים 9 אזורי תעשייה חדשים עם מכרות לניצול מחצבים שונים. בפועל, נבנה רק אזור מכרות אחד.


בהתאם להערכת כלכלנים, עד לבניית מכרות לניצול משאבי טבע באזור, המסילה תהיה לא כלכלית. לאור העדר מכרות לאורך המסילה היא לא מנוצלת בהיקף המתוכנן. עם זאת, אחת המטרות שלה הייתה בניית מסילת רכבת בתוואי צפוני לעומת [[הרכבת הטרנס-סיבירית]] הקיימת, שעוברת בקרבת הגבול עם [[סין]].
בהתאם להערכת כלכלנים, עד לבניית מכרות לניצול משאבי טבע באזור, המסילה תהיה לא כלכלית. לאור העדר מכרות לאורך המסילה היא לא מנוצלת בהיקף המתוכנן. עם זאת, אחת המטרות שלה הייתה בניית מסילת רכבת בתוואי צפוני לעומת [[הרכבת הטרנס-סיבירית]] הקיימת, שעוברת בקרבת הגבול עם [[הרפובליקה העממית של סין|סין]].


==תיאור מהלך הבנייה==
==תיאור מהלך הבנייה==

גרסה מ־15:10, 1 בפברואר 2018

נתיב המסילה הטרנס-סיבירית. באדום - המסילה המקורית, הרכבת הטרנס-סיבירית. בירוק - קו "באיקל-אמור". בכחול - הקו העיקרי בשימוש היום בין מוסקבה ואומסק. בשחור - הקו הדרומי בין אומסק וטאישט
תחנות הרכבת העיקריות וההתפצלויות השונות במסילת הרכבת באיקל-אמור
אחד מגשרי המסילה

מסילת הרכבת באיקל-אמוררוסית: Байкало-Амурская магистраль ,БАМ) היא מסילת רכבת באורך של 4,287 ק"מ שמקשרת את הסיביר המרכזי עם חוף האוקיינוס השקט. בנייתה נמשכה בשנים 1938 - 1984, עם הפסקות ארוכות. תנופת בנייה גדולה הייתה לאחר חידושה בשנת 1974. המנהרה האחרונה בתוואי נכנסה לשימוש קבוע רק בשנת 2003.

תיאור התוואי

התוואי המרכזי כולל 4,287 ק"מ. התוואי עובר צפונית לרכבת הטרנס-סיבירית ומתפצל ממנה בתחנת רכבת "טאישט". המסילה חוצה את נהר האנגרה באזור העיר ברטסק, חוצה את נהר הלנה, חוצה את נהר האמור באזור העיר קומסומולסק על אמור ומסתיימת בחוף האוקיינוס השקט בסביבת עיר הנמל סובטסקאיה גאבאן. מהתוואי הראשי קיימות התפצלויות צפונה ודרומה.

התוואי עובר בשטח הררי. הנקודה הגבוהה ביותר נמצאת בגובה של 1,323 מטר מעל לפני הים. לאורך התוואי נבנו 11 מנהרות (כולל מנהרה ארוכה במיוחד באורך 15 ק"מ) ו-2,230 גשרים.

חלק מהתוואי (בקטע המערבי) מחושמל.

בניית המסילה הייתה חלק של תוכנית כוללת לניצול משאבי טבע לאורך התוואי. התכנון היה להקים 9 אזורי תעשייה חדשים עם מכרות לניצול מחצבים שונים. בפועל, נבנה רק אזור מכרות אחד.

בהתאם להערכת כלכלנים, עד לבניית מכרות לניצול משאבי טבע באזור, המסילה תהיה לא כלכלית. לאור העדר מכרות לאורך המסילה היא לא מנוצלת בהיקף המתוכנן. עם זאת, אחת המטרות שלה הייתה בניית מסילת רכבת בתוואי צפוני לעומת הרכבת הטרנס-סיבירית הקיימת, שעוברת בקרבת הגבול עם סין.

תיאור מהלך הבנייה

הדיונים הראשונים על בניית מסילה בתוואי זה נערכו עוד בשנת 1888. בשנת 1889 פעלה באזור משלחת טכנית של הצבא. בסופו של דבר סוכם שבניית המסילה בתוואי אינה ריאלית ולא תואמת את היכולות הטכניות של התקופה.

בשנת 1926 הבדיקות חודשו ובשנת 1932 הממשל הסובייטי החליט על בניית המסילה. תוך זמן קצר התברר שלא ניתן לגייס 25 אלף עובדים הנדרשים לבנייה. בעקבות כך הוחלט להעביר את האחריות על הבנייה לידי גולאג ולהמשיך את הבנייה בעזרת אסירי גולאג.

לקראת בשנת 1937 הוחלט על התוואי אך לא היה ניתן להתחיל בתכנון חלקים גדולים בהיעדר מפות מפורטות. עבודות בחלק המערבי של התוואי החלו בשנת 1938 ובשנת 1939 החלו עבודות מוקדמות בחלק המזרחי. בשנת 1942 חלקי המסילה שכבר הונחו פורקו והועברו למערב לבניית מסילת רכבת באזור הוולגה.

הבנייה נמשכה לאחר סיום מלחמת העולם השנייה. בקטע טאיישט-נהר לנה הרכבת הראשונה עברה בשנת 1951 ובשנת 1958 החל ניצול סדיר של המסילה. באותן השנים גם החל לפעול קטע מהעיר קומסומולסק על אמור ועד לחופי האוקיינוס השקט. בשלב זה למעשה העבודות הופסקו.

בשנת 1967 החלו עבודות מחודשות בבדיקת התוואי ואפשרויות טכניות להקמת המסילה. בשנת 1974 מועצת השרים של ברית המועצות הכריזה על בניית מסילה רכבת באיקל-אמור. העבודות היו צריכות להתבצע לאורך כל התוואי, כאשר בקטע הקיים דובר על הקמת מסילות נוספות.

לאזור הגיעו אלפי צעירים מכל רחבי ברית המועצות. ארגון הקומסומול אימץ את הפרויקט והוא הוכרז "אתר בניית מחץ של הקומסומול". לבניית המסילה הוקדשו שירים רבים. מנהלת בניית המסילה התמקמה בעיירה "טינדה" והתוכניות דיברו על כך שמספר תושבי העיירה יגדל ל-100,000 במהלך שנות ה-90. לבוני המסילה שעבדו על הפרויקט שלוש שנים לפחות הוענקו מדליות מיוחדות "על בניית מסילת באיקל-אמור" ובשנת 1984 הוענקה מדליה נוספות לציון 30 שנים מחידוש הבנייה. מדליה זו הוענקה לבוני ועובדי המסילה שהועסקו בבנייה או בתחזוקה 15 שנים לפחות.

ב-1977 החלו להיכנס לניצול קטעים ראשונים, חלק הארי של הבנייה הסתיים בשנת 1984. בשנת 1989 החלה תנועת הרכבות לכל אורך התוואי שהיה מתוכנן לבנייה. בניית המנהרה הגדולה באורך של כ-15 ק"מ החלה בשנת 1977 והסתיימה בשנת 2001. רכבת סדירה ראשונה עברה במנהרה בשנת 2003.

עלות הבנייה הסתכמה ב-14 מיליארד דולר, פי ארבעה מהאומדן הראשוני.

בשנת 2009 החלו עבודות בשדרוג הקטע המזרחי של התוואי מהעיר קומסומולסק על אמור לכיוון החוף. עבודות אלו כוללות בניית מנהרה חדשה באורך של כ-3.5 ק"מ. עבודות בניית המנהרה הסתיימו בשנת 2012. הן מאפשרות להגדיל בהרבה את היקף העברות הסחורות במסילה. בשלבי בנייה נמצאת התפצלות מהמסילה לכיוון העיר יאקוצק.

קישורים חיצוניים