לדלג לתוכן

הבדלים בין גרסאות בדף "המוציא מחברו עליו הראיה"

מ
בוט החלפות: לעיתים
מ (בוט החלפות: לעיתים)
'''המוציא מחברו - עליו הראיה''' הוא כלל [[דיני ראיות|ראייתי]] הקובע את המידה בה צריך צד ל[[משפט אזרחי]] להוכיח את טענותיו. על כל צד במשפט מוטלים שני נטלים. האחד הוא "נטל הבאת הראיות", העוסק בשאלה איזה הוא הצד הפותח בהבאת ראיותיו, והשני הוא "נטל השכנוע", העוסק במידה בה צריך בעל דין לשכנע את בית המשפט ביסודות העובדתיים העומדים בבסיס טענותיו על מנת שיזכה בדינו.
 
כלל "המוציא מחברו", הלקוח מן [[המשפט העברי]], קובע כי צד למשפט אזרחי צריך להוכיח את עיקרי העובדות המהוות את עילת תביעתו מן הבחינה המשפטית. רמת ההוכחה אינה כב[[משפט פלילי|משפט הפלילי]] "מעבר ל[[ספק סביר]]", כי אם די בהוכחה כי גירסתו של הצד שעליו נטל ההוכחה סבירה יותר מאשר הגרסה השוללת אותה. נהוג לומר שנטל ההוכחה במשפט הפלילי הוא של 99% והוא מוטל על המאשים, ואילו במשפט האזרחי נושא התובע בנטל להוכיח תביעתו ברמת ודאות של 51%. לעתיםלעיתים מטיל החוק על צד הרוצה להוכיח טענה מסוימת נטל הוכחה גבוה יותר. כך, למשל, ישנה פסיקה הקובעת כי הטוען לתרמית, חייב להוכיחה ברמת ודאות גבוהה מזו המקובלת במשפט האזרחי.
 
ישנן טענות הגנה המעבירות את נטל ההוכחה מן התובע אל הנתבע. כך, למשל, טענת "פרעתי", מעבירה את נטל ההוכחה מן התובע חוב כספי, אל הטוען כי פרע את החוב.