לדלג לתוכן

תפריט ניווט

הבדלים בין גרסאות בדף "הטורקמנים בארץ ישראל"

מ
בוט החלפות: לעיתים
מ (בוט החלפות: ,, {{ס:\1|)
מ (בוט החלפות: לעיתים)
==היחסים בין היהודים והטורקמנים==
===היחסים המורכבים של השכנות===
יחסי היהודים והטורקמנים היו מורכבים ממערכות של עימות וממערכות של יחסי שכנים. אדמות כרכור נרכשו בשנת [[1913]] אולם הרוכשים לא הספיקו ליישב אותן לפני פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]], ואדמות אלה הוחכרו לאריסים טורקמנים. כאשר נדרשו הטורקמנים לעזוב את האדמות האלה, התעוררו חיכוכים ו[[בית המשפט]] דן בנושא ופסק תשלום [[פיצויים]] בלבד לאריסים הטורקמנים. גם אדמות בעמק יזרעאל הוחכרו לטורקמנים, אך הן הוחזרו לבעלות יהודית רק לאחר שהטורקמנים נמלטו מיישוביהם במהלך מלחמת העצמאות. העימותים בין הטורקמנים ליהודים היו בעיקר על רקע הצורך במציאת מרעה, ושם נפגשו עם [[שומר (מקצוע)|שומרי]] השדות היהודים. יכולתם של השומרים לדבר ערבית, להכיר את התרבות והמנהגים המקומיים, להכיר את המשפחות ואת ה[[מנהיגות]] המקומית ולסייע אצל השלטון הבריטי, הפכה אותם לחלק מן הסביבה הטורקמנית ויצרה קירבה אישית. למעשה הם שימשו כנציגי היישוב היהודי אצל הטורקמנים. החיכוכים גרמו לעתיםלעיתים ל[[אלימות]] ואף ל[[שפיכות דמים]] בין הטורקמנים לחברי ה[[מושב]]ים: [[כפר ברוך]], [[כפר יהושע]], [[כפר חסידים]] ואנשי [[שייח' אבריק]].
 
לעומת זאת, חברי "[[השומר הצעיר]]" מה[[קיבוץ|קיבוצים]] [[משמר העמק]] ו[[הזורע]] שהיו בעלי [[אידאולוגיה]] של "אחוות עמים", יצרו יחסי שכנות טובה עם הטורקמנים. תושבי הקיבוץ חשבו כי אם הם יהיו בקשרים טובים עם הפלאחים, יבינו אלה כי אויבם המעמדי הוא ה[[אפנדי]]. הנשים ממשמר העמק סייעו לנשים הטורקמניות, בחיזוק מעמדה של האישה המוסלמית. חברי משמר העמק חרשו ב[[טרקטור]]ים ב[[חינם]] את שדות הטורקמנים, מילאו את בורות המים שלהם בשנות [[בצורת]] וטיפלו בהם בתרופת כינין נגד קדחת במרפאת הקיבוץ. הטורקמנים למדו מחקלאי הקיבוץ: לנטוע [[מטע]]ים ולגדל [[ירקות]] באופן מסחרי, להקים [[משתלה|משתלות]], להשתמש בחומרי [[הדברה]] נגד מזיקים. ב[[חג הפועלים]] באחד במאי, הוזמנו השכנים המוסלמים ושותפו במסיבות. למרות זאת, כאשר ב-[[28 באוגוסט]] [[1929]] הותקף קיבוץ משמר העמק על ידי ה[[כנופיה|כנופיות]] הערביות, חברי הקיבוץ התאכזבו מ-אי התערבות השכנים מאבו שושה לטובתם. גם [[מוכתר]] הקיבוץ, שהיה בעל גישה מפוכחת יותר, הזהיר את מנהיגי הקיבוץ מפני התקרבות יתר לשכנים.{{הערה|חיים ג'יבלי, תורכמאנים ויהודים בצפון א"י בתקופת המנדט: שכנות בצל סכסוך, עבודת גמר המוגשת כמילוי חלק מהדרישות לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה", אוניברסיטת חיפה, הפקולטה למדעי הרוח, החוג ללימודי ארץ ישראל, עמודים 44-40, יוני 2004}}
 
בצפון השרון, מכלול היחסים שיקף יחסי שכנות טובה, שיש בה עימותים שניתן לגשר עליהם. ה[[אינטרס]] הקיומי של הטורקמנים שחיו במרחב הפתוח, גרם להם לחיות בצמוד ליישוב היהודי שהעניק להם שירותי: מים, מרעה, עבודה ורפואה. הפעילות הכלכלית של הטורקמנים הסתמכה על מכירת [[זיפזיף]] לתושבי האזור, על חכירת אדמות שבהם גידלו: חיטה, שעורה, שומשום ואבטיחים. כמו כן, עדרי ה[[פרה|פרות]] וה[[כבש הבית|כבשים]] שלהם, רעו בקיץ בשדות השלף של היישובים היהודיים, והתאפשר להם לקחת מים לעדריהם מ[[ברז]]ים ב[[פרדס]]ים. נוצרו קשרי מסחר עם היהודים וחברת [[פיק"א]] החכירה אדמות לטורקמנים במחיר זול יחסית ולעתיםולעיתים בחינם. היהודים לא גבו כסף מהטורקמנים עבור שטחי המאהל שהקימו, ועבור [[עבודה שכירה]] שילמו סכום כפול מהסכום ששילמו בעלי קרקעות ערביים.{{הערה|חיים ג'יבלי, תורכמאנים ויהודים בצפון א"י בתקופת המנדט: שכנות בצל סכסוך, עבודת גמר המוגשת כמילוי חלק מהדרישות לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה", אוניברסיטת חיפה, הפקולטה למדעי הרוח, החוג ללימודי ארץ ישראל, עמודים: 44, 58, 64, יוני 2004}}
 
===תקופת המרד הערבי===