ברכת שכוחו וגבורתו מלא עולם

ברכת שכוחו וגבורתו מלא עולם
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁכֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ מָלֵא עוֹלָם
שולחן ערוך אורח חיים רכז א

ברכת שכוחו וגבורתו מלא עולם היא ברכה שתיקנו חז"ל לאומרה על מספר תופעות טבע היוצאות מגדר הרגיל והם: רעידת אדמה, ראיית ברק או שמיעת קול רעם, רוחות סוערות במיוחד, וכן כוכב שביט וכוכב נופל.

מקור ופרטי הברכה

הברכה היא אחת מברכות הראיה שתיקנו חז"ל. מקורה בדברי המשנה: ”על הזיקין, ועל הזועות, ועל הרעמים, ועל הרוחות, ועל הברקים אומר: ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם”.

עניין הברכה הוא שבח לקב"ה על תופעות טבע שניכר בהם כוחו וגדולתו. פירוש הברכה כתב במשנה ברורה: ברוך הנותן כח להטבע להראות כח יוצר בראשית כדי שייראו מלפניו.

בתלמוד מבואר כי בניגוד לראיית תופעות טבע מיוחדות אחרות כמו הרים וימים וכדומה בהן שייכת רק ברכת עושה מעשה בראשית ולא כוחו וגבורתו מלא עולם (לפי שאלו תופעות מקומיות ואינן "מלאים עולם" – רש"י), בראיית התופעות הנ"ל שייכים שני הברכות: עושה מעשה בראשית ושכוחו וגבורתו מלא עולם. רש"י מבאר שבכל אחד ממקרים אלו יש לברך את שתי הברכות גם יחד. אך ראשונים אחרים מפרשים שכוונת הגמרא לומר שבמקרים אלו ניתן לברך כל אחת מברכות אלו, איזו מהן שירצה. כדעה זו נפסק בשולחן ערוך.

ביחס לכל התופעות המוזכרות במשנה דעת רוב האחרונים שאין לברך אלא בשיעור הזמן של תוך כדי דיבור אך לא לאחר מכן, כך למשל על ברקים ורעמים יש לברך רק אם לא עבר זמן שיעור כדי דיבור מאז ששמע קול הרעם או ראה את הברק וכיוצא בזה.

הברכה על ברקים ורעמים

בנוגע לברכה על רעמים וברקים המופיעים תמיד יחד, המנהג כיום הוא לברך תחילה על הברק ברכת עושה מעשה בראשית וכששומעים קול הרעם מברכים שכוחו וגבורתו מלא עולם, זאת אף שכאמור מצד הדין ניתן לברך על כל אחד מהן איזו ברכה שרוצים. באשר לתדירות שיש לברך ברכות אלו מבואר בתלמוד ירושלמי ש"דיו פעם אחת ביום", וביארו שזהו דווקא כאשר העננים לא התפזרו בינתיים; במקרה זה ניתן להתייחס לכל הברקים והרעמים כתופעה אחת ודי בברכה אחת ביום, אך אם העננים התפזרו ושבו מחדש לכסות את השמיים אפשר לברך ברכות אלו שוב.

הברכה על רוחות סערה

בגמרא פירשו שה"רוחות" שהוזכרו במשנה הם רוחות חזקות מאוד המכונות "זעפא" והיינו סופה. התוספות מביאים ירושלמי המחלק בין רוחות חזקות מאוד הבאות "בזעף" עליהן מברכים ברכה זו, לרוחות הבאות בנחת (אך גם הן חזקות ואינן שגרתיות) עליהן יש לברך ברכת עושה מעשה בראשית בלבד. וכך נפסק בשולחן ערוך שמברכים ברכה זו רק "על רוחות שנשבו בזעף". כיון שאין אנו בקיאים להבחין בין הבאים בזעף לבאין בנחת, פסק המשנה ברורה שטוב לברך תמיד על רוח סערה רק ברכת עושה מעשה בראשית. אך ביחס לסופות טרופיות (הוריקן) החזקות לפי כל קנה מידה הכריעו הפוסקים שיש לברך עליהן ברכת שכוחו וגבורתו מלא עולם. גם את ברכת הרוחות אין לברך אלא פעם אחת כל זמן שמדובר באותה סופה.

הברכה על רעידת אדמה

על פי המבואר במשנה יש לברך ברכת שכוחו וגבורתו מלא עולם על "הזוועות", והם רעידת האדמה כפי שנתבאר בגמרא. מאחר שלא נתנו חכמים שיעור לעוצמת הרעידה כתבו הפוסקים שיש לברך על כל רעידה המורגשת, אפילו כזו שאינה עלולה לסכן חיי אדם.

הברכה על ראיית כוכב שביט

את הזיקים המוזכרים בדברי המשנה מבאר האמורא שמואל שהם "כוכבא דשביט". רש"י מפרש: ”כוכב היורה כחץ ברקיע ממקום למקום, וארוך כשבט שהוא יורה, ונראה כמו שפותח רקיע”, וכוונתו לנקרא בימינו מטאור או כוכב נופל. אך מדברי ספר הערוך (ערך זק) בשם רב האי גאון נראה שמפרש שהכוונה לכוכב שביט. הרמב"ם כלל את שני הפירושים יחד וכתב ”ועל האור שבאויר שיראו כאלו הם כוכבים נופלים ורצים ממקום למקום, או כמו כוכבים שיש להם זנב”, וכך פסקו האחרונים שיש לברך על שני הדברים.