פלשתים – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכות של 77.138.155.120 (שיחה) לעריכה האחרונה של Matanyabot
שורה 51: שורה 51:
==ייצוג בתרבות המערב==
==ייצוג בתרבות המערב==
{{הפניה לערך מורחב|פיליסטיניזם}}
{{הפניה לערך מורחב|פיליסטיניזם}}
[[פיליסטיניזם]] הוא מונח ב[[דיסציפלינה|תחומי הידע]] של ה[[פילוסופיה]] וה[[אסתטיקה]] המתאר [[עמדה (פסיכולוגיה)| עמדה]] חברתית המצדדת באנטי-[[אינטלקטואליזם]], [[הערכה ומדידה|מעריכה]] בחסר ומתעבת [[אומנות]], [[יופי]], [[רוחניות]] ו[[אינטלקט]]. הכינוי, שהושפע מכך שהפלשתים הצטיירו כבעלי תרבות חומרית בלבד, אומץ בפי דוברי [[התנועה הרומנטית]] בגרמניה ועבר לאנגלית בתיווך מסתו של [[מתיו ארנולד]], 'תרבות ואנרכיה'"{{הערה|שם=שביט|{{הארץ|יעקב שביט|מה תורמת הגניזה מיבנה לידע על מוצאם של הפלשתים|1.1380170|21 בינואר 2007}}}}.
[[פיליסטיניזם]] הוא מונח ב[[דיסציפלינה|תחומי הידע]] של ה[[פילוסופיה]] וה[[אסתטיקה]] המתאר [[עמדה (פסיכולוגיה)| עמדה]] חברתית המצדדת באנטי-[[אינטלקטואליזם]], [[הערכה ומדידה|מעריכה]] בחסר ומתעבת [[אומנות (תרבות)|אומנות]], [[יופי]], [[רוחניות]] ו[[אינטלקט]]. הכינוי, שהושפע מכך שהפלשתים הצטיירו כבעלי תרבות חומרית בלבד, אומץ בפי דוברי [[התנועה הרומנטית]] בגרמניה ועבר לאנגלית בתיווך מסתו של [[מתיו ארנולד]], 'תרבות ואנרכיה'"{{הערה|שם=שביט|{{הארץ|יעקב שביט|מה תורמת הגניזה מיבנה לידע על מוצאם של הפלשתים|1.1380170|21 בינואר 2007}}}}.


ייצוג נוסף בתרבות המערב לישות הפלשתית הוא שמה של הטריטוריה הפלשתית - "פלשתינה" המיוחס ל[[ארץ ישראל]] שמשני גדות [[נהר הירדן]], ששב לשימוש בלשונות האירופיות [[העת החדשה|בעת החדשה]]{{הערה|1=[[שמעון שמיר]], [http://www.the7eye.org.il/DailyColumn/Pages/article5519.aspx?RetUrl=/WRITTERS/Pages/shimon_shamir.aspx איך מבלבלת התקשורת הישראלית בין פלשתינאים לפלסטינים ומדוע זה חשוב], [[העין השביעית]], 1 במרץ 2005}}.
ייצוג נוסף בתרבות המערב לישות הפלשתית הוא שמה של הטריטוריה הפלשתית - "פלשתינה" המיוחס ל[[ארץ ישראל]] שמשני גדות [[נהר הירדן]], ששב לשימוש בלשונות האירופיות [[העת החדשה|בעת החדשה]]{{הערה|1=[[שמעון שמיר]], [http://www.the7eye.org.il/DailyColumn/Pages/article5519.aspx?RetUrl=/WRITTERS/Pages/shimon_shamir.aspx איך מבלבלת התקשורת הישראלית בין פלשתינאים לפלסטינים ומדוע זה חשוב], [[העין השביעית]], 1 במרץ 2005}}.

גרסה מ־10:34, 5 בפברואר 2018

המונח "פלשת" מפנה לכאן. לערך העוסק במבצע צבאי במלחמת העצמאות, ראו מבצע פלשת.
מפת פלשת וממלכת ישראל

הפְּלִשְׁתִּים היו עם קדום שישב באזור מישור החוף הדרומי של ארץ כנען. בהקשרים מאוחרים יותר נקרא אזור מגוריהם "פלשת". מוצאם של הפלשתים שנוי במחלוקת, אך ממצאים ארכאולוגיים מצביעים על קשרים קדומים עם התרבות היוונית המיקנית.

אטימולוגיה

השם שזוהה כ"פלשת" בכתב חרטומים
Q3
Z7
D21
Z1
Aa18
Z1
U33A1 B1
Z2

לפי אחת ההשערות, שמם של הפלשתים נגזר מהשורש השמי פ-ל-ש, כלומר מדובר בכינוי גנאי המתאר אותם כפולשים. שמם של הפלשתים בשפתם אינו ידוע, אבל ספר דברים, פרק ב', פסוק כ"ג מציג קבוצה שהשתלטה על שטחים בסביבות עזה, כ"כפתורים היוצאים מכפתור". שם נוסף שמופיע בספר שופטים ובספר שמואל לגביהם הוא כינוי הגנאי "ערלים"[1][2]. יש הגורסים שכינוי זה נתייחד לפלשתים, משום שבניגוד לשבטי ישראל ולקבוצות מתוך עמים נוספים באזור (הכנענים והמצרים הקדומים), הפלשתים לא מלו את עורלתם. עם זאת, בספר ירמיהו, פרק ט', פסוק כ"ה, הכינוי מתייחס לכלל הגויים.

היסטוריה

תבליט ממדינת האבו במצרים המציג את גויי הים (הפלשתים) בספינותיהם במהלך הקרב נגד מצרים העתיקה.
תבליט של שבויים פלשתים ממדינת האבו במצרים, מתוך ספרו של גסטון מספרו
רעמסס השלישי. מוביל אסירים פלשתים אל האלים אמון ומות. תבליט מהפילון השני בחצר הראשונה של מקדש הקבורה של רעמסס שלישי. מדינת האבו

סיפורי האבות במקרא

במקרא מוזכרים הפלשתים מספר רב של פעמים, בין השאר בספר בראשית - "ויגר אברהם בארץ פלשתים"[3], או "וילך יצחק אל אבימלך מלך פלשתים גררה"[4]. אזכוריהם של הפלשתים בספר בראשית מקדימים את תקופת התיישבותם בארץ לתקופת האבות, ממקמים אותם בנגב סביב עיר בשם "גרר" ולא בשפלת החוף, מציגים אותם כחקלאים או רועי צאן ולא כלוחמים, ומעמידים בראשם מלך בעל שם שמי ("אבימלך") ולא "סרנים".

זיהוי העיר 'גרר', מקומם של הפלשתים הראשונים, אינו מוחלט. מקובל לאתר את גרר מצפון לעזה, באזור שמכונה כיום נחל גרר. יהודה קיל, בפירושו דעת מקרא, כתב שאזור גרר, בו התיישבו הפלשתים הראשונים, הוא בצפון סיני של היום, באזור השפך של נחל אל עריש. זאת על סמך זיהוי של חמישה מקומות לאורך ואדי אל עריש, ששמם בא מהשורש 'גרר'.

פרופסור יהושע גרינץ, במאמרו 'הפלשתים הראשונים', כתב כי היו מספר גלי הגירה של שבטים פלשתים לכנען. לטענתו, בראש הפלשתים הראשונים, בימי האבות עמד מלך, כמו 'אבימלך מלך פלשתים', אולם בימי שאול ודוד כבר עמדו 'סרנים' בראש הפלשתים. כראיה לדבריו, כבר בשירת הים נכתב "יושבי פלשת", ללא אזכור של מנהיגות כלל כדוגמת "אלופי אדום" או "אילי מואב"[5]. גרינץ (מוצאי דורות 99–129) רואה באזכורים אלה עדות להתנחלות קדומה של קבוצה אחרת שכונתה "פלשתים". אך רוב החוקרים סבורים שאזכוריהם של פלשתים בסיפורי האבות הם אנכרוניסטיים (סיפורים המייחסים אירועים מאוחרים יותר לתקופה קדומה)[6].

מוצאם של הפלשתים

מוצאם של הפלשתים לא ידוע בוודאות. בלוח העמים שבספר בראשית פרק י', נכתב שהפלשתים יצאו מ"כַּסְלֻחִים" שהם מצאצאי מצרים וחם. הפלשתים מוזכרים גם בספר עמוס, פרק ט', פסוק ז' וספר ירמיהו, פרק מ"ז, פסוק ד' כמי שמוצאם מכפתור או מהאי כפתור (המזוהה עם האי כרתים או לחלופין עם האי קפריסין).

ממצאים ארכאולוגים מצאו קשר בין התרבות החומרית הפלשתית לתרבות המיקנית של אזור הים האגאי, (וייתכן שיש אף דמיון בין כתובת פלשתית שנמצאה לכתב הליניארי) וכיום מקובלת התאוריה כי הפלשתים נטלו חלק בנדידת גויי הים שפלשו לאזור מזרח הים התיכון בתחילת המאה ה-13 לפנה"ס. משנהדפה פלישת גויי הים על ידי מצרים, הפלשתים התיישבו לאורך מזרח הים התיכון בערך באותה התקופה שבה יישבו הישראלים את הרי יהודה והשומרון. כך למשל פפירוס האריס א, המתאר את הישגיו הצבאיים של רעמסס השלישי, מוסר תיאור קצר של תוצאות המלחמה בגויי הים בשנה השמינית למלכותו. על פי המסופר הוביל רעמסס השלישי את גויי הים למצרים, ויישב אותם במבצרים הנקראים על שמו. בפפירוס טוען רעמסס השלישי "מיסיתי את כולם בבגדים ובתבואה מהמחסנים והמתבנים מדי שנה". יש הסבורים כי אותם מבצרים היו למעשה ערים בדרום כנען, הערים שהיו בהמשך חמש ערי פלשתים, שהם: אשקלון, אשדוד, עקרון, עזה וגת.

אם מקבלים את זיהוים של הפלשתים עם חלק מגויי הים, יש להניח כי התיישבותם של הפלשתים בארץ כנען התרחשה במהלך ימי שלטונו של רעמסס השלישי בין השנים 1180 עד 1154 לפנה"ס. הפלשתים מזוהים עם העם הקרוי PRST במונומנטים המצרים. ארץ פלשתים (פלשת) מכונה "פאלאשתו" ו"פילישתו" במסמכים אשוריים. הם מוזכרים גם באונומסטיקון של אמנופה ביחד עם הת'כר והשרדנה. באונומסטיקון מוזכרות גם הערים אשקלון, אשדוד ועזה.

ערי פלשת בכנען

כלי קרמיקה פלשתית מימין לשמאל: קערת שתייה מתל מקנה, בקבוק מאזור, פך ארכוב מאזור וקערית מתל מקנה

חמש ערי הפלשתים שהוזכרו בתנ"ך היו: אשדוד, אשקלון, גת, עזה ועקרון, ביחד עם רצועת החוף של דרום מערב כנען, שהייתה בשליטה מצרית עד תום שלטון השושלת ה-19 ב-1185 לפני הספירה. מתוך התיאור המקראי, חמש ערים אלה נשלטו על ידי חמשת סרני[7] הפלשתים. הממצאים הארכאולוגים מצביעים על ערים נוספות. החפירה הארכאולוגית בתל קסילה שבתל אביב תרמה רבות להרחבת הידע על התרבות הפלשתית.

עם חזק זה ביצע מתקפות תכופות נגד העברים ולמעשה הייתה מלחמה מתמדת בין העמים. לעיתים שלטו הפלשתים על כמה משבטי ישראל, במיוחד הדרומיים שבהם, ולעיתים הם הובסו על ידי העברים. לשיא כוחם הגיעו הפלשתים, על פי המקרא, לקראת סוף מלכות שאול המלך, שאף נהרג עם בניו בקרב עמם בהר הגלבוע.

לפי המסופר בתנ"ך, לאחר הבסתם בידי דוד המלך, החליפו מלכים את הסרנים וההיסטוריה שלהם היא של ערים עצמאיות, ולא של עם מאוחד. נבוכדנצר השני מלך בבל כבש את סוריה ואת ארץ ישראל, והערים הפלשתיות כחלק מהאימפריה הנאו-בבלית.

בשנת 604 לפנה"ס כבש והרס נבוכדנצר את ערי פלשת והגלה את תושביהן למסופוטמיה. לאחר תקופת הברזל, בתוך התקופה הפרסית, פלשת מיושבת על ידי תושבים עם מאפייני תרבות פיניקיים, וכן קבוצות אחרות מהסביבה.

בכתובות בבליות ופרסיות מהמאות ה-5-6 לפנה"ס מוזכרים אנשים שמוצאם מערי הפלשתים המכונים אשקלונים או אשדודיים היושבים בבבל - ככל הנראה מדובר בגולים הפלשתיים. לאחר מכן הם כבר מפסיקים להיות מוזכרים וככל הנראה נטמעים באוכלוסייה המקומית.

לפלשתים היה מונופול ארוך על חרשות הברזל, מיומנות שהם רכשו במהלך מסע הכיבושים שלהם באנטוליה. הם נקראו אלופילי (זרים) בתרגום השבעים.

הרומאים, לאחר דיכוי מרד בר כוכבא בשנת 135 לספירה, שינו את שם הפרובינציה מיהודה לסוריה-פלשתינה, שנגזר מהשם פלשת.

כתב וכתובות

מתקופת הברזל א, נמצאה כתובת פלשתית שלא פוענחה, אשר רישומיה מזכירים דמיון לכתב הקיפרו-בינארי אשר היה נפוץ בקפריסין בתקופת הברונזה[8]. מממצאים מאוחרים עולה שהפלשתים אמצו את הכתב הפיניקי כפי שאומץ בממלכות ישראל ויהודה השכנות, עם שינויים קלים[9].

שני אוסטרקונים פלשתיים נמצאו בתל גמה הנושאים רשימת שמות, הכתובים באלפבית העברי העתיק (בווריאציה מקומית), והמתוארכים סביב המאה השביעית לפני הספירה, בנוסף נמצאה חותם פלשתי הנושא את הכתובת ”לעבד-אֱלִאָב בן שִׁבְעַת עבד מִתִּתִּ בן צִדְקָא” (מִתִּתִּ מזוהה כמתנתי השני, הוא ואביו צדקא מוזכרים בכתובות האשוריות כמלכי אשקלון).

בשנת 2005 נמצא בתל צפית (גת המקראית) אוסטרקון הנושא כתובת פרוטו-כנענית, המתוארך למאה העשירית לפני הספירה - תחילת המאה התשיעית לפני הספירה.

ייצוג בתרבות המערב

ערך מורחב – פיליסטיניזם

פיליסטיניזם הוא מונח בתחומי הידע של הפילוסופיה והאסתטיקה המתאר עמדה חברתית המצדדת באנטי-אינטלקטואליזם, מעריכה בחסר ומתעבת אומנות, יופי, רוחניות ואינטלקט. הכינוי, שהושפע מכך שהפלשתים הצטיירו כבעלי תרבות חומרית בלבד, אומץ בפי דוברי התנועה הרומנטית בגרמניה ועבר לאנגלית בתיווך מסתו של מתיו ארנולד, 'תרבות ואנרכיה'"[10].

ייצוג נוסף בתרבות המערב לישות הפלשתית הוא שמה של הטריטוריה הפלשתית - "פלשתינה" המיוחס לארץ ישראל שמשני גדות נהר הירדן, ששב לשימוש בלשונות האירופיות בעת החדשה[11].

ראו גם

לקריאה נוספת

  • D. B. Redford, Egypt, Canaan and Israel in Ancient Times, Princeton University Press, 1992
  • Trude Dothan, Moshe Dothan, People of the Sea: The Search for the Philistines, 1992 An introduction by the archaeologists of Ashdod.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פלשתים בוויקישיתוף
פורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב
פורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

הערות שוליים

  1. ^ "אַל תַּגִּידוּ בְגַת אַל תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים פֶּן תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים." ספר שמואל ב', פרק א', פסוק כ'
  2. ^ "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנֹשֵׂא כֵלָיו שְׁלֹף חַרְבְּךָ וְדָקְרֵנִי בָהּ פֶּן יָבוֹאוּ הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה וּדְקָרֻנִי וְהִתְעַלְּלוּ בִי וְלֹא אָבָה נֹשֵׂא כֵלָיו כִּי יָרֵא מְאֹד וַיִּקַּח שָׁאוּל אֶת הַחֶרֶב וַיִּפֹּל עָלֶיהָ." ספר שמואל א', פרק ל"א, פסוק ד'
  3. ^ בראשית פרק כ"א פסוק ל"ד.
  4. ^ בראשית פרק כ"ו, פסוק א'.
  5. ^ ספר שמות, פרק ט"ו, פסוקים י"דט"ו.
  6. ^ "יבנה - האנציקלופדיה לנוער" - ערך "פלשתים" כרך 12 עמוד 89, הוצאת יבנה 1995.
  7. ^ ישנה סברה, לפיה המלה "סרן" מקורה במלה היוונית "טיראן" [1] [2].
  8. ^ פרופ' עמיחי מזר, מבוא לארכאולוגיה של ארץ־ישראל בתקופת המקרא, יחידה 8, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1989. עמ' 38. (תצוגת קטע באתר google books).
  9. ^ פרופ' בנימין זאס, "השפעת הכתב העברי והארמי על שכנותיה של ישראל", בתוך: מבוא לארכאולוגיה של ארץ-ישראל בתקופת המקרא, יחידה 10, סעיף 10.2.5.1, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1989. ISBN 9653024841. עמ' 23.
  10. ^ יעקב שביט, מה תורמת הגניזה מיבנה לידע על מוצאם של הפלשתים, באתר הארץ, 21 בינואר 2007
  11. ^ שמעון שמיר, איך מבלבלת התקשורת הישראלית בין פלשתינאים לפלסטינים ומדוע זה חשוב, העין השביעית, 1 במרץ 2005