יהדות בוכרה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Migeo (שיחה | תרומות)
שורה 40: שורה 40:
== רבני העדה היום ==
== רבני העדה היום ==
רבנים בעדה הבוכרית הם:
רבנים בעדה הבוכרית הם:
*הרב פנחס הכהן רבין - רבה הראשי של העדה הבוכרית העולמי
*הרב זבדיה כהן - אב בית הדין לעדה הבוכרית מטעם הראשון לציון, רבה של העדה בתל אביב וראש ישיבת הרמב"ם ובית יוסף
*הרב הלל חיימוב - נשיא איגוד הרבנים של קונגרס יהודי בוכרה העולמי
*הרב הלל חיימוב - נשיא איגוד הרבנים של קונגרס יהודי בוכרה העולמי
*הרב ברוך בבייב - רבה של העדה הבוכרית בארצות הברית וקנדה
*הרב ברוך בבייב - רבה של העדה הבוכרית בארצות הברית וקנדה
*הרב ניסן לבייב - רבה של הקהילה הבוכרית ברוסיה
*הרב זבדיה כהן - רבה של העדה בתל אביב וראש ישיבת הרמב"ם ובית יוסף ב[[תל אביב-יפו|תל אביב]]
*הרב ברוך אברמצ'יוב - הרב הראשי של הקהילה אוזבקיסטן
*הרב שמחה אהרונוב - ראש כולל ורב הקהילה הבוכרית בירושלים. מחבר הספר "שלום ואושר בבית היהודי".
*הרב שמחה אהרונוב - ראש כולל ורב הקהילה הבוכרית בירושלים. מחבר הספר "שלום ואושר בבית היהודי".
*הרב אבנר בנימינוב - ראש ישיבת בית רפאל
*הרב אבנר בנימינוב - ראש ישיבת בית רפאל
*הרב ישראל פנחסי - ראש כולל האר"י [[בני ברק]]
*הרב ישראל פנחסי - ראש כולל האר"י בני ברק
*הרב בצלאל פנחסי - ראש [[ישיבת ברכת אפרים]]
*הרב בצלאל פנחסי - ראש [[ישיבת ברכת אפרים]]
*הרב יצחק יגודיוב - ראש ישיבת היכל התורה
*הרב יצחק יגודיוב - ראש ישיבת היכל התורה

גרסה מ־20:28, 9 בפברואר 2018

ארבעה דורות של משפחת קלנטרוב מהקהילה הבוכרית מדליקים נרות חנוכה בביתם בשכונת פלורנטין בתל אביב (שנות ה-60)

יהדות בוכרה הוא כינוייה של קהילה יהודית במרכז אסיה, באזורים שהיום הם אוזבקיסטן וטג'יקיסטן ולא רחוקים מעיראק ופרס (איראן) ונחשבים ליוצאי עדות המזרח. מקור שם הקהילה בעיר בוכרה שבאוזבקיסטן אשר הייתה בעבר עיר הבירה של אמירות בוכרה. בוכרה שימשה כמקום מושבה של קהילה יהודית גדולה יחסית. השפה המסורתית של הקהילה היא בוכרית.

מאז קריסת ברית המועצות היגרו רוב יהודי בוכרה לארצות הברית ולישראל. הקהילות הגדולות של הבוכרים בישראל נמצאות בירושלים, פתח תקווה, חולון,בת-ים, רמלה-לוד, אור יהודה, קריית מלאכי ושכונות שונות בדרום תל אביב.

היסטוריה

יהדות בוכרה, סביבות 1890
נערה בוכרית

לפי עדויות ערביות הייתה קהילה יהודית בבוכרה כבר ב-1240. עדותו של ההיסטוריון הערבי אבן אלפוטי (מן המאה ה-13) מלמדת על קוסם מוסלמי קנאי, שאיים ב-1240 על יהודי בוכרה. עדויות יהודיות מצביעות על נוכחות עוד במאה ה-17, בעוד שעדויות לשוניות ותרבותיות מצביעות על קשר בין יהדות בוכרה ליהדות פרס. ישנן עדויות נוספות, לפיהן יהודי בוכרה הגיעו במקור מחאלב שבסוריה ואף מאפגניסטן.

בשנת ה'תקנ"ג (1793) הגיע לבוכרה מצפת השד"ר רבי יוסף ממן - שליח זה, השתקע בתוכה ונעשה למנהיגה הרוחני למשך 61 שנה. עד בואו הם היו מתפללים בנוסח פרס המבוסס על סידורו של רס"ג, וקבלה הייתה בידם שהם מצאצאי עשרת השבטים, אולם הרב ממן אמר להם שהם מצאצאי גולי ספרד והנהיג ביניהם את נוסח תפילת הספרדים. בכך התכוון להוציאם מבדידותם ולקשרם לאחיהם שבשאר התפוצות. הרב זכריה מצליח מתימן סבר שעל יהודי בוכרה לדבוק במסורתם הקדומה והוא התנגד לשינויים שהנהיג הרב ממן; כתוצאה מכך נוצרה בינו לבין האחרון מחלוקת בעניין נוסח התפילה. כמו כן, הרב ממן הקים בעיר בוכרה ישיבה ובית ספר לשוחטים. הוא הביא לעיר סידורי תפילה מקושטא וממרכזי תורה אחרים, ולימד את היהודים המקומיים גם קבלה. בהשפעתו התחילו לעלות יהודים מבוכרה לארץ ישראל החל מה'תקפ"ז (1827).

שליחים נוספים מארץ ישראל פקדו ובאו את קהילת בוכרה. בשנת ה'תרמ"א (1881), הגיע מטבריה השליח רבי רפאל אוחנה. בשנת ה'תרמ"ב (1882) שימש מי שהיה לימים הראשון לציון, רבי יעקב מאיר, כשד"ר בשליחות כוללות ירושלים. יהודי בוכרה קיבלוהו בכבוד רב וקראו בשמו לכל ילדיהם שנולדו בימי שהותו אצלם. הוא עודד את עלייתם לארץ ישראל. השפעתו על יהודי בוכרה הייתה גדולה גם לאחר שחזר משליחותו, ומשהחלו האחרונים לעלות לירושלים בהמוניהם בסוף המאה ה-19, היה הרב מאיר מעורה בהתיישבותם בעיר.

לפי הרב דוד ניסנוב, מראשי העדה הבוכרית בירושלים, בתחילת המאה העשרים יהודי בוכרה התארגנו לקנות את כל אדמת ארץ ישראל בכסף מלא מידי העות'מאנים לצורך הקמת מדינה יהודית. וכי האחרונים ניהלו משא ומתן עם צמרת השלטון הטורקי ואף זכו לתמיכה לכך מצד שליט בוכרה. התוכנית לא יצאה לפועל כי הרצל סיכל את התוכנית בטענה כי אדמת ארץ ישראל שייכת ליהודים בזכות ולא בחסד.[1][דרושה הבהרה]

ארגון חיי הקהילה

תלמידים יהודים עם המורה שלהם בסמרקנד, 1910
נערות יהודיות בסמרקנד. סוף המאה ה-19 - תחילת המאה ה-20

עד מהפכת פברואר ב-1917, אורגנה הקהילה היהודית בעיר בוכרה בצורה מסורתית. 12 יהודים - קולונתארי-ג'יזיה - שהיו גובים את המסים מהקהילה, נבחרו כל שלושה חודשים. מעל שנים-עשר הגובים עמד ראש העדה - קולונתאר ראשי - שהיה נבחר על ידי בעלי הבתים. מלבד זה היו בוחרים רב ועוד שני סגנים, אחד לכל שכונה. כדוגמה משה קלנטר (קלנטרוב) שהיה הקולונתאר בעיר סמרקנד ועזר ליהודים להשתקם בעיר .

מצב היהודים בבוכרה ככלל היה קשה. הם חיו במעמד של "דמי" ("בלתי מוסלמים"). בהיותם אזרחים מדרגה שנייה חלו עליהם גזרות משפילות. הם לא גויסו לצבא, חויבו במס גולגולת (ג'יזיה) שהמוסלמים היו פטורים ממנו, הוטל עליהם להניף סמרטוט על בתיהם כדי להבדילם מבתי המוסלמים, בית יהודי חייב היה להיות נמוך מביתו של מוסלמי, נאסרה עליהם הכניסה העירה לאחר שקיעת החמה, נאסר עליהם לחבוש מצנפת אלא כובע בעל צורה מיוחדת ועשוי חומר מיוחד, ואל אלה נוסף אי-שוויון בפני החוק - קולו של מוסלמי היה עדיף על קולו של יהודי. חרף נטל המסים והגזרות הגנו השלטונות על חייהם, על ביטחונם ועל רכושם של האזרחים היהודים.

בפברואר 1917 הוקמה ועדה שמנתה שבעה חברים, שכללה גם את הרב, במקום השלטון היחיד של הקולונתאר. בלימודים בבתי הספר ובגני הילדים נכללו גם לימודי הדת והשפה העברית. לתחום סמכותו של הוועד נכנסו גם ניהול בתי-הספר הציבוריים היהודיים, הספריות, התיאטראות היהודיים, בתי חולים, גביית נדבות וחלוקתן להחזקת בתי כנסיות וכלי קודש, פיקוח על עזרה סוציאלית, קבורה, הגנה על ענייני חברי הקהילה, סיפוק צרכיה, לימוד זכות על המשטר החדש בקרב היישוב המקומי, וכדומה. זאת עד ל-1925, בה בוטל קיומה של הרפובליקה הבוכרית העצמאית.

מבחינה כלכלית, בעבר עבדו יהודי בוכרה במסחר בדים, בענפים חקלאיים ככותנה, משי, צמר, פירות ומאוחר יותר גם במכונות חקלאיות, בכימיקלים ובתעשיות המתכת.

שכונת הבוכרים

שער ספר תקנות שכונת הבוכרים
שלט רחובות הבוכרים


ערך מורחב – שכונת הבוכרים

שכונת הבוכרים בירושלים הוקמה ב-1894 והיא מהשכונות הוותיקות שמחוץ לחומות. היא נחשבה לשכונה היהודית המפוארת ביותר בעיר. כוונתם של מייסדיה הייתה להקים עיר במתכונת אירופית עם רחובות רחבים בצורת שתי וערב. שוכנים בה בתי כנסת מהמפוארים בארץ, ויש בה פעילות דתית רבה.

רבני העדה היום

רבנים בעדה הבוכרית הם:

  • הרב פנחס הכהן רבין - רבה הראשי של העדה הבוכרית העולמי
  • הרב זבדיה כהן - אב בית הדין לעדה הבוכרית מטעם הראשון לציון, רבה של העדה בתל אביב וראש ישיבת הרמב"ם ובית יוסף
  • הרב הלל חיימוב - נשיא איגוד הרבנים של קונגרס יהודי בוכרה העולמי
  • הרב ברוך בבייב - רבה של העדה הבוכרית בארצות הברית וקנדה
  • הרב ניסן לבייב - רבה של הקהילה הבוכרית ברוסיה
  • הרב ברוך אברמצ'יוב - הרב הראשי של הקהילה אוזבקיסטן
  • הרב שמחה אהרונוב - ראש כולל ורב הקהילה הבוכרית בירושלים. מחבר הספר "שלום ואושר בבית היהודי".
  • הרב אבנר בנימינוב - ראש ישיבת בית רפאל
  • הרב ישראל פנחסי - ראש כולל האר"י בני ברק
  • הרב בצלאל פנחסי - ראש ישיבת ברכת אפרים
  • הרב יצחק יגודיוב - ראש ישיבת היכל התורה
  • הרב שלמה יגודיוב - ראש ישיבת שערי תורה
  • הרב לוי פנחסי - ראש ישיבת אור אברהם
  • הרב שמואל אלישיוב - ראש מוסדות שערי ציון

בין בני התורה בעדה בישראל ראשי כוללים ומחברי ספרים.

מוזיאון יהדות בוכרה

בכפר ורדים שבגליל נמצא "מוזיאון מורשת יהדות בוכרה" המכונה: "פליאה".

ראו גם

לקריאה נוספת

  • ד"ר גיורא פוזיילוב, מבוכארה לירושלים, משגב, ירושלים, 1995

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יהדות בוכרה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ ראובן קשאני. (2001). יהודי פרס, בוכרה ואפגניסטן, עמ' 81.