לורן קבילה

לורן דזירה קבילה
Laurent-Désiré Kabila

קובץ:Laurent-Désiré Kabila cropped.jpg
לידה	27 בנובמבר 1939 מחוז קטנגה, קונגו הבלגית.
פטירה	16 בינואר 2001 (בגיל 61) נרצח במעון הנשיאותי בקינשאסה,עיר הבירה של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו.
מדינה	הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו
מקום קבורה	קינשאסה
השכלה	אוניברסיטת דאר א-סלאם אוניברסיטת בלגרד הפקולטה לפילוסופיה באוניברסיטת בלגרד
מפלגה	Alliance of Democratic Forces for the Liberation of Congo, Parti de la révolution du peuple, פוליטיקאי עצמאי
בן או בת זוג	Sifa Mahanya
כיהן כנשיא הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו.
מייסד תנועת הPPR. מייסד תנועת הADFL.
פרסים והוקרה
המסדר הלאומי של הנמר

לורן דזירה קבילה (בצרפתית: Laurent-Désiré Kabila,‏ 27 בנובמבר 1939 – 16 בינואר 2001) היה מהפכן ופוליטיקאי קונגולזי שכיהן בתפקיד נשיא הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, קבילה היה הנשיא הראשון לאחר שלטון של עשרות שנים של מובוטו ססה סקו (Mobutu Sese Seko), ועלה לשלטון בהפיכה ב-1997. קבילה  נהרג בהתנקשות על ידי אחד משומרי הראש שלו בתאריך 16 בינואר 2001. בנו ג'וזף קבילה החליף אותו בתפקידו שמונה ימים לאחר הרצח.

שנים מוקדמות (1939-1960)

קבילה נולד בשבט לובה (Luba) שבמחוז קטנגה (Katanga) בקונגו הבלגית (דאז), לאביו לובה ואמו לונדה. אביו של לורן, היה פקיד דואר שפרש מעבודתו בשנת 1952, לאחר הפרישה הוא עבר להתגורר באיזור הכפר אנקורו (Ankuro). בשנת 1958 מונה לצ'יף האיזור של קמלונדו (Kamalundu) על ידי הרשויות הקולוניאליות. לורן קבילה נשאר עם אימו בלובה (עיר הולדתו) כדי ללמוד. לאחר שנה נשר מהלימודים והחל לעבוד בעבודות שונות. כדי לפצות על החוסר בהשכלה פורמלית, קבילה היה קורא ספרים אדוק. בשנת 1960 קבילה החל לעבוד בתור המזכיר של אביו, במהלך תפקיד זה לורן למד איך שולטים על איזור טריטוריאלי, ואיך מתמודדים עם בעיות של אוכלוסייה כפרית. דעותיו הפוליטיות של לורן היו הפוכות לגמרי מאלו של אביו. בעוד אביו האמין באימוץ המנהגים האירופאים וברעיון הקולוניאליזם, ללורן הייתה סימפטיה לבלובאקאט (Balubakat). תנועת נוער שצמחה מצפון קטנגה שערכיה היו אנטי קולוניאליזם, ודחייה של הרעיונות האירופאים והשפעותיהם.

השכלה אקדמית

לורן קבילה למד לתואר ראשון בפילוסופיה פוליטית בפריז. לפי כותבי הביוגרפיה של קבילה, הוא למד גם תואר שלישי בטשקנט (אוזבקיסטן), בבלגרד (סרביה)  ולבסוף בדאר א-סלאם (Dar es Salaam), אך לא נמצאו הוכחות לכך.

[1]באותה תקופה קבילה רצה לשמור על פרופיל נמוך, הוא פחד ממעקב של סוכנות הביון האמריקאית CIA. לכן השתדל לא להיחשף יותר מדי. קבילה טען שדיסקרטיות היא חלק מהאסטרטגיה שלו. [2]

הגייה נכונה של השם לורן קבילה.

פעילותו הפוליטית של קבילה (1960-1997)

משבר קונגו

ב-30 ביוני 1960 קיבלה קונגו את עצמאותה מבלגיה. זמן קצר לאחר קבלת העצמאות משבר קונגו החל. במהלך המשבר נהרגו כ-100 אלף איש. המשבר נגרם מסיבות אידאולוגיות וכלכליות, ומגורמים אתניים (לשון, תרבות, דת, מוצא). ב-5 ביולי 1960 החל הצבא הקונגולזי למרוד ברחבי הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. מרידה זו גרמה לאנרכיה כללית ולהתערבות צבאית בלגית למען הצלת עשרות אלפי הבלגים שחייהם היו בסכנה. מרד החיילים היה נגד הקצונה הבלגית שהמשיכה לפקד עליהם לאחר העצמאות. המשבר כלל מלחמות אזרחים והרג אחים, שהובילו לפיטוריו של ראש הממשלה של קונגו, פטריס לומומבה (Patrice Lumumba), על ידי נשיא המדינה ג'וזף קסא וובו (Joseph Kasa-Vubu‏).

משבר קונגו היה משבר פוליטי שגרם להתערבות בינלאומית נרחבת כשכוחות האו"ם נשלחים לראשונה, לאזור נהר הקונגו. האו"ם שב וקרא לנסיגה מוחלטת של כוחות בלגיים וכוחות חרב מתחומי מחוז קטנגה. אף על פי שאינם אמורים לתפוס צד, האו"ם הוציא הוראה מפורשת לבלום שכירי חרב זרים בכל מקום בו הכוחות נתקלו בהם.

במהלך המשבר שימש קבילה בתפקיד "סגן מפקד" בתנועת הנוער בלובאקאט. לורן הלך לפי אמונותיו הלאומיות ופעל על פיהן. בספטמבר 1962, לורן קבילה הפך להיות ראש הקבינט של שר ההסברה פרדיננד טומבה (Ferdinand Tumba).

פעילות פוליטית לאחר משבר קונגו

בחייו האישיים של קבילה באותה תקופה הוא התחתן ונולדה לו בת. אך חיי המשפחה לא החזיקו זמן רב, הוא במהירות ויתר על המשפחה הראשונה לטובת הפעולות הפוליטיות שלו, ולטובת נשים רבות אחרות.

תמונות מתקופת משבר קונגו: מחנה פליטים, חיילים, פעילי תנועת הבלובאקט,3 אזרחים קונגולזיים שנרצחו על ידי הכוחות המורדים.

בנובמבר 1963, קבילה מונה לשר הרווחה, הספורט והנוער. בינואר 1964 הוצע לקבילה להצטרף לגאסטון סומיאלוט (Gaston Soumialot) ולכריסטוף גבנייה (Chrisophe Gbenye), שהיה נשיא הNCL (התנועה הלאומית לחופש), ולפתוח חזית צבאית במחוז קיבו (Kivu) שבמזרח המדינה. מתקפה זו אורגנה כחלק ממשבר קונגו ומהמלחמה הקרה ששררה בקונגו באותם ימים.

במאי 1964, קבילה הצטרף לתקיפה זו נגד ג'ייסון סנדוואה (Jason Sendwe) שהיה הנשיא של צפון קטנגה באותה תקופה. תקיפה זו נקראה מרד הסימבה (Simba Rebellion). קבילה הוביל צעירים מקומיים בעיקר משבט ה-הולוהולו (Holoholo) שהיו בדעות פוליטיות דומות לשלו. ההתקפה כשלה וקבילה ברח לסין, למספר מדינות במזרח אירופה ומדינות אפריקאיות אחרות במטרה לשמור על פרופיל נמוך, ואכן לאחר כמה חודשים חזר קבילה לקונגו.

בנקודת זמן הבאה, לאחר שקבילה חזר לקונגו, הוא המשיך להיות פעיל במרד נגד המשטר. תנועת המורדים בה לקח חלק כבשה את סטנליוייל (Stanleyville) – העיר השלישית בחשיבותה בקונגו, אך עד סוף נובמבר 1964 העיר נכבשה שנית על ידי כוחות המשטר הקונגולזיים והבלגיים. כתוצאה מכך, שבילי גישה לעיר, שהיו חשובים למורדים, נחסמו. על כן האזור בו קבילה פעל הפך לנקודת הכניסה היחידה דרכה היה ניתן להעביר אספקה למורדים. השליטה של קבילה על הגישה היחידה לעיר הפכה אותו לדמות חשובה במערך של המורדים. עקב זאת היה ניתן לראות את הפוטנציאל הנשיאותי והמנהיגותי של קבילה כמנהיג כבר אז.

בסוף נובמבר קבילה מונה להיות שר החוץ ושגריר בטנזניה, קניה ואוגנדה. בזמן שהיה בתפקיד הוא התמקם בקיגומה (Kigoma) עם המפקדים הכפופים לו, וכיוון את רוב כוחות המרד לצד האחר של אגם טנגניקה בקונגו.

ב-24 באפריל 1965 הוא מונה להיות סגן נשיא של המועצה העליונה של המהפכה (Supreme Council of the Revolution).

מאפריל עד נובמבר 1965, קבוצה צבאית קובנית תחת הנהגתו של צ'ה גווארה (Che Guevara) עזרה לכוחות המורדים להקים כוח מורד מאורגן ומוסדר. אך חוסר באימונים, במוטיבציה ובמנהיגות (קבילה לרוב לא היה נוכח בשטח הלחימה) – הפכו משימה זו לבלתי אפשרית. כאשר קבילה הורה על כניעה עקב ההתקפות של הצבא הקונגולזי הוא איבד את העזרה החיצונית עבור המרד שלו, וקיבל ביקורות רבות על כניעה זו – בקונגו ומחוצה לה.

לאחר הכניעה, רבים שיערו כי לורן קבילה עדיין לא הוכיח את עצמו כמנהיג יעיל. עקב הביקורות, הוא חזר לבסיס בכך שלקח שיעורי פוליטיקה וחינוך בסין ב-1966. לאחר החזרה שלו לקונגו הוא חשב על דרכים ליישם את מה שלמד, ובדצמבר 1967 – הקים תנועה מורדת עצמאית וחדשה: המפלגה של המהפכה הפופולרית (the Party of the Popular Revolution (PPR. תנועת PPR חטפה אירופאי אחד ושלושה סטודנטים אמריקאים. עקב כך טנזניה משכה את המימון שלה לתנועה של קבילה, וראש הממשלה מובוטו תקף בחוזקה יעדים רגישים של התנועה, וגרם לקריסת "עמוד השדרה" הצבאי של התנועה. תנועת PPR לא הצליחה להתרחב מעבר לגבולותיה המקוריים, והמוניטין שלה נשאר מקומי ולא ארצי.

עקב הכישלון של תנועת PPR, קבילה התיישב בדאר א-סלאם שבטנזניה, והקים שם משפחה חדשה. בשנת 1971 נולדו לו תאומים, שאחד מהם הוא ג'וזף קבילה (Joseph kabila) -שעתיד להנהיג את המדינה אחריו. בשנה זו מובוטו, ראש ממשלת הדמוקרטיה הרפובליקנית של קונגו, שינה שם המדינה לזאיר (Zaire).

מפת קונגו.

בשנות ה-70 המאוחרות, תנועת PPR זוהתה בעיקר בהקשר של מאבקים פוליטיים מול הדיקטטורה של מובוטו, ראש הממשלה, אך התנועה נחלשה עם השנים. בשנת 1988 הגיעה לסיומה הפעילות של התנועה המורדת (PPR) בהנהגתו והקמתו של קבילה עקב אותה היחלשות עם השנים. עוד נטען כי קבילה נעלם ונהרג. ברם, נמצא כי בתקופה זו קבילה יצר קשרים אישיים חשובים עם יוורי מוסווני (Yoweri Museveni), הנשיא העתידי של אוגנדה, ועם פול קגאמה (Paul Kagame) הנשיא העתידי של רואנדה. בעזרת קשרים אלו, קבילה קיבל תמיכה ממוסווני וקגאמה, והקים את תנועת האיחוד של הכוחות הדמוקרטיים של החירות - Aliance of Democratic Forces of Liberation, (ר"ת: ADFL). בתנועה זו היו חברים גם: אנגנדו קיסאסה (Ngandu Kisase) - מצביא ותיק מתקופת השלטון של פטריס לומומבה, מסאו נינדגה (Massassu Nindaga) ודאוגראטיס בואגרה (Deogratias Bugera) שהיו מזוהים עם רואנדה, גם בשורשיהם וגם בשאיפותם הפוליטיות.

ב-31 באוקטובר 1996, הכוחות של הברית הזו, יחד עם תמיכה מאסיבית של כוחות צבאיים מרואנדה ואוגנדה, תקפו את בוקאבו (Bukavu) וגומה (Guma) -הערים המזרחיות ביותר בארץ, הגובלות עם רואנדה ואוגנדה. תקיפה זו סימנה את תחילת סופו של המסע הארוך של קבילה בדרך לנשיאות.

מלחמת קונגו הראשונה

בעקבות רצח העם ברואנדה, ותפיסת השלטון ברואנדה על ידי הטוטסי, (Tutsi), נמלטו בני הוטו (Hutu) רבים מרואנדה לזאיר, והתפתחה לחימה בין ההוטו והשבטים הזאיריים, כאשר הטוטסי סובלים משני הצדדים. (במזרח המדינה התגוררו מהגרים רבים מבני הטוטסי וההוטו מרואנדה שהיוו כמחצית מהאוכלוסייה באזור).

מחנות הפליטים של ההוטו במזרח זאיר שמשו גם כבסיסים להתקפות של ההוטו נגד הטוטסי ברואנדה. בתקופה זו החלה ממשלת רואנדה של הטוטסי בפעולות צבאיות נגד ההוטו בזאיר.

קבילה, שהיה יריב של ממשלת מובוטו (שתמכה בשבט ההוטו-בנובמבר 1996 פורסם צו האוסר הימצאות בני טוטסי בזאיר ומטיל עונש מוות על טוטסי שיימצא בה) זה זמן רב, עמד בראש החזית שנפתחה כנגד מובוטו. המשטר הנוקשה והרודני של מובוטו יצר לו אויבים כמעט בכל זאיר, ולכן קבילה זכה לתמיכה רבה, עקב זאת בשנת 1996 פרצה מלחמת קונגו הראשונה.  

במהלך המלחמה, כוחות רואנדה הרסו את מחנות הפליטים בהם השתמשו בני ההוטו בהתקפותיהם אל תוך רואנדה, והתקדמו מערבה לקראת עיר הבירה קינשאסה. חייליו של מובוטו סבלו ממורל נמוך לאור קבלת משכורת נמוכה של כדולר לחודש, שלעתים כלל לא שולם, וציוד מועט ולקוי. במקרים רבים נמנעו החיילים מלהילחם נגד המורדים ובמקום זאת בזזו את העיירות ונסו מהן לפני הגעת המורדים. קבילה ואנשיו הגיעו לשערי עיר הבירה קינשאסה ללא התנגדות, כאשר מובוטו נמלט לחו"ל.

נשיאות (1997-2001)

הדגל של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו.

לאחר הבריחה של מובוטו לחו"ל, קבילה הכריז על עצמו כנשיא ב-17 במאי 1997, ושינה את השם המדינה לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. מלחמת קונגו הראשונה העלתה את קבילה לשלטון, הרבה בעזרת הקשרים שיצר עם מנהיגי המדינות רואנדה ואוגנדה שתמכו בו לאורך כל המלחמה.

מבחינה כלכלית, קבילה האמין במרקסיזם, אך היה פתוח גם לרעיונות אחרים - פעולותיו היו מעורבות גם עם קפיטליזם וקולקטיביזם. מבחינה חברתית, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו תחת שלטונו של קבילה דמתה לזאיר תחת שלטונו של מובוטו, אשר ידוע כשלטון שאכזב את התושבים.

נעצרו קבוצות אופוזיציה המתנגדות לשלטונו של קבילה. טענות של פעילי זכויות אדם בנוגע להתעללות הכוחות של קבילה באוכלוסייה נשמעו. קבילה התמודד עם ביקורת בינלאומית על כך שכשל לקיים בחירות דמוקרטיות (ביטל אותן בשנתיים הראשונות בטענה שהוא צריך יותר משנתיים כדי לתקן את החסרונות במדינה), ועל כך שעצר ואיים על קבוצות המתנגדות לו.

קבילה ספג ביקורות גם על כך שסיכל חקירה של האו"ם על היעלמות של יותר מ-100,000 פליטים רואנדים, שככל הנראה נרצחו על יד החיילים שלו ותחת פיקודו. כתוצאה מכך, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו הפסידה מיליוני דולרים של עזרה מארצות שונות בעולם (כסף שקבילה קיווה שיעזור לו לבנות מחדש את הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו). בנוסף, קבילה גם כשל בגיוס הכסף עקב ההתחמקות מהחקירה.

יתר על כן, קבילה השיג שליטה בלעדית על הגישה למקורות מינרלים ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, המקור העיקרי היה קולטן (חומר טבעי המסוגל להוליך חשמל בעל מטען גבוה). השתמשו במינרל זה על מנת לייצר כבלים ורכיבים בטלפונים סלולריים ובמחשבים ניידים. באותה תקופה חל גידול בשימוש במוצרים אלה, ולכן השווי של מינרל זה עלה. צבא רואנדה השתלט על מכרות קולטן רבים במזרח המדינה, ורואנדה הואשמה על ידי האו"ם בגניבת קולטן (על פי האו"ם, הרוויחה רואנדה באותה שנה לפחות 250 מיליון דולר ממכירת קולטן בתיווך חברות כרייה). זו אחת מהסיבות הכלכליות  העיקריות לפרוץ מלחמת קונגו השנייה.

מלחמת קונגו השנייה

מלחמת קונגו השנייה פרצה באוגוסט 1998 ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו. מלחמה זו כללה באופן ישיר 9 מדינות אפריקאיות, ובעקבות המלחמה נהרגו כ-5.4 מיליון אנשים עד שנת 2008, מרביתם מרעב המוני וממחלות, ורבים אחרים נפלו קורבן למעשי זוועה דוגמת אונס וקניבליזם, שהיוו פרקטיקות לחימה משמעותיות. המלחמה הסתיימה באופן רשמי ביולי 2003, אך בפועל נמשכה עוד שנים אחר כך.

בשנת 1998 החליט קבילה, להתנער מחסותם של הכוחות הרואנדים שהעלו אותו לשלטון: בתאריך ה-14 ביולי 1998 קבילה החליט לפטר את הרמטכ"ל הרואנדי ג'יימס קאבארבה (James Kabarebe). הוא החליף אותו ביליד קונגו, סלסטין קיפוואה (Celestin Kipowah). לאחר כשבועיים, קבילה פקד על כל הצבאות הרואנדים והאוגנדים לעזוב את המדינה. היועצים הצבאיים הרואנדים שגרו בעיר הבירה קינשאסה סולקו תוך פחות מ-24 שעות.

האנשים שהוטרדו מפקודה זו יותר מכולם היו אנשי הבאניאמולנג' (Banyamulenge). הם עזרו להביא את קבילה לשלטון, ופתחו במרד פומבי באיזור המזרחי של הרפובליקה של קונגו באוגוסט 1998. הם זעמו על כך שכאשר עזרו לו לעלות לשלטון, ציפו שיגן על הגבול מכוחות אנטי ממשלתיים וקיצוניים משבט ההוטו. בפועל, מזרח הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו היווה בסיס למתקפות נגד רואנדה על ידי אותם קיצוניים משבט ההוטו.

קבילה הפנה עורף לטוטסי הרואנדים שעזרו לו לעלות לשלטון. הם התקשו להאמין כאשר שמעו מדיווחי המודיעין שלהם שקבילה מגייס אנשי הוטו. כתגובה, ממשלות אוגנדה ורואנדה פלשו לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו והגיעו עד לפאתי עיר הבירה קינשאסה (Kinshasa). הצבא של קבילה, בתוספת גיבוי של כוחות צבאיים מזימבבואה, אנגולה ונמיביה עצרו אותם שם.

למרות שהושגה הפסקת אש ביולי 1999, נמשכו תקיפות לא סדירות בין שני הצדדים במשך כשלוש שנים. בשנים אלו, קבילה נסוג והסתגר סביב מעגל הדוק מאוד של קרובים ואנשי שלומו, תוך כדי שהוא משתיק באכזריות כל סוג של התנגדות כלפיו.

התנקשות בחייו (2001)

בנו ויורשו של לורן, ג'וזף קבילה.

ב-16 בינואר 2001, במעון הנשיאותי פאלה דה מארברה (Pala de marbara) בקינשאסה, נורה קבילה על-ידי אחד משומרי הראש שלו (שנהרג כשניסה להימלט מזירת הפשע). באותו ערב 11 אזרחים הוצאו להורג בחלק ממערכת ענישה של שלטונות הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. ממשלת קונגו הודיעה לתקשורת כי קבילה מת מפצעיו ב-18 בינואר 2001.

כעבור שבוע נערכה לקבילה הלוויה ממלכתית. גופתו של קבילה הגיעה לבירת הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, קינשאסה, והוצבה בארמון שם טרם הלוויה. הלוויה התקיימה בארמון העם, ונכחו בה עשרות אלפי אבלים. הלוויה הייתה גדולה ומכובדת. שמונה נושאי דגל לובשי מדים צבאיים סחבו את הארון של קבילה. בלוויה נכחו הנשיאים רוברט מוגאבה (Robert Mugabe) מזימבבווה, אדוארדו דוס סנטוס (Eduardo Dos Santos) מאנגולה וסם נוג'ומה (Sam Nujoma) מנמיביה.

לאחר הלוויה נערך טקס ההשבעה של הנשיא החדש, ג'וזף קבילה, בנו של לורן קבילה. ג'וזף קבילה מונה פה אחד על ידי הפרלמנט לנשיא הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, שמונה ימים לאחר הרצח. ג'וזף נבחר לנשיא בדרך לא דמוקרטית בגיל צעיר. ג'וזף היה כבן שלושים בלבד כשנבחר לנשיאות קונגו, והתקשה לשלוט על הנעשה במדינה למשך תקופה. עם זאת, במשך הזמן הצליח להשתלט והתרגל למעמדו החדש, ואכן הוא מכהן כראש ממשלה עד עצם היום הזה (2018).

עקב הרצח, חל שינוי מהותי בהתפתחות מלחמת קונגו השנייה: הנשיא החדש נפגש בארצות הברית עם נשיא רואנדה, פול קגאמה. אוגנדה, רואנדה והמורדים הסכימו לתוכנית נסיגה שהאו"ם הציע, והחלו לסגת מהחזית. בשנת 2002 נחתם הסכם שלום, למרות שהמשיכו תקיפות במזרח המדינה לאחר מכן.

במותו הותיר לורן קבילה מורשת מפוקפקת בקונגו. מלחמה שבמשך שנתיים וחצי גבתה יותר ממיליון קורבנות, חלקם ממחלות ורעב. למרות זאת, קבילה השאיר משפחה,, ילדיםף אנשי פוליטיקה ותומכים שכאבו את מותו ומנציחים את זכרו. בנו ג'ורף הוא הוכחה להמשך מורשתו. לורן קבילה ייחשב תמיד לדמות מפתח ברפובליקה הדמוקרטית החדשה של קונגו.

ביבילוגרפיה

Christensen, C. (2004). Political Victims and Media Focus: The Killings of Laurent Kabila, Zoran Djinjic, Anna Lindh and Pim Fortuyn. Journal of Crime, Conflict and the Media, 1, 23-40.‏

Herp, M. V., Parqué, V., Rackley, E., & Ford, N. (2003). Mortality, violence and lack of access to healthcare in the Democratic Republic of Congo. Disasters, 27(2), 141-153.‏

Montague, D. (2002). Stolen goods: Coltan and conflict in the Democratic Republic of Congo. Sais Review, 22(1), 103-118.‏

Ngolet, F. (2010). Crisis in the Congo: the rise and fall of Laurent Kabila . Springer.‏

Reyntjens, F. (2001).Briefing: The Democratic Republic of Congo, from Kabila to Kabila. African Affairs, 100(399), 311-317.

Schatzberg, M. G. (1997). Beyond Mobutu: Kabila and the Congo. Journal of Democracy, 8(4), 70-84.‏

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא לורן קבילה בוויקישיתוף