האימפריה הברזילאית

שגיאות פרמטריות בתבנית:מדינה
פרמטרים ריקים [ ראש המדינה, שמות מנהיגים, תמונת מפה, מנהיגים, מפה נוספת מתבנית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים [ תמונת סמל, תמונת דגל, מפה מתבנית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

האימפריה הברזילאית (עבר')
Império do Brasil (פור')
Império do Brasil

מוטו לאומי	”Independência ou Morte!” "עצמאות או מוות!"
ממשל
משטר	מונרכיה חוקתית
שפה נפוצה	פורטוגזית
עיר בירה	ריו דה ז'ניירו 22°54′19″S 43°10′38″W
רשות מחוקקת	הקונגרס הלאומי של ברזיל
גאוגרפיה
יבשת	אמריקה הדרומית
היסטוריה
הקמה	הכרזת פדרו כקיסר ברזיל
תאריך	1822
פירוק	ביטול הקיסרות והכרזת הרפובליקה
תאריך	1889
ישות קודמת	הממלכה המאוחדת של פורטוגל, ברזיל ואלגרבש ממלכת ברזיל
ישות יורשת	הרפובליקה של ברזיל שגיאות פרמטריות בתבנית:דגל פרמטרים [ 4 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
אוכלוסייה בעבר	כ-9,930,478 (נכון ל־1872)
כלכלה
מטבע	ריאל ברזילאי

האימפריה של ברזיל הייתה הישות המדינית שהקיפה את ברזיל של ימינו תחת שלטונם של הקיסרים פדרו הראשון, ובנו פדרו השני. נוסדה בשנת 1822, והוחלפה ברפובליקה בשנת 1889.

כתוצאה מהכיבוש הנפוליאוני של פורטוגל, עברה משפחת המלוכה הפורטוגזית לגלות בברזיל - המושבה החשובה ביותר של האימפריה הפורטוגזית. בתקופת גלות זו הפכה ברזיל למרכז הממלכה המאוחדת של פורטוגל, ברזיל ואלגרבש, בסטטוס חדש, אשר כלל שלטון עצמי תחת משפחת המלוכה, ללא קשר היררכי לרשויות בליסבון. מצב זה הזין את ההתנגדות להחזיר את המצב מלפני המלחמות הנפוליאוניות. ולפיכך, ברזיל הפכה לעצמאית, אך עדיין תחת שליטתה של משפחת המלוכה הפורטוגזית.

לאחר קבלת העצמאות של ברזיל מהפורטוגלים ב-7 בספטמבר 1822 ברזיל הפכה למונרכיה, האימפריה הברזילאית, אשר התקיימה עד הקמת הרפובליקה ב-15 בנובמבר 1889. שני קיסרים ישבו על כס המלוכה בתקופה זו: פדרו הראשון, מ-1822 ועד 1831; ופדרו השני, מ-1831 עד ל-1889. בנוסף לכך, המלך ז'ואאו השישי, מלך פורטוגל גם נשא את התואר קיסר ברזיל, כפי שהובטח בחוזה שהכיר בעצמאות ברזיל.

בין השנים 1835 ו-1845 התחוללה בריו גרנדה דו סול מלחמת אזרחים בין הרפובליקאים למלוכנים שזכתה לכינוי מלחמת לבושי הבלויים או מלחמת פרופיליה.

סופה של האימפריה בשנת 1889, וייסוד הרפובליקה הייתה התפתחות ריאקציונרית שנעשתה בתגובה לביטול העבדות ב-1888, שיצר איום על האינטרסים של האוליגרכיה הכלכלית והפוליטית דאז.

רקע

בריחת בית המלוכה הפורטוגזי לברזיל

למלחמתו של נפוליאון נגד בריטניה בתחילת המאה ה-19 הייתה השפעה מרחיקת לכת על בית המלוכה הפורטוגלי. משהשלים את השתלטותו על מרבית מערב אירופה, הטיל נפוליאון אמברגו מסחרי על בריטניה, אשר מנע ממנה מסחר עם היבשת. פורטוגל, שותפת מסחר חשובה של בריטניה, הייתה יוצא מן הכלל לאמברגו הזה, כי לא נכבשה עדיין, ומשום כך פלשו הכוחות צרפתיים אליה מספרד בנובמבר 1809 ועלו על ליסבון.

ז'ואאו, נסיך פורטוגל משל בממלכה כעוצר מאז הוכרזה אמו מריה הראשונה, מלכת פורטוגל כבלתי שפוייה בשנת 1792. עם פלישת כוחות נפוליאון, פעל ז'ואאו במהירות להעברת כל בית המלוכה לברזיל. בין ה-25 בנובמבר ל-27 בנובמבר 1807 יצאו כעשרת אלפים עד חמישה עשר אלף בני אדם על סיפונן של אניות פורטוגליות, לכיוון ברזיל, כשעליהן מגינות אוניות מלחמה בריטיות. כל המנגנון הבירוקרטי של הממלכה יצא אל המושבה הרחוקה, ובכללו שרים, יועצים, שופטים, פקידים, קציני צבא וצי ואנשי כמורה. הם לקחו עימם את אוצר הממלכה, את הגנזך, בית דפוס שלם וכן כמה ספריות שהיו עתידות להיות הבסיס של הספרייה הלאומית בריו דה ז'ניירו.

מיד אחר הגיעו לחופי ברזיל, הורה ז'ואאו על פתיחת נמלי הים של ברזיל למדינות ידידותיות (למעשה, כמעט אך ורק בריטניה). בכך בא הקץ למעשה על השיטה הקולוניאליסטית שנמשכה שלוש מאות שנה, ושבה שועבדה ברזיל כמושבה פורטוגלית בלבד. עם הגיעו לריו דה ז'ניירו, ביטל ז'ואאו תקנות שונות שנועדו לחזק את התעשייה המקומית ולהפוך אותה למודרנית יותר.

הכתר הפורטוגלי היה תלוי למעשה בבריטניה, ומשום כך זכתה בריטניה בסדרה של הסכמי סחר בתנאים מוטבים, והסחר בין ברזיל לבריטניה זכה למעשה להעדפה על פני הסחר עם פורטוגל. כמו כן זכתה בריטניה בהסכמים האלה להבטחות מעורפלות מצד פורטוגל לצמצום הסחר בעבדים, שדומות להן ניתנו גם בקונגרס וינה. דום ז'ואאו שלח שתי משלחות צבאיות לבנדה אוריינטל, שהבטיחו את בעלות פורטוגל על האזור, שסופח רשמית ב-1821.

בואה של משפחת המלוכה לריו דה ז'ניירו קידם מאוד את חיי התרבות בעיר. התחילו להופיע עיתונים וספרים, ונפתחו תיאטראות וספריות. אוכלוסיית העיר הוכפלה ל-100,000 איש בזמן שהייתו של ז'ואאו השישי בעיר. רבים מן התושבים החדשים היו מהגרים מארצות אירופאיות שונות. כן התיישבו בברזיל מדענים רבים, בעיקר חוקרי טבע.

ישיבת בית המלוכה בברזיל הביאה גם למתחים רבים, בעיקר בין הפורטוגלים שזה מקרוב באו (במיוחד בשורות הצבא) לבין אלו שנולדו בברזיל. בצפון מזרח ברזיל, בפרנמבוקו, פרץ מרי המוני במרץ 1817, שהקיף שכבות אוכלוסייה רבות, בגלל תחושות קיפוח של תושבי האזור ביחס לריו דה ז'ניירו. המרי הזה קיבל ממדים של הפיכה, כאשר מנהיגיו כבשו את העיר רסיפה והקימו בה ממשלה זמנית והכריזו על הקמת רפובליקה. המרי התפשט בכל מחוזות הספר, אך הכוחות הפורטוגליים השתלטו עליו בחודש מאי, והוציאו להורג את מנהיגיו.

איש לא העלה בתקופה זו בדעתו שברזיל קרובה לעצמאות. המרד בפרנמבוקו דוכא, ובית המלוכה ביקש לאחד את פורטוגל וברזיל לממלכה אחת. עם תום מלחמות נפוליאון ב-1814 בתבוסת נפוליאון, לא הייתה עוד סיבה להישארות בית המלוכה בברזיל. אלא שז'ואאו החליט להישאר ובדצמבר 1815 הכריז על ממלכה מאוחדת של פורטוגל, ברזיל ואלגרב. עם מותה של אימו המלכה הומלך הנסיך העוצר ז'ואאו על הממלכה הזו, ונקרא המלך ז'ואאו השישי.

הפיכה ליברלית בפורטוגל

באוגוסט 1820 פרצה בפורטוגל הפיכה ליברלית שהתבססה על עקרונות הנאורות. המהפכנים ביקשו לנצל רגע של משבר כללי בפורטוגל - היעדרותו של המלך ושל מוסדות השלטון, משבר כלכלי בעקבות הסכמי הסחר החדשים עם ברזיל, ומשבר צבאי בגלל הימצאות קצינים בריטיים בצבא פורטוגל. המהפכה ביקשה להחיות את הקורטס, אשר ייצגו את הציבור כולו, לקדם את האינטרסים של הבורגנות הפורטוגלית, לצמצם את ההשפעה הבריטית, ולשעבד מחדש את ברזיל לפורטוגל.

בסוף השנה כבר שלטו המהפכנים בפורטוגל בחונטה ודרשו את חזרתו של המלך. הם כינסו את הקורטס במטרה לנסח חוקה. גם בברזיל נודעו להפיכה בפורטוגל השלכות, ומרידות מקומיות פרצו בבלם ובסלבדור. עתה התבררו המחנות השונים בשאלת חזרתו של המלך לפורטוגל. ה"סיעה הפורטוגלית" ביקשה להחזיר את המלך ולכונן מחדש את המשטר הקולוניאלי והיה בה רוב לילידי פורטוגל. ה"סיעה הברזילאית" הורכבה מבעלי אינטרסים שונים, בעיקר מסחריים, וביקשה להשאיר את בית המלוכה בברזיל.

מחשש לאבד את כיסאו אם לא ישוב לארצו, החליט לבסוף ז'ואאו השישי לשוב לפורטוגל באפריל 1821, בלווית כארבעת אלפים איש. הוא השאיר תחתיו את בנו פדרו כעוצר הממלכה. בחודשים שלאחר עזיבתו נערכו בחירות לנציגות הברזילאית בקורטס. כמעט כל הנבחרים היו ילידי ברזיל.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא האימפריה הברזילאית בוויקישיתוף