שינויים

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הוסרו 80 בתים ,  לפני שנה
ויקיזציה
{{אמן
|שם=
|תמונה=[[קובץ:משה גרשוני תצלום.jpg|250px260px|]]
|כיתוב=משה גרשוני ב-[[2009]]],{{ש}} בתצלום מאתשל בנו, [[אורי גרשוני]]
|שם לידה=
|תאריך לידה=[[11 בספטמבר]] [[1936]]
בשנת [[1952]] עקרה המשפחה מתל אביב ל[[הרצליה]], קרוב ל[[מטע]]ים של המשפחה, באזור [[גן רש"ל]]. בשנת [[1954]] נדחה [[גיוס לצה"ל|גיוסו הצבאי]] של גרשוני בחצי שנה, בשל [[תת-משקל]], אולם גיוסו בשנת [[1955]] נקטע בשל מותו של אביו בתאונת דרכים. גרשוני מילא את מקומו של אביו בעבודה במטעים. לאחר מות האב החל גרשוני גם להתקרב אל עולם האמנות. בתחילה השפיעו עליו הצייר [[ליאון פוטוריאן]] והפסל [[אורי שושני]], תושבי הרצליה. בין השנים [[1960]]–[[1964]] למד פיסול בלימודי ערב במסגרת "[[מכון אבני]]", אליו הגיע לאחר יום עבודה במטעים. מוריו היו [[דב פייגין]] ו[[משה שטרנשוס]] חברי קבוצת "[[אופקים חדשים]]", שבשנים אלו החלה לאבד את המרכזיות שהייתה לה עד אז בעולם האמנות הישראלי.
 
[[קובץ:Gersoni kfar saba.jpg|מראה בתערוכה של משה גרשוני, 2008|ממוזער|250px|שמאל]]
בשנת [[1964]] נשא לאישה את [[ביאנקה אשל גרשוני|ביאנקה אשל]], אף היא סטודנטית ב"מכון אבני" ואלמנתו של טייס צה"ל שנהרג ב[[מבצע סיני]]. לאחר נישואיהם עברו בני הזוג להתגורר ב[[רעננה]]. בנוסף לבתה של אשל מנישואיה הקודמים נולד בשנת [[1967]] בנם [[ארם גרשוני]] ובשנת [[1970]] בנם [[אורי גרשוני]].
[[קובץ:Gersoni kfar saba2.jpg|מראה בתערוכה של משה גרשוני, 2008|ממוזער|250px|שמאל]]
File[[קובץ:Loving Art Making Art 2011 0252.jpg|מראה בפתיחת התערוכה "ET HOMO FACTUS EST"{{כ}} (2011) בגלריהב[[גלריה גבעון]] בשנת [[2011]]|ממוזער|250px|שמאל]]
בשנת [[1964]] נשא לאישה את [[ביאנקה אשל גרשוני|ביאנקה אשל]], אף היא סטודנטית ב"מכון אבני" ואלמנתו של טייס צה"ל שנהרג ב[[מבצע סיני]]. לאחר נישואיהם עברו בני הזוג להתגורר ב[[רעננה]]. בנוסף לבתה של אשל מנישואיה הקודמים נולד בשנת [[1967]] בנם [[ארם גרשוני]] ובשנת [[1970]], בנם [[אורי גרשוני]].
 
===מאמנות "קדם-מושגית" לאמנות "פוסט-מינימליסטית", 1969–1979===
==="יום אביב יבוא ורקפות תפרחנה", 1982–1989===
[[קובץ:Gershuni kadish 1984.jpg|ממוזער|שמאל|250 פיקסלים|גרשוני בעבודה על "[[קדיש (משה גרשוני)|קדיש]]" ב[[סדנת ההדפס ירושלים]] ([[1984]])]]
בשנים [[1982]]–[[1983]] החל גרשוני ביצירת סדרת עבודות המכילות דימויים של פרח ה[[רקפת]]. הרקפת, על פי גרשוני, מהווה מוטיב לאומי המופיע בשירי ילדים עבריים. מקור איקונוגרפי נוסף היה שירו של [[חיים גורי]] "[[שער הגיא#השיר "באב אל ואד"|באב אל ואד]]" ([[1948]]). בציור "יצחק הקטן, לאן אתה הולך?" (1982), לדוגמה, מופיע בצדובצידו השמאלי של הציור מופיע שרבוט בצבע כהה, המאזכר [[עלי כותרת]], ולצדו מערכת מסועפת של קווים, בעפרון ובצבע, היוצרים מעין דימויים של [[שריפה,]] שלושל [[סימן שאלה]] ועוד. בעבודות משנת 1983 כבר מזוהות הרקפות כדימוי ברור אף בשמם של הציורים וסקלת הצבעים הופכת לכהה יותר. בנוסף, החל גרשוני לשלב בעבודות סממנים של זרות וגלות – "יצחק" הופך ל"יצחק'לה" וכן מופיעים דימויים של [[צלב קרס|צלבי קרס]]. בשנת [[1984]] יצר גרשוני את סדרת הציורים "[[ח"י רקפות]]", שהוצגה בתערוכה בגלריה גבעון בשנת 1984. הסדרה הכילה 18 ציורים, שכל אחד מהם עשוי משני גיליונות נייר המחוברים בפס של [[סרט דביק]] לגודל של 140x200 ס"מ. בנוסף לדימוי של עלי-כותרת ועלי רקפות, היוצרים סבך צפוף העולה כלפי מעלה, מופיעים בציורים גם ציטוטים משירו של [[חיים גורי|גורי]] ופסוקים מ{{תנ"ך|תהילים|קג}}: "הסולח לכל עווניכי / הרופא לכל תחלואיכי: הגואל משחת חייכי / המעטריכי חסד ורחמים". טקסטים אלו מסודרים בשולי הציורים, כמעין מסגרת.
 
[[יגאל צלמונה]] תיאר את מוטיב הרקפות אצל גרשוני כדימוי תחליפי לחייל. כמשלבת חושניות ביחד עם אזכור לשכול לאומי. הרקפות, טען צלמונה, "מאונשות לעיתים: עליהן מזכירים צורות גוף, אברי מין ועכוזים. התנוחות שלהן חגיגיות או רפויות, הן לעיתים קמולות, לעיתים מצויות בפריחה מפוארת – השלכה של מצבי-נפש אנושיים"{{הערה| צלמונה, יגאל, "במראה ובחידות", '''מקרה בני האדם ומקרה הבהמה''', מוזיאון ישראל, ירושלים, 1986, ללא מספרי עמודים}}.
בשנת [[1990]] נערכה ב[[מוזיאון תל אביב]] תערוכת יחיד גדולה לגרשוני בשם "עבודות 1987–1990", באוצרתו של [[איתמר לוי (אוצר)|איתמר לוי]]. התערוכה הציגה דימויים חדשים שנוספו לאיקונוגרפיה של גרשוני ובהם [[זר פרחים|זרי פרחים]].
 
הזרים, המזוהים בתרבות המערבית כסממנים של ניצחון ואבלות, הופיעו אצל גרשוני כדימוי מרחף וסגור בחלל ריק. לצד זרים שופעי עלים הופיעו ברישומיו של גרשוני גם זרים כמעט קרחים. "הפרויקט של הזרים הלך ונשר", העיד גרשוני. "התהילה נשרה, הזרים התקרחו. באחד האחרונים כתבתי: 'בואי כלה', אבל לא במובן המקובל, אלא במובן של התכלות, כליון, סוף."{{הערה|מצוטט בתוך:שרה בריטברג-סמל, שרה, '''גרשוני''', מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב 2010, עמ' 329}}
 
הזרים הופיעו גם כמוטיב מרכזי בספר האמן "קדיש" ([[1997]]), שליוה את טקסט ה[[פואמה]] "קדיש" של [[אלן גינסברג]] משנת [[1961]]. הספר הכיל 24 דפים בגודל של 54x76 ס"מ, ובהם הטקסט של גינסברג ב[[אנגלית]], ותרגומו לעברית בידי [[נתן זך]] וכן הדפסים על גבי [[עלי זהב (חומר)|עלי זהב]]. הספר הוצג בשנת [[1999]] במרכז היהודי שב[[בית הכנסת החדש (ברלין)|בית הכנסת החדש]] ב[[ברלין]] ובשנת [[2000]] במוזיאון תל אביב, בתוך תיבות תצוגה הדומות לספסלי [[בית כנסת]].
 
====עיניים====
בחודש מאי [[1996]] הציג גרשוני תערוכה משותפת עם [[רפי לביא]] בגלריה גבעון בתל אביב. התצוגה נתפסה כאחת מן התערוכות החשובות של אותו הזמן, לא רק בשל הצגת גוף עבודות של שני אמנים קאנונים של האמנות הישראלית, או כפי שהוגדרו "מאייסטרים מקומיים, בני 60"{{הערה|שרה בריטברג-סמל, שרה, "תיק גרשוני", '''סטודיו''', 76, אוקטובר-נובמבר 1996, עמ' 24}}, אלא בעיקר בקשר שלה אל המרחב הציבורי הישראלי.
 
עבודותיו של גרשוני, שנשאו כתובות כגון "אל מלא רחמים" מתוך תפילת ה"[[קדיש]]", כללו דימויים של כתמי צבע גדולים וכהים, מעין "[[עין|עיניים]]" עשויות [[אימפסטו]] עבה. החיבור של ציורים אלו עם עבודותיו של לביא, אשר הכילו לראשונה ביצירותיו איזכור קונקרטי של כתמי צבע אדום ו"יריות" ציוריות, התפרשו כתגובה על [[רצח יצחק רבין]], על אף שעבודותיו של גרשוני נוצרו עוד לפני הרצח.
עדות נוספת בעניין מעורבותו האישית של גרשוני ברצח רבין והשלכותיו ניתן למצוא במאמרו של [[אהרון שבתאי]] "מוישה" ([[2010]]), שבו הזכיר את דעותיו הפוליטיות באותה עת ואת התקרבותו אל [[לאה רבין]]{{הערה|אהרון שבתאי, "מוישה", בתוך: שרה בריטברג-סמל, '''גרשוני''', מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב 2010, עמ' 26}}. נוסף על כך גרשוני הציג עבודות בתערוכה קבוצתית בשם "אחרי רבין: אמנות חדשה מישראל" שהוצגה בשנת [[1998]] ב[[המוזיאון היהודי של ניו יורק|מוזיאון היהודי של ניו יורק]].
 
מוטיב ה"עיניים" המופיע ביצירותיו של גרשוני ויוצר מעין תבנית פנים בסיסית הוא בעל איקונוגרפיה עשירה. לצד מקורות ספרותיים כגון פסוק משירו של [[חיים נחמן ביאליק]] – "העיניים הרעבות שככה תתבענה", או שירתו של [[אברהם בן יצחק (משורר)|אברהם בן יצחק]]{{הערה|שרה בריטברג-סמל, שרה, '''גרשוני''', מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב 2010, עמ' 339–340}}, העיד גרשוני כי "העיניים האלו באו מ'שם'. לפעמים אני חושב על התמונה של המשפחה שלי מפולין ... כמקור של דימוי העיניים הזה. יש לי גם בראש תמונה של רכבת נוסעת ומבין הלווחים מציץ זוג עיניים שחורות, של ילד או ילדה ... העיניים הריקות ליוו אותי הרבה זמן לפני שציירתי אותן, בעקבות תערוכה של [[פרוטומה|פרוטומות]] [[רומא העתיקה|רומיות]] שראיתי במוזיאון לואיזיאנה לפני שנים. ... דווקא החורים, חיסרון העיניים, יצרו פתח אל הריק השחור שבתוך הפסל, המחישו את הפנים המפוסלות והיצוקות כקליפה דקה, ריקה"{{הערה|מצוטט בתוך:שרה בריטברג-סמל, שרה, '''גרשוני''', מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב 2010, עמ' 346}}.
 
סרטה של [[זיוה פוסטק]] "מ.ג.: הכנות לפרידה" ([[1997]]; 88 דקות) תיאר את התנהלותו של גרשוני בתקופה זו, תוך שהוא מצביע על הקשר שבין הביוגרפיה האישית של גרשוני, לבין אמנותו.
ב-[[24 ביוני]] [[2006]] נפתחה בגלריה גבעון תערוכה בה הציג גרשוני סדרת ציורים על גבי בדים, המצוירים ב[[אימפסטו]] כבד, תוך שימוש בצבעי שמן, ב[[ג'ל]] המעבה את מרקם הצבע וב[[תרסיס]] המותז על שכבת הג'ל הלחה. לציורים אלו, אותם החל ליצור בתחילת העשור, הייתה מראית של "שדות צבע" בנוסח "[[אסכולת ניו יורק]]". העבודות ניסו, כדברי גרשוני, להוות "מסך שקוף של צללים שבאים מהמקום השחור"{{הערה|{{הארץ|דנה גילרמן|אני פועל בבית חרושת|1.1115866|27 ביוני 2006}}}}. בכך ביקש גרשוני להתבונן ולעורר מודעות אל האופן שבו הציור יוצר אשליה אמנותית. בתערוכה שהציג ב"גלריה גבעון" אף כיוון גרשוני גופי תאורה אל הציורים, כך שיצרו מוקדים שונים של אור על פני מצע הציור. תצוגה בעלת אופי דומה התקיימה גם בתערוכה "על דאטפת אטיפוך וסוף מטיפיך יטופון" מה[[משנה]] ב[[מסכת אבות]], שהתקיימה במרץ [[2008]] בגלריה העירונית ב[[כפר סבא]].
 
בנוסף, החל גרשוני ליצור סדרה של פסלי [[ברונזה]] בגודל בינוני. פסלים אלו נוצרו על ידי שימוש בתהליכי יציקת הברונזה של פסלים שונים, כנראה פסלים פיגורטיביים, שנוצרו על ידי אמנים וחובבים. סדרת פסלים זו, "בני ארובה", היא, לדברי [[שרה ברייטברג-סמל]], הדימוי של גרשוני של המאה העשרים{{הערה|{{קישורהארץ|שרה כללי|כתובת=http://www.haaretz.co.il/gallery/art/.premiumבריטברג-1.3930204סמל|הכותב=שרה ברייטברגבריטברג־סמל על משה גרשוני, סמל|כותרת=הכופר שהאמין|אתר=הארץ1.3930204|תאריך=17.3.1716 במרץ 2017}}}}.
 
ב-[[9 בנובמבר]] [[2010]] נפתחה במוזיאון תל אביב לאמנות תערוכה רטרוספקטיבית ליצירותיו של גרשוני, אותה אצרה שרה ברייטברג-סמל. תערכה נוספת, שהציגה עבודות שלו החל משנות ה-80 של המאה ה-20, נפתחה ב-[[13 בספטמבר]] [[2014]] ב[[הגלריה הלאומית החדשה (ברלין)|גלריה הלאומית החדשה]] ב[[ברלין]], [[גרמניה]].
 
בשנת [[2002]] חלה גרשוני ב[[מחלת פרקינסון]]. למרות השפעתה של המחלה המשיך גרשוני ביצירה אמנותית. סדרת עבודות שעוררו עניין רב בעיתונות על רקע זה הייתה בקבוצה של רישומים שהוצגו בשנת [[2009]] בתערוכה בשם "קיץ 2009" בגלריה גבעון. התערוכה הציגה סדרה גדולה של ניירות, בגודל קטן ובינוני, ועליהם דימויים של כתמים בצבע כחול בהיר. קבוצה מרישומים אלו הוצגה בהמשך השנה בתערוכה במשכן לאמנות בעין חרוד, במסגרת אוסף גבי ועמי בראון. ב-[[22 בינואר]] [[2017]] הלך לעולמו{{הערה|{{nrg|nrg תרבות|האמן משה גרשוני נפטר בגיל 80|858/628|22 בינואר 2017|47|2}}}}. בצוואתוב[[צוואה|צוואתו]], ביקש [[שריפת גווייה|לשרוף את גופתו]].
 
==השכלה==
* 1960-1964 [[מכון אבני]], [[תל אביב]]
 
==הוראה==
 
במאמרו "נראותה ואי-נראותה של הטראומה" ([[1996]]){{כ}}{{הערה|[[רועי רוזן]], "נראותה ואי-נראותה של הטראומה", בתוך: '''סטודיו''', 76, אוקטובר-נובמבר 1996, עמ' 59}} טען [[רועי רוזן]] כי עבודותיו של גרשוני בשנות השמונים מבטאות יחס פרדוקסלי לעקבותיה של טראומת השואה. העבודות מלאות בערבוב של סימנים של התרבות האירופית ושל התרבות היהודית ביחד עם סממנים של טרנסגרסיה מינית. ערוב זה, טען רוזן, משהה את כינונה של זהות הומוגנית הרמטית ומאפשר מבט רפלקסיבי על טראומת השואה.
 
==גלריה==
<gallery caption="" widths="150px" heights="150px" perrow="4">
קובץ:Gersoni kfar saba.jpg|מראה בתערוכה של משה גרשוני, 2008
קובץ:Gersoni kfar saba2.jpg|מראה בתערוכה של משה גרשוני, 2008
File:Loving Art Making Art 2011 0252.jpg|מראה בפתיחת התערוכה "ET HOMO FACTUS EST"{{כ}} (2011) בגלריה גבעון
</gallery>
 
== תערוכות יחיד==
* {{הארץ|דניאלה שלו|בדם לבו - מי היה משה גרשוני?|1.3427654|23 בינואר 2017, מאמר בנושא דם מ[[עיניים (מגזין לילדים)|מגזין "עיניים"]]}}
* [[יונתן הירשפלד]], "[http://www.erev-rav.com/archives/45197 משה גרשוני. דברים לזכרו], באתר ערב רב, 24 בינואר 2017
* {{הארץ|[[איתמר לוי (אוצר)|איתמר לוי]]|טמטום הוא הוויה צודקת מחוכמה: דיוקן של משה גרשוני|1.3469616|3 בפברואר 2017}}
* {{הארץ||שרה בריטברג־סמל על משה גרשוני, הכופר שהאמין|1.3930204|16 במרץ 2017}}
 
{{הערות שוליים}}
 
{{ש}}{{בקרת זהויות}}
 
{{ערך מומלץ}}
 
{{מיון רגיל:גרשוני, משה}}
[[קטגוריה:משה גרשוני|*]]

תפריט ניווט