אלכסנדר השלישי, קיסר רוסיה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 96: שורה 96:
* הצאר [[ניקולאי השני, קיסר רוסיה|ניקולאי השני]] ([[6 במאי]] [[1868]] - [[17 ביולי]] [[1918]])
* הצאר [[ניקולאי השני, קיסר רוסיה|ניקולאי השני]] ([[6 במאי]] [[1868]] - [[17 ביולי]] [[1918]])
* [[דוכס גדול|הדוכס הגדול]] אלכסנדר אלכסנדרוביץ' ([[7 ביולי]] [[1869]] - [[2 במאי]] [[1870]])
* [[דוכס גדול|הדוכס הגדול]] אלכסנדר אלכסנדרוביץ' ([[7 ביולי]] [[1869]] - [[2 במאי]] [[1870]])
* הדוכס הגדול גיאורגי אלכסנדרוביץ' ([[6 במאי]] [[1871]] - [[9 באוגוסט]] [[1899]])
* הדוכס הגדול [[גאורגי אלכסנדרוביץ', הנסיכה הגדולה של רוסיה|גאורגי אלכסנדרוביץ']] ([[6 במאי]] [[1871]] - [[9 באוגוסט]] [[1899]])
* הדוכסית הגדולה [[קסניה אלכסנדרובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה|קסניה אלכסנדרובנה]] ([[6 באפריל]] [[1875]] - [[20 באפריל]] [[1960]])
* הדוכסית הגדולה [[קסניה אלכסנדרובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה|קסניה אלכסנדרובנה]] ([[6 באפריל]] [[1875]] - [[20 באפריל]] [[1960]])
* הדוכס הגדול [[מיכאיל השני, קיסר רוסיה|מיכאיל אלכסנדרוביץ']], ([[28 בנובמבר]] [[1878]] - [[12 ביוני]] [[1918]])
* הדוכס הגדול [[מיכאיל השני, קיסר רוסיה|מיכאיל אלכסנדרוביץ']], ([[28 בנובמבר]] [[1878]] - [[12 ביוני]] [[1918]])
* הדוכסית הגדולה אולגה אלכסנדרובנה ([[13 ביוני]] [[1882]] - [[24 בנובמבר]] [[1960]])
* הדוכסית הגדולה [[אולגה אלכסנדרובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה|אולגה אלכסנדרובנה]] ([[13 ביוני]] [[1882]] - [[24 בנובמבר]] [[1960]])


== אילן יוחסין ==
== אילן יוחסין ==

גרסה מ־10:56, 12 באפריל 2018


שגיאות פרמטריות בתבנית:מנהיג

פרמטרים ריקים [ בן-זוג ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

פרמטרים [ בת-זוג ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

אלכסנדר השלישי, קיסר רוסיה
Александр III Александрович Романов
ציור של אלכסנדר השלישי, פרי מכחולו של איוון קרמסקוי
ציור של אלכסנדר השלישי, פרי מכחולו של איוון קרמסקוי
לידה 10 במרץ 1845
סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית
פטירה 1 בנובמבר 1894 (בגיל 49)
סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית
שם מלא אלכסנדר אלכסנדרוביץ' רומנוב
שם לידה Александр Александрович עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רוסיה
מקום קבורה מבצר פטר ופול, סנקט פטרבורג
בן או בת זוג דאגמאר (28 באוקטובר 1866, 9 בנובמבר 1866–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת בית רומנוב
תואר קיסר רוסיה
אב אלכסנדר השני, קיסר רוסיה
אם מריה, נסיכת הסן
צאצאים ניקולאי
אלכסנדר
גאורגי
קסניה
מיכאיל
אולגה


שגיאות פרמטריות בתבנית:תפקיד מנהיג

פרמטרים ריקים [ תחת תפקיד, תפקיד מעל, סגן ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

קיסר רוסיה
14 במרץ 18811 בנובמבר 1894
(13 שנים)
פרסים והוקרה
  • מסדר הבז הלבן (20 בספטמבר 1865)
  • מסדר הצלב הדרומי
  • מסדר אוסמאני (1 באפריל 1866)
  • מסדר דנבורג (11 ביוני 1866)
  • מסדר המושיע (15 ביולי 1866)
  • מסדר גיזת הזהב (3 בדצמבר 1865)
  • מסדר הבשורה הקדושה (5 ביולי 1865)
  • הצלב הגדול של מסדר המגדל והחרב (14 באוגוסט 1865)
  • מסדר בית הכתר הוונדי (22 ביוני 1865)
  • מסדר הוברטוס הקדוש (3 ביוני 1865)
  • מסדר אישטוון הקדוש של הונגריה (24 באוקטובר 1866)
  • מסדר הנסיך דנילו הראשון (4 בינואר 1867)
  • Medal in memory of Russo-Turkish War 1877–78 (17 באפריל 1878)
  • מסדר אולף הקדוש (20 באוגוסט 1879)
  • מסדר השמש העולה (28 באוגוסט 1880)
  • מסדר הכתר של סקסוניה (25 בנובמבר 1866)
  • מסדר צלב טאקובו (26 במרץ 1878)
  • מסדר אביש (19 באוגוסט 1873)
  • פור לה מריט (3 בדצמבר 1877)
  • מסדר ולדימיר הקדוש, דרגה 2 (30 באוגוסט 1870)
  • המסדר המלכותי של השרפים (2 ביוני 1865)
  • מפקד עליון במסדר לאופולד (7 ביוני 1865)
  • עיטור אנדריי הקדוש (17 במרץ 1845)
  • עיטור הכוכב של רומניה (15 בנובמבר 1877)
  • מסדר הפיל (22 במאי 1865)
  • חרב הזהב של גבורה (26 בפברואר 1878)
  • מסדר ולדימיר הקדוש, דרגה 1 (15 בספטמבר 1877)
  • אות מסדר העיט הלבן (17 במרץ 1845)
  • מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 1 (11 ביוני 1865)
  • עיטור אנה הקדושה, דרגה ראשונה (17 במרץ 1845)
  • מסדר גאורגיוס הקדוש, דרגה שנייה (30 בנובמבר 1877)
  • אביר הצלב הגדול של המסדר הצבאי של וילם (17 במרץ 1881)
  • מסדר לודוויג (27 באוגוסט 1857)
  • מסדר האריה של הולנד (19 במאי 1865)
  • מסדר הגואלפים (16 במאי 1865)
  • מסדר גאורגיוס הקדוש (16 במאי 1865)
  • מסדר העיט השחור (27 ביולי 1857)
  • מסדר הכתר (8 בספטמבר 1864)
  • עיטור ולדימיר הקדוש, דרגה 4 (6 באוגוסט 1864)
  • הצלב הגדול של מסדר ישו (פורטוגל)
  • מסדר בית המלוכה של צ'אקרי
  • המסדר הריבוני הצבאי של מלטה
  • צלב "חצית הדנובה"
  • מסדר הגבורה
  • מסדר אריה הזהב של בית נסאו
  • אביר במסדר גיזת הזהב
  • מסדר בית הוהנצולרן
  • אביר במסדר אלכסנדר נבסקי
  • מסדר פטר פרידריך לודוויג
  • סנדק לקידום בית הספר הצבאי המיוחד בסיינט קייר
  • צלב גדול של לגיון הכבוד
  • המסדר המלכותי של קמהאמהה הראשון
  • מסדר סטניסלב הקדוש עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אלכסנדר אלכסנדרורוביץ' רומנוב (רוסית: Александр III Александрович Романов), הידוע יותר בתור אלכסנדר השלישי "עושה השלום" (10 במרץ 18451 בנובמבר 1894) היה קיסר רוסיה מה-14 במרץ 1881 ועד יום מותו.

חייו

ראשית חייו

אלכסנדר השלישי נולד בסנקט פטרבורג, והיה בנם השני של אלכסנדר השני, קיסר רוסיה ורעייתו מריה, נסיכת הסן, בתם של לודוויג השני, הדוכס הגדול של הסן ווילהלמינה, נסיכת באדן. הוא נודע כטיפוס מחוספס, השונה בתכלית מקודמיו - אביו הליברל אלכסנדר השני, ואחי-סבו אלכסנדר הראשון, שנודע כג'נטלמן רגשן ואבירי. אלכסנדר השלישי לא רחש כל חיבה לתרבות גבוהה, עדנה ואלגנטיות, והתפאר בהיותו מחוספס כמרבית נתיניו הרוסים. גישתו הישירה והחותכת הייתה גסה לעיתים, אך התאימה לתנועותיו המגושמות. בחינוכו לא היה די לרכך תכונות אלה.

במהלך עשרים שנות חייו הראשונות לא היה אלכסנדר צפוי לרשת את כס הצאר, שכן תפקיד זה יועד לאחיו הבכור, ניקולאי. גם כאשר הראה ניקולאי סימנים של בריאות לקויה, רווחה הסברה שטיפול נכון ותשומת לב יוכלו להאריך את חייו ללא קושי. הדאגה להמשך השושלת הביאה לאירוסיו של ניקולאי לדאגמאר, נסיכת דנמרק. בעוד שניקולאי חונך כיורש העצר, קיבל אלכסנדר חינוך מועט יותר, שכלל היכרות עם צרפתית, אנגלית וגרמנית ומידה מסוימת של חינוך צבאי.

יורש עצר

לאחר מותו של אחיו הגדול מדלקת שחפתית של חוט השדרה ב-13 באפריל 1865, הפך אלכסנדר ליורש העצר, ואביו, אלכסנדר השני, החל בחינוכו כיורש-העצר. מאמציו של אלכסנדר השני עלו בתוהו, כיוון שבנו השני לא היה תלמיד מבריק כמו אחיו. בין מוריו של אלכסנדר היו ההיסטוריון הרוסי המפורסם סרגיי סולוביוב והפרופסור למשפט קונסטנטין פובדונוסצב. לזה האחרון הייתה השפעה על אלכסנדר: אף שחינוכו עורר באלכסנדר חיבה מועטה ללימודים מופשטים או להתעמקות אינטלקטואלית, הוא השפיע על שלטונו בהחדרת האמונה שהקנאה למחשבה הרוסית האורתודוקסית היא חלק בלתי נפרד מהפטריוטיות הרוסית, וכי כל צאר בר-דעת חייב לשמור עליה באדיקות.

על ערש דווי, הביע אחיו הגדול ניקולאי רצון שיורשו ייבם את הנסיכה דאגמאר, וכך היה ב-9 בנובמבר 1866, אחרי שהנסיכה הוטבלה לנצרות האורתודוקסית וקיבלה את השם מאריה פיודורובנה. נישואים אלו היו זיווג מאושר והחזיקו עד למותו של אלכסנדר. בין השנים 1865 ו-1881, בהן היה אלכסנדר יורש העצר, הוא לא התבלט בענייני ציבור, אך נתן להבין שישנם הבדלים בין השקפותיו שלו לבין עקרונות הממשל באותה תקופה.

אלכסנדר התנגד נחרצות למה שנחשב בעיניו השפעה זרה שלא במקומה באופן כללי, והשפעה גרמנית בפרט. הוא רצה לראות אימוץ כללי של עקרונות לאומיים אמיתיים בכל הפעילות הציבורית, למימוש חזונו - חזון רוסיה ההומוגנית בכל - בשפה, מנהל ודת. עמדה זו הייתה שונה מזו של אביו, שעל אף היותו פטריוט רוסי, גילה אהדה רבה למנהגים גרמניים, השתמש לעיתים קרובות בגרמנית בקשריו הפרטיים, וביסס את מדיניות החוץ שלו על ברית עם פרוסיה. האנטגוניזם שנבע מחילוקי דעות אלה קיבל פומבי לראשונה במהלך מלחמת צרפת-פרוסיה, כאשר הצאר תמך בקבינט בברלין, בעוד שיורשו לא הסתיר את חיבתו לצרפתים.

גשר אלכסנדר השלישי בפריז

חלק ניכר מהשקפותיו עוצבו במהלך מסעו לבולגריה, שם הוביל את האגף הימני של כוח הפלישה. הבולגרים הוצגו בסנקט פטרבורג ובמוסקבה כקדושים מעונים, ודי היה בניסיון אישי קצר כדי לעמוד על המצב לאמיתו. כמו רבים מהגנרלים שלצידו, אלכסנדר לא חש חיבה רבה ל"אחיו הקטנים", והבין כי הטורקים רחוקים מהדימוי החשוך שהוצמד להם. על אף זאת, אלכסנדר הצניע את דעתו ולא נתן לה פומבי. היות שלא נועצו בו בעניינים מדיניים, הוא הגביל את עצמו לביצוע המשימות הצבאיות וביצע אותם באופן מדוקדק. אחרי טעויות ואכזבות רבות, צבאו הגיע לקונסטנטינופול וחוזה סאן סטפנו נחתם. על אף הציפייה כי הגרמנים יעזרו לרוסיה לעצב את מזרח אירופה כרצונה, ביסמרק נהג אחרת וכרת ברית עם אוסטריה כנגד האינטרסים הרוסים. מהלך זה חיזק את הדעות של אלכסנדר שבאו לידי ביטוי במלחמת צרפת-פרוסיה.

כמו כן, במהלך מסעו בבולגריה הבין אלכסנדר בדרך הקשה את אי-הסדרים והשחיתות הפושה במנהל הצבאי, ולאחר שובו לסנקט פטרבורג הוא גילה נורמות פגומות במחלקה הימית. הוא הפנה את תשומת לבו של אביו למספר דמויות מפתח בפרשות אלה, שבאו מהאצולה הגבוהה. פנייה זו לא התקבלה בעין יפה, שכן אביו, אלכסנדר השני, שהנהיג רפורמות רבות במחצית הראשונה של שלטונו, עייף מביצוע רפורמות ונרתע מביצוע המשימה שהציע בנו. הפרשה הכניסה מתח נוסף ביחסים בין האלכסנדרים, שכן הבן חש שלא יתבצעו רפורמות חשובות עד שהוא יירש את כס הצאר.

השינוי בא מוקדם בהרבה מהצפוי. ב-13 במרץ 1881, נרצח אלכסנדר השני בידי כנופיית ניהיליסטים בשם נרודנאיה ווליה (רצון העם), והשלטון האוטוקרטי עבר לידי בנו.

קיסר

בעקבות עצות של מורה הדרך הפוליטי שלו, קונסטנטין פובדונוסצב, החליט אלכסנדר השלישי לאמץ דרך אחרת מזו של אביו. מהלכו המדיני הראשון היה ביטול הצו שרצה אביו להוציא בדבר הקמת מועצות מייעצות, ובמנשר שבו הוצהר על הכתרתו לקיסר הבהיר כי אין בכוונתו לצמצם או להחליש את הכוח האוטוקרטי שירש מקודמיו. במשך כל שנות שלטונו לא הראה אלכסנדר שום כוונה לשינוי דעתו זו. כלל הרפורמות הפנימיות שאותן ביצע אלכסנדר נועדו לתקן את מה שהיו לדעתו נטיות ליברליות מדי של המשטר הקודם, וכך הותיר אחריו אלכסנדר רושם של שליט שמרן שהסיג את רוסיה לאחור. לשיטתו, נדרש היה להציל את רוסיה מאנרכיה ותעמולה מהפכנית, אך לא דרך הממסד הפרלמנטרי והליברליזם של מערב אירופה, אלא באמצעות שלושה עקרונות שהומלצו באופן ישיר על ידי הדור הוותיק של הסלבופילים - לאומיות, אורתודוקסיות מזרחית ואוטוקרטיות. בעיני רוחו ראה אלכסנדר אומה בעלת לאומיות אחת, שפה אחת, דת אחת וצורת מנהל אחת. במהלך כל שלטונו, פעל לכיוון כינון חלום זה דרך כפיית השפה הרוסית ובתי הספר הרוסיים על נתיניו הגרמנים, הפולנים והשוודים.

בעקבות עצות שקיבל משר הפנים, איגנאטייב, חוקק ב-4 במאי 1882 את חוקי מאי שהגבילו את מקומות המגורים של היהודים, אסרו עליהם עבודה בימי א' וימי חג נוצריים.

בפרובינציות אחרות פעל להפוך את מה שהיה בעיניו ליברליזם מוגזם בתקופת אביו. למטרה זו הוא צמצם את הכוח המועט של ה"זמסטבו" - השלטון המקומי הנבחר, ומינה פקידי ממשל לפקח על האוטונומיות המקומיות. במקביל פעל לחזק את השלטון האימפריאלי ולרכזו ככל הניתן תחת שליטתו האישית.

אלכסנדר פישט את כללי החצר והנהיג מדיניות של חיסכון: צמצם את מספר המשרתים, הגביל את מספר הנשפים המלכותיים, והורה להגיש יינות רוסיים תחת צרפתיים. מאידך גיסא, הוא הוציא סכומי עתק על יצירות אמנות ועבר בכך את כל קודמיו פרט ליקתרינה הגדולה.

בענייני חוץ הוא היה איש שלום, ולכן זכה לכינויו, "עושה השלום" (Миротворец), אך כלל לא תמך בדוקטרינה של שלום בכל מחיר ופעל לפי העיקרון שהדרך הטובה ביותר למנוע מלחמה היא להיות מוכן לקראתה בכל עת. על אף סלידתו מיחסיו של הקנצלר ביסמרק עם רוסיה, הוא נמנע מסכסוך פומבי עם גרמניה ואף החיה לתקופה את ברית שלושת הקיסרים. רק בשנות שלטונו האחרונות, כאשר מיכאיל קטקוב קנה לו השפעה עליו, אימץ אלכסנדר גישה עוינת יותר כלפי הממשלה בברלין, ואף דאג להחזיק כוח צבאי גדול בקרבת החזית הגרמנית, תוך חיזוק קשרי הידידות עם צרפת. גישתו כלפי בולגריה הייתה דומה - הניסיונות של אלכסנדר באטנברג, נסיך בולגריה ואחר כך סטמבולוף להרוס את ההשפעה הרוסית אומנם הרתיחו אותו, אך הוא התנגד באופן עקבי לשימוש בכוח למניעת כוונות אלו.

ביחסיו עם מרכז אסיה הוא המשיך במדיניות הרגילה של הגדלת ההשפעה הרוסית מבלי להיגרר לעימות עם הממלכה המאוחדת, ולא נתן למחרחרי המלחמה הלאומניים לצאת מידי שליטה.

בשנת 1886 שלח את רוקחו האישימרדכי לפידות איש מינסק, לארץ ישראל, כדי שיקים בית מרקחת עבור הכנסייה הרוסית, שישרת את אלפי עולי הרגל לירושלים.

בשנת 1887 תכננה קבוצת יוצאי ארגון המהפכנים "נרודניה ווליה" (שרצחה את אלכסנדר השני) את רציחתו של אלכסנדר השלישי. בין השותפים לקנוניה שנתפסו היה אלכסנדר אוליאנוב, שנדון למוות ונתלה ב-5 במאי 1887. אוליאנוב היה אחיו של ולדימיר איליץ' אוליאנוב, שלימים יאמץ את השם "לנין".

סוף חייו

באוקטובר 1888, הצאר אלכסנדר השלישי ובני משפחתו נסעו ברכבת הקיסרית שנסעה מדרום כשלפתע היא סטתה מהמסילה, בתחנת בורקי, 50 ק"מ מחרקוב. שבעה קרונות התהפכו ורבים מעובדי ומשרתי משפחת הצאר נפצעו, אך המשפחה הקיסרית ניצלה בנס והקרון בו ישבה נותר שלם למעט הגג שנתלש. הפן המעניין בכל זה הוא לא החלצותה של משפחת הצאר מהאסון אלא התנהגותו של הקיסר עצמו. מספרים שאלכסנדר השלישי, שנודע כמי שניחן במבנה גוף בריא, החזיק את הגג המפורק של הקרון והאיץ בכל מי ששהה בקרון לצאת החוצה. יהודי צאריצין הקימו בית כנסת שהנציח את נס הצלת הצאר.

ברם, לאחר אותה תאונה הקיסר נטה להתלונן על כאבים בגב התחתון והפרופסור טרובה שבדק אותו איבחן כי הקיסר נפגע בתאונה בכליותיו. משנת 1888 החל לאבד מתאבונו וחש ברע לעיתים קרובות.

בחורף 1894 הוא חטף הצטננות ובספטמבר, בעת מסע ציד בבלובוז'ייה חש שלא בטוב והפרופסור ארנסט ליידן שהוחש מברלין אבחן אצלו דלקת כליות.

הקיסר נשלח לנוח בבית הנופש ליבאדיה שבחצי האי קרים. תחילה הצאר חשב לנסוע לנוח ביוון אך בדרכו לשם הורע מצבו הבריאותי והוא נשאר בקרים.

בספטמבר 1894 משפחת הצאר שהתה בארמון ליבאדיה. אלכסנדר השלישי רזה מאוד, הוא לא יכל לא להתנייד, לא לשכב והתקשה להירדם.

ב-20 באוקטובר (1 בנובמבר) 1894, בשעה 14:15 בצהריים, בעודו ישוב על כסאו, הלך אלכסנדר לעולמו, ובנו, ניקולאי השני, קיסר רוסיה עלה לשלטון במקומו.

ילדיו

לאלכסנדר ולאשתו הנסיכה דאגמאר מדנמרק (שנודעה מאוחר יותר כמריה פיודורובנה) נולדו שישה ילדים:

אילן יוחסין

פאבל הראשון, קיסר רוסיה
 
סופיה דורותיאה, נסיכת וירטמברג
 
פרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה
 
לואיזה ממקלנבורג-שטרליץ
 
לודוויג הראשון, הדוכס הגדול של הסן
 
לואיזה, נסיכת הסן-דרמשטדט
 
קרל לודוויג, נסיך הכתר של באדן
 
אמליה, נסיכת הסן-דרמשטדט
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ניקולאי הראשון, קיסר רוסיה
 
 
 
 
 
שרלוטה, נסיכת פרוסיה
 
 
 
 
 
לודוויג השני, הדוכס הגדול של הסן
 
 
 
 
 
וילהלמינה, נסיכת באדן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אלכסנדר השני, קיסר רוסיה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מריה, נסיכת הסן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אלכסנדר השלישי, קיסר רוסיה


קישורים חיצוניים

תבנית:קיסרי רוסיה

הקודם:
אלכסנדר השני
צארים רוסיים הבא:
ניקולאי השני