לדלג לתוכן

תפריט ניווט

הבדלים בין גרסאות בדף "היסטוריה של ליטא"

מ
replaced: שנות ה-40שנות ה-40 באמצעות AWB
מ (הוספת קישור למשטרה חשאית)
מ (replaced: שנות ה-40שנות ה-40 באמצעות AWB)
 
=== ליטא הפגנית ===
בתחילת [[המאה ה-13]] שני [[מסדר דתי|מסדרים דתיים]] [[גרמניה|גרמנים]], [[המסדר הטבטוני]] ו[[האחים הליבונים לחרב]], כבשו את רוב השטח שמהווה כיום את [[לטביה]] ו[[אסטוניה]], וכן שטחים נרחבים מליטא. כתגובה לכך התאחדו מספר שבטים בלטים תחת הנהגתו של [[מינדאוגאס]], [[דוכס גדול|הדוכס הגדול]] הראשון של ליטא, והביסו את ה[[ליבונים]] בשנת [[1236]] בעיר [[שאולאי]]. כתוצאה מניצחון זה נחלש המסדר הליבוני מאוד, והפך לענף של המסדר הטבטוני. במהלך שנות הארבעים של המאה ה-13 חיזק וביסס מינדאוגאס את שלטונו באדמות הבלטיות. בשנת [[1250]] חתם מינדאוגאס על [[הסכם שלום]] עם המסדר הטבטוני, אשר קבע כי הוא יוכתר כ[[מלכי ליטא|מלך ליטא]] בתמורה ל[[התנצרות]]ו. בשנת [[1251]] [[הטבלה|הוטבל]] מינדאוגאס בנוכחותם של האבירים הטבטונים על ידי ה[[בישוף]] של [[חלמנו]]. ב-[[6 ביולי]] [[1253]] [[הכתרה|הוכתר]] כמלך ליטא, והמדינה הוכרזה כ[[ממלכת ליטא]].
 
מיד לאחר הכתרתו העביר מינדאוגאס את אדמותיו במערב המדינה למסדר הליבוני, והאזור חווה תקופת שקט במשך שמונה השנים הבאות. מינדאוגאס ניצל את השקט במערב על מנת להתמקד בכיבושיו במזרח. מינדאוגאס גם חיזק את קשריו עם [[מערב אירופה]] ועם [[הכס הקדוש]]. בתוך הממלכה פעל מינדאוגאס להקמת חצר אצולה, מערכות מנהלתיות ומוסדות לאומיים שונים. המסדר הליבוני ניצל את תקופת השקט כדי לבסס את שליטתו ב[[סמוגיתיה]] (מערב ליטא של היום) ובנה שלוש [[טירה (מבצר)|טירות]] לאורך הגבול עם ליטא. כתגובה, [[התקוממות|התקוממו]] השבטים המקומיים כנגד הליבונים, ומינדאוגאס, בעידוד אחיינו טרניוטה, הפר את הסכם השלום עם הליבונים ותקף אותם. בשנת [[1263]] נרצח המלך על ידי טרניוטה, והממלכה שקעה לתוך תקופה ארוכה של מלחמות פנימיות וחזרה לאמונות ה[[פגניות]].
מאחר שהאצולה הליטאית הושפעה במשך מאות שנים על ידי התרבות הפולנית, ואפילו [[מעמד הביניים|מעמדות הביניים]] והאיכרים הליטאים נטו לדבר בשפה ה[[פולנית]] כמעין "[[סמל סטטוס]]", נחשבה השפה ה[[ליטאית]] ל"נחותה". ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] החלו האזורים המזרחיים והדרומיים של ליטא להשתמש יותר ויותר ב[[רוסית]] ו[[בלארוסית]], ורק באזורים המערביים, שנשלטו על ידי [[הקיסרות הגרמנית|גרמניה]], שמר ה[[מיעוט]] הליטאי על שפתו; אולם גם באזורים אלו איימו זרם ה[[מהגר]]ים הגרמנים והשפעת [[ספרות פרוסית|הספרות הפרוסית]] איימו להכחיד לגמרי את הליטאית.
 
התעוררות ה[[לאומיות]] באירופה במאה ה-19 לא פסחה על ליטא, וה[[תנועה חברתית|תנועה]] הלאומנית הליטאית המתהווה ביקשה [[בדלנות|להרחיק את עצמה מההשפעות הזרות]] על ידי שימוש בשפה הליטאית. התנועה החלה עם צעירים ליטאים שלמדו באוניברסיטאות ברחבי האימפריה הרוסית ובמדינות אחרות, שהחלו להבריח ספרים ועיתונים בליטאית לתוך ליטא. כתבים אלו נטו להאדיר את העבר של [[הדוכסות הגדולה של ליטא]] ולספר על גיבורי העבר של המדינה ועל כוחה. התעוררות השפה הליטאית החלה בשכבות הנמוכות של האוכלוסייה, אך התפשטה במהרה גם למעמדות הגבוהים.
 
ההתעוררות היוותה את חוד החנית של תנועת העצמאות הליטאית. לאחר אירועי [[יום ראשון העקוב מדם (1905)|יום ראשון העקוב מדם]], שהובילו ל[[מהפכת 1905]], הוכרז באימפריה הרוסית [[חופש דת]], והאיסור על השימוש בשפה הליטאית הוסר. בדצמבר [[1905]] התכנסה לראשונה [[אספה לאומית]] בווילנה, שהחליטה לתבוע [[אוטונומיה]] פוליטית בתוך האימפריה. לאחר האסיפה הוחלפו פוליטיקאים רוסים ברחבי ליטא על ידי פוליטיקאים ליטאים, שהחזירו את הליטאית לבתי הספר והורו על הפסקת תשלומי המסים לאימפריה. בכלליות התהליך עבר בשקט יחסי, אולם מספר מנהיגים ליטאים נעצרו והוגלו ל[[סיביר]].
=== מהפכת השירה ===
{{הפניה לערך מורחב|מהפכת השירה}}
עד אמצע שנת [[1988]] נשלטו כל החיים התרבותיים, הכלכליים והפוליטיים על ידי [[המפלגה הקומוניסטית הליטאית]]. הליטאים, כמו שכניהם [[המדינות הבלטיות|הבלטים]], לא סמכו על המשטר הסובייטי, ותמכו באופן ברור ואקטיבי בתוכנית הרפורמה של [[מיכאיל גורבצ'וב|גורבצ'וב]]. באותה השנה הוקמה תנועת הרפורמה הליטאית, ה[[סאיודיס]], שהונהגה על ידי אינטלקטואלים והצהירה על תוכנית של זכויות דמוקרטיות לאומיות. בהשראת הסאיודיס העביר ה[[סובייט]] העליון הליטאי תיקונים חוקתיים שמטרותיהם היו להביא לעליונות של החוקים הליטאים על אלו הסובייטים, לבטל את ההחלטות מ[[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות ה-40]] שהפכו את ליטא לחלק מברית המועצות, לאפשר שיטה פוליטית רב-מפלגתית ולהחזיר לשימוש את ה[[דגל ליטא|דגל]] וה[[המנון ליטא|המנון]] הליטאים הישנים. גם רוב חברי המפלגה הקומוניסטית הליטאית תמכו ברפורמות, ובתמיכת הסאיודיס בחרו בשנת [[1988]] ב[[אלגירדס ברזאוסקאס]], לעתיד נשיא וראש ממשלת ליטא, כיו"ר המפלגה.
 
ב-[[23 באוגוסט]] [[1989]], בדיוק 50 שנים אחרי חתימת [[הסכם ריבנטרופ-מולוטוב]], במטרה להפנות את תשומת הלב העולמית למצוקת [[המדינות הבלטיות]], שילבו ידיים לטבים, ליטאים ואסטונים בשרשרת אנושית שאורכה 600 ק"מ ושהשתרעה מ[[טאלין]], דרך [[ריגה]] ועד לווילנה (ר' [[הדרך הבלטית]]). בדצמבר 1989 הכריזה המפלגה הקומוניסטית, תחת הנהגתו של ברזאוסקאס, על עצמאותה מ[[המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות]], ושנה לאחר מכן שינתה את שמה ל[[מפלגת העבודה הדמוקרטית הליטאית]].
5,090

עריכות