נווה אילן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 30: שורה 30:


===בחסות הכפר הירוק===
===בחסות הכפר הירוק===
עם הנטישה, עלתה כוונה להקים במקום את [[בית ספר אזורי עין כרם|בית הספר החקלאי שיועד לקום בעין כרם]]{{הערה|{{למרחב||בי"ס לחקלאות הררית יוקם בנוה אילן|1955/12/20|00411}}}}. אולם העובדים של בית הספר החקלאי סירבו לעזוב את [[ירושלים]]{{הערה|שם=דולב}}, ובמקום זאת הוקם במקום סניף של [[בתי ספר חקלאיים בישראל|בית הספר החקלאי]] [[הכפר הירוק]]. למקום הובאו שתי כיתות בוגרות של בית הספר{{הערה|{{למרחב||הכפר הירוק יפתח סניף בנוה אילן|1956/06/13|00429}}}}, יחד עם קבוצת נוער בני 14-15 מעולי מרוקו. לאחר סיום לימודיהם, נשארו במקום כ-25 מחברי קבוצת הנוער עולי מרוקו ועוד 15 מבוגרי הכפר הירוק והמקום היה למשק עצמאי מודרך{{הערה|{{דבר|ב"צ אופז|חניכי נווה אילן להתיישבות עצמאית|1959/06/16|00415}}}}{{הערה|{{למרחב|אלי אברהמי|הלקח של נוה אילן|1960/02/03|00406}}}}. על מהלך זה של מסירת יישוב למתיישבים כה צעירים התנהל ויכוח בעיתונות{{הערה|{{מעריב|אהרן דולב|הפואימה הלא פדגוגית של נוה אילן|1960/01/22|00500}}{{ש}}{{מעריב||החלוציות בנוה־אילן|1960/02/05|01300}}}}. בראשית 1961 עזבו הצעירים את המקום והקיבוץ פורק{{הערה|{{מעריב||מתחסל קיבוץ נווה אילן|1961/04/04|01311}}}}. למרות שהיישוב ננטש, היו רשומים ביישוב כ-20 תושבים ובבחירות לכנסת החמישית הוצב קלפי עבור נוה אילן ב[[קריית יערים]] הסמוכה{{הערה|{{מעריב|גבריאל שטרסמן|220 קלפיות תוצבגה ברחבי אזור ירושלים|1961/08/02|00705}}}}. מבני הקיבוץ ו-300 דונם של מטעים נמכרו לחברת [[רסקו]] לצורך הקמת מרכז אירוח לתיירים. שאר השטח והענפים המשקיים הוצעו למושב [[בית מאיר]]{{הערה|{{מעריב||מחאה על מסירת אדמות "נווה אילן" לחב' "רסקו"|1961/05/22|01305}}}}. לאחר מחאת אנשי בית מאיר הוחלט להעביר לידיהם גם את המטעים{{הערה|{{מעריב|מנחם סדינסקי|מטעי נוה אילן יימסרו לבית מאיר|1961/06/13|01504}}}}. עוד בשנת 1956 הועברו חלק משטחי נווה אילן ל[[מעלה החמישה]]{{הערה|{{דבר||סיכסוך־קרקעות פרץ בין מעלה־החמישה לקיבוץ נחשון|1962/11/08|00405}}}}.
עם הנטישה, עלתה כוונה להקים במקום את [[בית ספר אזורי עין כרם|בית הספר החקלאי שיועד לקום בעין כרם]]{{הערה|{{למרחב||בי"ס לחקלאות הררית יוקם בנוה אילן|1955/12/20|00411}}}}. אולם העובדים של בית הספר החקלאי סירבו לעזוב את [[ירושלים]]{{הערה|שם=דולב}}, ובמקום זאת הוקם במקום סניף של [[בתי ספר חקלאיים בישראל|בית הספר החקלאי]] [[הכפר הירוק]]. למקום הובאו שתי כיתות בוגרות של בית הספר{{הערה|{{למרחב||הכפר הירוק יפתח סניף בנוה אילן|1956/06/13|00429}}}}, יחד עם קבוצת נוער בני 14-15 מעולי מרוקו. אולם החזקה קבועה של בית ספר חקלאי באיזור ירושלים, בנוסף ל[[בית הספר האיזורי עין כרם]] שהתקשה לגייס תלמידים, לא התאפשרה. בשנת 1958 עלה רעיון להקים במקום תחנת נסיונות לחקלאות הררית{{הערה|{{מעריב||תחנת נסיונות תוקם בנוה אילן|1958/11/12|00406}}}}. בשנת 1959 החליט מנהל הכפר הירוק להפוך את נווה אילן למשק עצמאי מודרך, וכך נשארו במקום כ-25 מחברי קבוצת הנוער עולי מרוקו ועוד 15 מבוגרי הכפר הירוק{{הערה|{{דבר|ב"צ אופז|חניכי נווה אילן להתיישבות עצמאית|1959/06/16|00415}}}}{{הערה|{{למרחב|אלי אברהמי|הלקח של נוה אילן|1960/02/03|00406}}}}. על מהלך זה של מסירת יישוב למתיישבים כה צעירים התנהל ויכוח בעיתונות{{הערה|{{מעריב|אהרן דולב|הפואימה הלא פדגוגית של נוה אילן|1960/01/22|00500}}{{ש}}{{מעריב||החלוציות בנוה־אילן|1960/02/05|01300}}}}. בראשית 1961 עזבו הצעירים את המקום והקיבוץ פורק{{הערה|{{מעריב||מתחסל קיבוץ נווה אילן|1961/04/04|01311}}}}. למרות שהיישוב ננטש, היו רשומים ביישוב כ-20 תושבים ובבחירות לכנסת החמישית הוצב קלפי עבור נוה אילן ב[[קריית יערים]] הסמוכה{{הערה|{{מעריב|גבריאל שטרסמן|220 קלפיות תוצבגה ברחבי אזור ירושלים|1961/08/02|00705}}}}.


===חברת רסקו===
בשנת 1958 עלה רעיון להקים במקום תחנת נסיונות לחקלאות הררית{{הערה|{{מעריב||תחנת נסיונות תוקם בנוה אילן|1958/11/12|00406}}}}.
מבני הקיבוץ ו-300 דונם של מטעים נמכרו לחברת [[רסקו]] לצורך הקמת מרכז אירוח לתיירים. שאר השטח והענפים המשקיים הוצעו למושב [[בית מאיר]]{{הערה|{{מעריב||מחאה על מסירת אדמות "נווה אילן" לחב' "רסקו"|1961/05/22|01305}}}}. לאחר מחאת אנשי בית מאיר הוחלט להעביר לידיהם גם את המטעים{{הערה|{{מעריב|מנחם סדינסקי|מטעי נוה אילן יימסרו לבית מאיר|1961/06/13|01504}}}}. עוד בשנת 1956 הועברו חלק משטחי נווה אילן ל[[מעלה החמישה]]{{הערה|{{דבר||סיכסוך־קרקעות פרץ בין מעלה־החמישה לקיבוץ נחשון|1962/11/08|00405}}}}.


חברת רסקו ביקשה להקים במקום מרכז הבראה{{הערה|{{מעריב||רסקו תקים מרכזי הבראה|1963/12/17|00802}}}} ושכונת גנים{{הערה|{{מעריב|רפאל אלדור|ה"גלגול" הבא של נוה־אילן: שכונת גנים ומרכז ספורטיבי|1965/08/19|01200}}}}{{הערה|{{מעריב|צבי לביא|האילנות זקופים - הקיבוץ מת|1966/09/30|00901}}}}.
חברת רסקו ביקשה להקים במקום מרכז הבראה{{הערה|{{מעריב||ד"ר פלדנקרייז מועמד לנהול בית החלמה בנווה אילן|1961/08/28|01127}}{{ש}}{{מעריב||רסקו תקים מרכזי הבראה|1963/12/17|00802}}}} ושכונת גנים{{הערה|{{מעריב|רפאל אלדור|ה"גלגול" הבא של נוה־אילן: שכונת גנים ומרכז ספורטיבי|1965/08/19|01200}}}}{{הערה|{{מעריב|צבי לביא|האילנות זקופים - הקיבוץ מת|1966/09/30|00901}}}}.


===הקמה מחדש===
===הקמה מחדש===

גרסה מ־11:01, 24 באפריל 2018

נווה אילן
נווה אילן
נווה אילן
שכונת ההרחבה בנווה אילן. ברקע - מלון נווה אילן
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז ירושלים
מועצה אזורית מטה יהודה
גובה ממוצע[1] ‎662 מטר
תאריך ייסוד 1946
תנועה מיישבת התנועה הקיבוצית
סוג יישוב מושב שיתופי
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2022[1]
  - אוכלוסייה 1,024 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎2.8% בשנה
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2019[2]
9 מתוך 10

נווה אילן (נְוֵה אִילָן) הוא מושב שיתופי ליד אבו גוש וירושלים, השייך למועצה אזורית מטה יהודה.

היסטוריה

קיבוץ של המאקי

נווה אילן הוקם בתחילת אוקטובר 1946, במקביל להקמת 11 הנקודות[3], על ידי מתנדבים מקריית ענבים ומעלה החמישה שהכינו את הקרקע[4] לקבוצת "טללים" של 31 יוצאי המחתרת האנטי-נאצית מצרפת - המאקי. רוב החברים בקבוצה קיבלו הכשרה בדגניה ב'. הצעירים בחבורה שהו בכפר רופין, והדתיים שבהם קבלו הכשרה בשדה אליהו[5]. בטו בשבט בתחיחלת 1947 התקיימו ביישוב נטיעות של הקרן הקיימת[6].

המייסדים בחרו למקום כשם זמני את השם "נווה אילן"[7], כשם יישוב בסביבת קריית ענבים בסיפור של יוסף ויץ[8]. שטח היישוב עמד על כ-1700 דונם והוא ישב ברש פסגה תלולה, ארבעה קילומטרים מערבה ממעלה החמישה וכשני קילומטרים צפונית מערבית מהכביש לירושלים[9]. ב-27 באוקטובר 1946 התקיים טקס חנוכה רשמי של היישוב בנוכחות קונסול צרפת[5][10]. בנובמבר 1947 היה נווה אילן ברשימת הנקודות העבריות המנותקות בתחומי המדינה הערבית, וצויין שהתגוררו בה 43 נפש[11].

ב-15 בינואר 1948 הותקפה קבוצה של חברי היישוב שיצאו לעבוד בגינת הירק למרגלותיו, על ידי ערבים מהסביבה. בהתקפה נהרג אחד המגינים[12]. כן הורעש היישוב בירי תותחים במהלך מלחמת העצמאות[13]. לאחר המלחמה היה הקיבוץ יעד למסתננים בגלל קרבתו לגבול[14]. באוקטובר 1953 נרצח חבר הקיבוץ בידי מסתננים[15].

גרעין "התגבורת" - כ-70 יוצאי צפון אפריקה שהגיעו באוניה אקסודוס ובדרך בורמה - הצטרף ליישוב בהפוגה השנייה ביולי 1948. בתחילת שנות ה-50 הוחל בגידול פטריות על ידי הקיבוץ[16].

בהיות מקימי היישוב דוברי צרפתית, היה היישוב לנקודת ביקור לאורחים מצרפת בישראל[17]. כן הובאו ליישוב האחים פינאלי כאשר הובאו לישראל[18][19].

בראשית שנות ה-50 היה הקיבוץ בתנופת פיתוח ואף היווה דוגמא להצלחה קיבוצית. באפריל 1954 נחנך במקום בית תרבות על שם נחום הרמן שהוקם במימון קרן היסוד[20]. בשנת 1955 נבנה במקום שלד של מלון גדול[21]. אולם הפיתוח המואץ לא לווה במצטרפים חדשים וכך מראשית 1954 נפלה עבודה רבה מדי על מעט החברים בקיבוץ. חברי הקיבוץ דרשו מתנועת האם, איחוד הקבוצות והקיבוצים, לשלוח מתיישבים נוספים לתגבור המקום, אך אלו לא הגיעו, ועבודה שכירה נאסרה בתנועה הקיבוצית. בשנת 1955 עזבו כ-30 חברים את הקיבוץ והמשא על המעטים שנשארו נהיה כבד יותר והביא למתיחות חברתית. בסוף 1955 עזבו 80 החברים האחרונים את המקום והוא ננטש[22][23].

בחסות הכפר הירוק

עם הנטישה, עלתה כוונה להקים במקום את בית הספר החקלאי שיועד לקום בעין כרם[24]. אולם העובדים של בית הספר החקלאי סירבו לעזוב את ירושלים[23], ובמקום זאת הוקם במקום סניף של בית הספר החקלאי הכפר הירוק. למקום הובאו שתי כיתות בוגרות של בית הספר[25], יחד עם קבוצת נוער בני 14-15 מעולי מרוקו. אולם החזקה קבועה של בית ספר חקלאי באיזור ירושלים, בנוסף לבית הספר האיזורי עין כרם שהתקשה לגייס תלמידים, לא התאפשרה. בשנת 1958 עלה רעיון להקים במקום תחנת נסיונות לחקלאות הררית[26]. בשנת 1959 החליט מנהל הכפר הירוק להפוך את נווה אילן למשק עצמאי מודרך, וכך נשארו במקום כ-25 מחברי קבוצת הנוער עולי מרוקו ועוד 15 מבוגרי הכפר הירוק[27][28]. על מהלך זה של מסירת יישוב למתיישבים כה צעירים התנהל ויכוח בעיתונות[29]. בראשית 1961 עזבו הצעירים את המקום והקיבוץ פורק[30]. למרות שהיישוב ננטש, היו רשומים ביישוב כ-20 תושבים ובבחירות לכנסת החמישית הוצב קלפי עבור נוה אילן בקריית יערים הסמוכה[31].

חברת רסקו

מבני הקיבוץ ו-300 דונם של מטעים נמכרו לחברת רסקו לצורך הקמת מרכז אירוח לתיירים. שאר השטח והענפים המשקיים הוצעו למושב בית מאיר[32]. לאחר מחאת אנשי בית מאיר הוחלט להעביר לידיהם גם את המטעים[33]. עוד בשנת 1956 הועברו חלק משטחי נווה אילן למעלה החמישה[34].

חברת רסקו ביקשה להקים במקום מרכז הבראה[35] ושכונת גנים[36][37].

הקמה מחדש

בסוף שנות השישים הוקם בארצות הברית גרעין "המגשימים", ביוזמת תנועת יהודה הצעיר, במטרה להקים מושב שיתופי לא חקלאי של אקדמאים שישתף עולים מארצות הברית וילידי ישראל. המושב יועד להכיל כ-100 משפחות וחלק מתושביו יעבדו במקום, בין השאר בבית ספר למפגרים שיוקם במקום, ואחרים יעבדו מחוץ למושב[38][39]. באוקטובר 1969 אושרה תכנית מתאר למושב[40], ובתחילת 1970 הוחלט להמשיך עם התכנית, למרות מחאות של שרים על הקצאת כספים ליישוב כה קרוב לירושלים[41]. הקמת המושב התעכבה והחלטה סופית בעניין נתקבלה במרץ 1971[42].

חברי הגרעין הראשונים הגיעו לישראל בשנת 1970. אבן פינה למושב הונח ב-27 בספטמבר 1971[43]. בתחילה חיו חברי הגרעין במרכז הקליטה במבשרת ציון, במשך כארבע שנים עד שבנייני היישוב הוקמו. אך קבוצה קטנה של שש משפחות החליטה ליישב את המקום מייד, ושיפצו בעצמם בניינים ישנים מהקיבוץ הנטוש, וחיו שם כבר החל משנת 1972. כשהסתיימה הבניה הכללית, כל המשפחות עברו ממרכז הקליטה לנווה אילן, ואף המשפחות הראשונות עברו למגורים החדשים.

לאחר שהקבוצה התבססה במקומה החדש, החלו להצטרף משפחות ישראליות וכן עולים חדשים ממדינות אחרות, כמו אנגליה, דרום אפריקה וניו זילנד.

מייסדי נווה אילן התכוונו שהיישוב יהיה חלק מהתנועה הקיבוצית, אך באותו זמן לא התקבלו למרות המבנה השיתופי של הקבוצה, מכיוון שלא היה חדר אוכל שיתופי ביישוב, וגם לא לינה משותפת שעוד הייתה נהוגה אז במרבית הקיבוצים. אז בתחילה השתייכה לתנועת המושבים, ורק יותר מאוחר הצטרפה לתנועה הקיבוצית המאוחדת (תק"ם).

הענפים העיקריים בתחילת ימי המושב היו מפעל אלקטרוניקה, מרכז מחשוב, לולים של תרנגולי הודו, ופטריות. הלולים נהרסו במהלך מגפת שפעת העופות. בשנים האחרונות הוקמה הרחבה ליישוב, הקרויה "נופי אילן".

אתרים בנווה אילן ובסביבה

  • נווה אילן ההיסטורית, נמצאת על גבעה בכניסה לנווה אילן. במקום זה התיישבו באוקטובר 1946, 31 צעירים וצעירות ניצולי שואה וחברי מחתרת המאקי בצרפת, לפי דרישתו של בן-גוריון להקים במקום יישוב-משלט לשמירת הדרך לירושלים. במקום הוקם קיבוץ שהתפרק ב-1956. על ראש הגבעה עמד בית האפנדי מאבן שכונה חירבת אל הוואה (חורבת הרוחות). מהיישוב ההיסטורי נותרו עמדות לידם הוצבו שלטי עץ דהויים. בית האפנדי שקרס, נבנה מחדש אבל עבודות השיקום והשימור נעצרו ולא ברור מה יהיה גורל המקום שנמצא כיום במצב מוזנח.
  • תצפית על שם דני ויין, נמצאת בקצה המערבי של נווה אילן. על שם בן נווה אילן שנפל במילוי תפקידו כחובש. מהמקום יש תצפית רחבה על גבעות השפלה והעיר מודיעין.
  • בצמוד למושב נמצא מלון נווה אילן וכן מועדון ספורט ובריכת שחייה (שהיו שייכים למושב, ונמכרו).
  • יער נווה אילן
  • יד השמונה
  • אבו גוש
  • פונדק אלביס, ליד מחלף קריית יערים ובו פסלים ופוסטרים של אלביס פרסלי.
  • קריית התקשורת של גלובוס גרופ, משם משדרת חברת החדשות של ערוץ 2 וחברות תקשורת נוספות.
  • "בית האח הגדול" בו מצולמת תוכנית הריאליטי "האח הגדול".

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף פברואר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
  2. ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
  3. ^ נווה אילן, נקודה חדשה בהרי ירושלים, הצופה, 28 באוקטובר 1946
  4. ^ עוד ישוב בהרי ירושלים, דבר, 28 באוקטובר 1946
  5. ^ 1 2 הוקם יישוב תשיעי על הרי ירושלים, משמר, 28 באוקטובר 1946
  6. ^ חג הנטיעות בירושלים, הצופה, 6 בפברואר 1947
  7. ^ שמות עבריים ליישוב בנגב ויהודה, המשקיף, 9 באוקטובר 1946
  8. ^ יוסף ויץ, אל נוה אילן, דבר, 29 ביולי 1938
  9. ^ יריות מן המארב על נוה־אילן, הַבֹּקֶר, 16 בינואר 1948
  10. ^ חג הזריעה הראשונה בנוה־אילן, הַבֹּקֶר, 28 באוקטובר 1946
  11. ^ הנקודות העבריות המנותקות, ידיעות עיריית תל אביב, 16 בנובמבר 1947
  12. ^ נהדפה התקפה על גווה אילן, הצופה, 16 בינואר 1948
  13. ^ נווה אילן ומעלה החמישה, הצופה, 12 במאי 1948
  14. ^ מסתננים גנבו בנוה אילן, זמנים, 1 בנובמבר 1953
  15. ^ תושב נוה אילן נרצח בשנתו, זמנים, 12 באוקטובר 1953
  16. ^ נתן טירה, מגדל הפטרות בנוה אילן, מעריב, 22 בספטמבר 1954
  17. ^ צירי צרפת בכינוס החינוכי נפגשים בנוה אילן, הצופה, 7 באוגוסט 1947
    בואסנז'ה מתפעל מנוה אילן, דבר, 6 בפברואר 1949
    חברי המשלחת הספרדית מצרפת בארץ, הד-המזרח, 26 באוגוסט 1949
  18. ^ האחים פינאלי "התיישבו" בנווה-אילן, מעריב, 27 ביולי 1953
  19. ^ ילדי פינאלי לנווה-אילן, על המשמר, 28 ביולי 1953
  20. ^ בית תרבות ע"ש נ. הרמן בנוה אילן, דבר, 29 באפריל 1954
  21. ^ מלון גדול יוקם ע"י נוה אילן, על המשמר, 8 במרץ 1955
  22. ^ מתפרק הקיבוץ נוה אילן, הַבֹּקֶר, 15 בדצמבר 1955
  23. ^ 1 2 אהרן דולב, העקרון ניצח - הקיבוץ ננטש, מעריב, 10 בפברואר 1956
  24. ^ בי"ס לחקלאות הררית יוקם בנוה אילן, למרחב, 20 בדצמבר 1955
  25. ^ הכפר הירוק יפתח סניף בנוה אילן, למרחב, 13 ביוני 1956
  26. ^ תחנת נסיונות תוקם בנוה אילן, מעריב, 12 בנובמבר 1958
  27. ^ ב"צ אופז, חניכי נווה אילן להתיישבות עצמאית, דבר, 16 ביוני 1959
  28. ^ אלי אברהמי, הלקח של נוה אילן, למרחב, 3 בפברואר 1960
  29. ^ אהרן דולב, הפואימה הלא פדגוגית של נוה אילן, מעריב, 22 בינואר 1960
    החלוציות בנוה־אילן, מעריב, 5 בפברואר 1960
  30. ^ מתחסל קיבוץ נווה אילן, מעריב, 4 באפריל 1961
  31. ^ גבריאל שטרסמן, 220 קלפיות תוצבגה ברחבי אזור ירושלים, מעריב, 2 באוגוסט 1961
  32. ^ מחאה על מסירת אדמות "נווה אילן" לחב' "רסקו", מעריב, 22 במאי 1961
  33. ^ מנחם סדינסקי, מטעי נוה אילן יימסרו לבית מאיר, מעריב, 13 ביוני 1961
  34. ^ סיכסוך־קרקעות פרץ בין מעלה־החמישה לקיבוץ נחשון, דבר, 8 בנובמבר 1962
  35. ^ ד"ר פלדנקרייז מועמד לנהול בית החלמה בנווה אילן, מעריב, 28 באוגוסט 1961
    רסקו תקים מרכזי הבראה, מעריב, 17 בדצמבר 1963
  36. ^ רפאל אלדור, ה"גלגול" הבא של נוה־אילן: שכונת גנים ומרכז ספורטיבי, מעריב, 19 באוגוסט 1965
  37. ^ צבי לביא, האילנות זקופים - הקיבוץ מת, מעריב, 30 בספטמבר 1966
  38. ^ קיבוץ נווה אילן הנטוש יהפך לקואופרטיב עירוני, הצופה, 13 בינואר 1969
  39. ^ נחום ברנע, צעירים מארה"ב יקימו מושב שיתופי עירוני בנווה־אילן, דבר, 22 בנובמבר 1968
  40. ^ אושרה תכנית המיתאר למושב שיתבסס על תעשיה ושירותים, דבר, 10 באוקטובר 1969
  41. ^ יושבה המחלוקת על עתידה של נוה־אילן, דבר, 16 בינואר 1970
  42. ^ נווה־אילן יהיה מושב שיתופי, דבר, 1 באפריל 1971
  43. ^ היום - הנחת אבן פינה לנווה־אילן, דבר, 27 בספטמבר 1971