חזי לסקלי – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
מ הוספת קטגוריה "נפטרים ב-xxxx" לכל הערכים שבוויקינתונים שנת הפטירה בקטגוריה המתאימה (תג) (דיון)
שורה 63: שורה 63:
{{מיון רגיל:לסקלי, חזי}}
{{מיון רגיל:לסקלי, חזי}}


[[קטגוריה:נפטרים ב-1994]]
[[קטגוריה:משוררים עבריים]]
[[קטגוריה:משוררים עבריים]]
[[קטגוריה:משוררים ישראלים]]
[[קטגוריה:משוררים ישראלים]]

גרסה מ־04:12, 26 באפריל 2018

חזי לסקלי, צילום של שוש קורמוש
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

חזי לֶסְקְלִי (26 ביולי 195226 במאי 1994) היה משורר, כוריאוגרף ומבקר אמנות ישראלי.

ביוגרפיה

חזי לסקלי נולד ב-1952 ברחובות, כבנם היחיד של הורים יוצאי צ'כיה, וגדל בגבעתיים.

בגיל 22 עבר להאג שבהולנד, שם למד מחול ואמנויות באקדמיה הפתוחה לאמנויות. לאחר שובו לישראל עסק בכתיבת ביקורות מחול במקומון "העיר", בו היה חבר משנת 1980 ואף נטל חלק בעריכתו. היה לו גם טור קבוע בעיתון, בשם "יומן הנרגן". חזי לסקלי עסק בכוריאוגרפיה ופרסם שלושה קטעי מחול.

חזי לסקלי כתב מגיל 14 ופרסם את שיריו הראשונים בכתבי עת בגיל 18. בספר ראו אור שיריו לראשונה באנתולוגיה "ביכורי עטים" (מסדה, 1972), בעריכת מתי מגד. ספר שיריו הראשון, האצבע, פורסם כשהיה בן 34. בולטים בשירתו המחול וההומוסקסואליות.

לסקלי היה פעיל בארגוני להט"ב והיה בין הראשונים בישראל שהזדהו בציבור כהומוסקסואלים. באחד מטוריו ב"העיר" כתב על גבריאל שרובר, שנפטר ב-1988 בגיל 42, ומשפחתו העשירה הנציחה את שמו בפרויקטים בארץ. לסקלי חשף כי הלה היה הומוסקסואל וכי נפטר מאיידס, ותקף את המשפחה על שהיא מסתירה זאת בניגוד לרצונו המפורש של המנוח. פרסום זה חולל שערורייה, והעיתון הוצף בתגובות אוהדות ונזעמות. לסקלי עצמו נפטר בשנת 1994 ממחלת האיידס ונטמן בבית העלמין קריית שאול בתל אביב. ספר שיריו האחרון ראה אור לאחר מותו, ב-1994.

עיר מגוריו, גבעתיים, גם היא מוזכרת בשיריו לא פעם, לצד ערים נוספות בישראל ובעולם. כמו כן, רב השימוש שלסקלי עושה בשירתו בחפצים דוממים, כמו ידית של דלת, כוס, משור, עיפרון, מחק ועוד. בשיריו קיימים מוטיבים של ארס פואטיקה:

שִׁירָה אֵינָה חַיֶּבֶת לְהִיוֹת שִׁירָה.
הִיא יְכוֹלָה לִהְיוֹת מָזוֹן מְדַבֵּר.
שִׁירָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת קוֹנְפִיטוּרָה
כְּלוֹמַר פְּרִי מֵת וְטָעִים.

העכברים ולאה גולדברג (הוצאת הליקון-ביתן)

עַל הַשִּׁירָה לִהְיוֹת אַכְזָרִית מִבְּלִי לְהִתְאַכְזֵר.
עַל הַשִּׁירָה לָגוּר בְּדִירָה
בְּלִי חַלּוֹנוֹת.

העכברים ולאה גולדברג (הוצאת הליקון-ביתן)

אף על פי שנפטר בגיל צעיר יחסית, הספיק להותיר מורשת חשובה של שירה חיה ונועזת.

בשנת 1996 יצא הסרט התיעודי "יקנטליסה" בבימויו של יאיר לב, המשרטט באופן א-סנטימנטלי דיוקן קולנועי מורכב וטרגי של לסקלי. הסרט, שהשתתף בתחרות וולג'ין בפסטיבל הקולנוע בירושלים באותה שנה, נפסל לשידור בטלוויזיה הישראלית ולבסוף הוקרן ב-2002 בערוץ 8 בכבלים. ב-2009 ראה אור מבחר מכל שיריו, בעריכת מאיר ויזלטיר.

ספרי השירה שלו

  • האצבע, שירים: 1985-1974, עם עובד, 1986
  • חיבור וחיסור, שירים 1987-1985, עם עובד, 1988
  • העכברים ולאה גולדברג: שירים 1989-1987, ביתן, 1992.
  • סוטים יקרים: שירים 1992-1990, ביתן, 1994.
  • באר חלב באמצע עיר, שירים 1968–1992, עם עובד, 2009.

קישורים חיצוניים