ליאור שליין – הבדלי גרסאות

ליאור שליין
	שליין באולפן "גב האומה" ב-2015
לידה	1 ביולי 1978 (בן 45); תל אביב, ישראל
מדינה	ישראל
השכלה	אוניברסיטת תל אביב
תקופת הפעילות	מ-1997
עיסוק	קומיקאי, סאטיריקן ומנחה טלוויזיה
בן או בת זוג	מרב מיכאלי
מספר צאצאים	2
קישורים חיצוניים
פייסבוק	lior.schleien
טוויטר	liorschleien

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־00:52, 7 במאי 2018

שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות תקשורת
פרמטרים [ שנות פעילות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

ליאור מרדכי שְלַיין (נולד ב-1 ביולי 1978) הוא סאטיריקן ומנחה טלוויזיה ישראלי, זוכה חמישה פרסי אקדמיה לטלוויזיה, ואביר איכות השלטון מטעם התנועה לאיכות השלטון משנת 2016.

ביוגרפיה

שליין נולד וגדל בתל אביב, ומתגורר בה מאז. הוא בוגר תיכון עירוני ד' בעיר, ובעל תואר שני במשפטים בהצטיינות מאוניברסיטת תל אביב.

בשנת 2001, עם שחררו מצה"ל, החל לכתוב את המדור הסאטירי "סוף הדרך" בעיתון "מעריב" יחד עם ארז בן-ארי ועמרי מרכוס. המדור פורסם בעיתון מדי יום שישי, במשך חמש שנים.

בשנים 2002–2003 הופיע שליין בתוכנית האירוח של יאיר לפיד בה הגיש פינה סאטירית, ולאחר מכן כתב לפיילוט של תוכנית הבידור "ארץ נהדרת", והיה חבר בצוות הכותבים בעונתה הראשונה.

בשנת 2004 יצר את תוכנית הסאטירה "משחק מכור", ששודרה במשך 4 עונות בערוץ 2 במסגרת שידורי הזכיינית רשת. שליין גם שימש כעורך הראשי של התוכנית לצדו של אבי כהן, והיה אחד משלושת המשתתפים הקבועים בה, לצד עינב גלילי וגורי אלפי.

באפריל 2006 יצר, יחד עם כהן ואלפי, את סרט הטלוויזיה "משחק מלוכלך", שתיעד כביכול את הנעשה מאחורי הקלעים של "משחק מכור". הסרט שודר בזכיינית "רשת", ונחשב לחלוץ בז'אנר המוקומנטרי בישראל.

באפריל 2006 גם יצר, ערך והנחה את תוכנית הבידור "גריל", אשר שודרה גם היא בזכיינית "רשת". ביולי אותה שנה, ערך והגיש את "רצועת הביטחון", סדרת תוכניות מיוחדת שליוותה את מלחמת לבנון השנייה. בין המשתתפים הקבועים בתוכנית היו שלמה בר-אבא, ספי ריבלין, גורי אלפי ושי אביבי.

בדצמבר 2006, החל שליין להנחות את תוכנית הלייט נייט "הלילה עם ליאור שליין" בערוץ 10. התוכנית שודרה למעלה מ-600 פעם, שיא ישראלי שנשמר עד היום, וזכתה בפרס האקדמיה לטלוויזיה לתוכנית האירוח הטובה ביותר. התוכנית ירדה מהמסך לקראת סוף 2009, עם חזרתו של שליין ל"רשת".

באפריל 2007 השתתף בסדרה הדוקומנטרית "על החיים ועל המוות", שיצר אייל דורון ושודרה בערוץ 10. בסדרה חקרו מספר ידוענים, ביניהם מיקי חיימוביץ' ושי אביבי, את נושא המוות מזוויות שונות, כשהפרק שהוביל שליין צולם באנגלית ברחבי ארצות הברית^[1].

בשנת 2008 יצא עם גורי אלפי למסע עם שבט אינואיטים בקוטב הצפוני, במסגרת העונה השלישית של התוכנית "פעם בחיים", ששודרה ב-YES ובשידורי קשת.

בסוף אותה שנה, לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה, יצר ערך והנחה את תוכנית הסאטירה "עד הבחירות זה יעבור" בערוץ 10.

ב-2010 שב שליין לזכיינית ערוץ 2 "רשת", ויצר את תוכנית הסאטירה "מצב האומה". לצדו של שליין, כעורך ומנחה התכנית, הפאנליסטים הקבועים היו אורנה בנאי וגורי אלפי, ומאז העונה הרביעית גם עינב גלילי. התכנית זכתה פעמיים בפרס האקדמיה לטלוויזיה לתכנית הבידור הטובה ביותר, בשנים 2012 ו-2013.

"מצב האומה", פרט לזכייה בפרסים ולהצלחתה בטבלאות הרייטינג, נודעה גם בזכות מספר אירועים מיוחדים. בספטמבר 2011, ערב ההכרזה המתוכננת על מדינה פלשתינית באו"ם, יזם שליין תכנית מיוחדת של "מצב האומה" בהיכל התרבות אריאל, אולם שנודע כשנוי במחלוקת בשל התנגדות של אמנים רבים להופיע בו. בינואר 2014 הופיע שליין, יחד עם חבריו ל"מצב האומה", בניו יורק, מול קהל של מאות יורדים ישראלים. במופע, ששודר כספיישל פתיחת העונה השביעית של "מצב האומה", השתתפה גם הקומיקאית האמריקאית ג'ואן ריברס. לקראת סיום אותה עונה, במרץ 2014, הגיע ראש הממשלה בנימין נתניהו להתארח ב"מצב האומה", בראיון ראשון מסוגו בטלוויזיה הישראלית.

בדצמבר 2011 שליין יזם והנחה אירוע מחאה יוצא דופן שזכה לכותרת "מתי יבוא שוטר? - מסיבת סיום חופש הביטוי". במסגרת האירוע, שנערך בתל אביב, התאספו קומיקאים ואנשי תקשורת כדי למחות נגד הצעות חוק שנועדו להגביל את חופש הביטוי. במאי 2013, באותו אולם, ערך ערב מחאה נוסף: "יאיר אייד – מופע התרמה להצלת משרד האוצר ולסגירת הגרעון של ישראל".

שליין המשיך לערוך ולהגיש את התוכנית גם כשעברה לערוץ 10 בשנת 2015 בשם "גב האומה" שזכתה גם כן בפרס האקדמיה לטלוויזיה לתואר "תוכנית הסאטירה והמערכונים הטובה ביותר".

בשנת 2013 נבחר על ידי עיתון "הארץ" למקום הרביעי ברשימת המשפיעים ביותר על הטלוויזיה הישראלית^[2].

ביולי 2014, במהלך מבצע צוק איתן, יצר והגיש את "שיהיה לנו בהצלחה"^[3]- סדרת מונולוגים סאטיריים-אקטואליים בה הביע את דעתו על האירועים שליוו את הלחימה, ושודרה באתר "וואלה!".

בדצמבר 2012 הודיעה "רשת" לשליין על כוונתה להפסיק את שידורי "מצב האומה" במהלך עונת הבחירות לכנסת ה-19, אך חזרה בה בעקבות לחץ ציבורי^[4]. בינואר 2015, בעיצומה של מערכת הבחירות לכנסת ה-20, שוב הוחלט על הורדת התכנית. בעקבות החלטה זאת שליין והמערכת העבירו בן לילה את התכנית לערוץ 10,^[5] שם היא משודרת עד היום תחת השם "גב האומה".

במרץ 2018 נחשף ב"ידיעות אחרונות" כי מקורבו של נתניהו, ניר חפץ, הפעיל לחץ על בעלי "רשת" להפסיק את שידורי התכנית, וכי בעקבות מידע מוקדם ודיסקרטי שהיה ברשותו אודות ירידת התכנית מ"רשת", ועל מעברה הצפוי לערוץ עשר, לחץ על מנכ"ל ערוץ עשר שלא לאפשר את שידור התוכנית בערוץ בטענה כי מובעות בה עמדות כנגד ראש הממשלה.^[6]

מאז הבחירות ב-2015 וכינון הממשלה הימנית-דתית, הפכה "גב האומה" לגורם משפיע לא רק בתקשורת אלא גם בפוליטיקה הישראלית. שרים בכירים דוגמת נפתלי בנט וגלעד ארדן, וגורמים נוספים בקואליציה כגון ח"כ ישראל אייכלר וח"כ מאיר פרוש, התבטאו בפומבי נגד שליין ונגד התכנית, וראש הממשלה נתניהו אף פרסם ברשתות החברתיות פוסט בו האשים את שליין כי הוא מנסה לבצע הפיכה שלטונית יחד עם רביב דרוקר ואהוד ברק.^[7] המעבר לערוץ עשר למרות הניסיון של חפץ להוריד את התכנית, והביקורת החדה והנוקבת המושמעת מדי שבוע ב"גב האומה", משכו אש גם לכיוונו של שליין. גורמים אנונימיים ב"רשת" טענו כי דרש סכומי כסף אבסורדיים להמשך התכנית ובאתר "מאקו", אשר נמצא בבעלות "קשת", פורסמה כתבה בה נטען כי שליין מתעמר בעובדיו.^[8] שליין הסביר כי הכתבה היא נסיון השתקה, כנקמה על הביקורת במתח ב"גב האומה" על היחס לנשים ב"קשת", הן על המסך והן מאחורי הקלעים, בעקבות פרשת אלכס גלעדי ותגובתו של מנכ"ל "קשת" אבי ניר לפרשה.^[9] אנשי "קשת" המשיכו במתקפה, וטענו כי על אף שהכתבה פורסמה לאחר הביקורת ב"גב האומה" ההתכתבות עליה קדמה לה,^[10] אולם רבים מעובדיו של שליין לאורך השנים התייצבו לצידו והפריכו את הטענות.

ב-2017 ייצג את ישראל בכנס הראשון של קרן אובמה של המנהיגים הצעירים המשפיעים בעולם [1]. עוד קודם לכך, ב2016 הוכר כאביר איכות השלטון מטעם התנועה למען איכות השלטון בתחום תרבות וחינוך^[11]. בשנת 2013 נבחר על ידי עיתון "הארץ" למקום הרביעי ברשימת המשפיעים ביותר על הטלוויזיה הישראלית, ובשנת 2015 נבחר למקום השביעי ברשימת המשפיעים בתרבות של המגזין "ליברל".

חיים אישיים

שליין נולד בתל אביב להורים צברים ממוצא גרמני, אוסטרי ופולני. אחותו היא אמנית כלי ההקשה נויה שליין. הוא בוגר ביה"ס היסודי "גרץ" בפרוייקט המחוננים, ותיכון עירוני ד' עם בגרות במגמת מתמטיקה-פיזיקה. את שירותו הצבאי עשה ככתב וראש מערכת החדשות בביטאון חיל האוויר. שליין נודע באהבתו לספורט, בין השאר כאוהד מכבי תל אביב בכדורסל ובכדורגל. בצעירותו שיחק כדורסל וטניס באופן תחרותי, והוא בוגר קורס מדריכי טניס במכון וינגייט. הוא ידוע כאיטר יד ימינו וכתתרן.

בת זוגו לחיים היא חברת הכנסת מרב מיכאלי.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ליאור שליין בוויקישיתוף

ליאור שליין, ברשת החברתית פייסבוק
ליאור שליין, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ליאור שליין, באתר יוטיוב
ליאור שליין, ברשת החברתית אינסטגרם
תבנית:אישים2
ליאור שליין, במאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי "אידיבי"
ליאור שליין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
‫הדס בשן, און שליין, באתר ynet, 28 באפריל 2010‬
‫ערן בר-און, "הטלוויזיה צריכה להיות מקום שפוי יותר", באתר ynet, 6 באוקטובר 2010‬
הילו גלזר, אני אכן חרא של בנאדם: קווים לדמותו של ליאור שליין, באתר nrg‏, 5 בפברואר 2012
אילן לוקאץ', ‏ליאור שליין: "אני ומרב לא מסכימים על הכל", באתר ‏מאקו‏, 23 באוגוסט 2013
קובי מידן, ‏"אנשים בלילה" עם ליאור שליין, באתר iCast‏, 20 במאי 2014
"חילוני כופר, מתרגל פילאטיס, מפדל אופניים": התשובה של ליאור שליין לינון מגל, באתר TheMarker‏, 15 בנובמבר 2015
יאנה פבזנר בשן, ‏לא מצחיק, באתר ‏מאקו‏, 30 בנובמבר 2017
TheMarker Online, ליאור שליין נגד קשת: "החליטו לטנף עליי בעקבות פרשת אלכס גלעדי והביקורת על ביזוי נשים", באתר TheMarker‏, 1 בדצמבר 2017
רפי רשף, "אינטימי" ראיון אחד על אחד עם ליאור שליין, באתר nana10‏, 25 בפברואר 2018

הערות שוליים

^ רתם קלינה, אל המוות הישרנו מבט, באתר nrg‏, 1 במרץ 2007
מירב קריסטל, מיקי חיימוביץ' וליאור שליין בסדרה על המוות, באתר ynet, 1 במרץ 2007
^ ‫ המשפיעים בטלוויזיה הישראלית, באתר הארץ, 31 ביולי 2013‬
^ המבצע נערך במהלך פגרת "מצב האומה" אך הקטעים נערכו בשיתוף מערכת התוכנית הקבועה.
^ ""מצב האומה" יורדת מהאוויר לפני סוף העונה, הצופים זועמים". הארץ. 2012-12-27. נבדק ב-2018-05-01.
^ "רגע לפני הבחירות: "מצב האומה" עוברת מערוץ 2 לערוץ 10". mako. 2015-01-08. נבדק ב-2018-05-01.
^ "מסר לאומה". ynet. 2018-03-09. נבדק ב-2018-05-01.
^ Online, TheMarker (2017-01-26). "נתניהו על ברק, דרוקר ושליין: "ניסיון לבצע הפיכה שלטונית"; ברק: "למישהו עף הבורג"". TheMarker. נבדק ב-2018-05-01.
^ הכתבה במאקו 30 בנובמבר 2017
^ שליין נגד מאקו: "ביקשו מעשרות אנשים שעבדו לצדי לטנף עלי" 30 בנובמבר 2017 באתר מעריב
^ מילה של שליין מאקו ה-7 בדצמבר 2017
^ אבירי איכות השלטון אגודת העיתונאים בתל אביב, 25 באוקטובר 2016

[1] רתם קלינה, אל המוות הישרנו מבט, באתר nrg‏, 1 במרץ 2007
מירב קריסטל, מיקי חיימוביץ' וליאור שליין בסדרה על המוות, באתר ynet, 1 במרץ 2007

[2] ‫ המשפיעים בטלוויזיה הישראלית, באתר הארץ, 31 ביולי 2013‬

[3] המבצע נערך במהלך פגרת "מצב האומה" אך הקטעים נערכו בשיתוף מערכת התוכנית הקבועה.

[4] ""מצב האומה" יורדת מהאוויר לפני סוף העונה, הצופים זועמים". הארץ. 2012-12-27. נבדק ב-2018-05-01.

[5] "רגע לפני הבחירות: "מצב האומה" עוברת מערוץ 2 לערוץ 10". mako. 2015-01-08. נבדק ב-2018-05-01.

[6] "מסר לאומה". ynet. 2018-03-09. נבדק ב-2018-05-01.

[7] Online, TheMarker (2017-01-26). "נתניהו על ברק, דרוקר ושליין: "ניסיון לבצע הפיכה שלטונית"; ברק: "למישהו עף הבורג"". TheMarker. נבדק ב-2018-05-01.

[8] הכתבה במאקו 30 בנובמבר 2017

[9] שליין נגד מאקו: "ביקשו מעשרות אנשים שעבדו לצדי לטנף עלי" 30 בנובמבר 2017 באתר מעריב

[10] מילה של שליין מאקו ה-7 בדצמבר 2017

[11] אבירי איכות השלטון אגודת העיתונאים בתל אביב, 25 באוקטובר 2016

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

@@ שורה 12: / שורה 12: @@
 }}
 [[קובץ:Gav Ha'uma 5.jpg|ממוזער|300px|שליין (במרכז) מארח את בת זוגו ח"כ [[מרב מיכאלי]] (משמאלו), בתוכנית הסאטירה בהנחייתו "[[גב האומה]]", 2015]]
-'''ליאור מרדכי שְלַיין''' (נולד ב-[[1 ביולי]] [[1978]]) הוא [[סאטירה|סאטיריקן]] ו[[מנחה טלוויזיה]] [[ישראלי]], זוכה חמישה פרסי אקדמיה לטלוויזיה ואביר איכות השלטון מטעם התנועה לאיכות השלטון משנת 2016.
+'''ליאור מרדכי שְלַיין''' (נולד ב-[[1 ביולי]] [[1978]]) הוא [[סאטירה|סאטיריקן]] ו[[מנחה טלוויזיה]] [[ישראלי]], זוכה חמישה פרסי אקדמיה לטלוויזיה, ואביר איכות השלטון מטעם התנועה לאיכות השלטון משנת 2016.
 == ביוגרפיה ==
 שליין נולד וגדל בתל אביב, ומתגורר בה מאז. הוא בוגר תיכון עירוני ד' בעיר, ובעל תואר שני במשפטים בהצטיינות מאוניברסיטת תל אביב.
-בשנת [[2001]], עם שחררו מצה"ל, החל לכתוב את המדור הסאטירי "סוף הדרך" ב[[עיתון]] "[[מעריב]]" יחד עם ארז בן-ארי ועמרי מרכוס. המדור פורסם בעיתון מדי יום שיש, במשך חמש שנים.
+בשנת [[2001]], עם שחררו מצה"ל, החל לכתוב את המדור הסאטירי "סוף הדרך" ב[[עיתון]] "[[מעריב]]" יחד עם ארז בן-ארי ועמרי מרכוס. המדור פורסם בעיתון מדי יום שישי, במשך חמש שנים.
-בשנים [[2002]]–[[2003]] הופיע שליין ב[[יאיר לפיד (תוכנית טלוויזיה)|תוכנית האירוח]] של [[יאיר לפיד]] בה הגיש פינה סאטירית, ולאחר מכן כתב לפיילוט של תוכנית ה[[בידור]] "[[ארץ נהדרת]]" והיה חבר בצוות הכותבים בעונתה הראשונה.
+בשנים [[2002]]–[[2003]] הופיע שליין ב[[יאיר לפיד (תוכנית טלוויזיה)|תוכנית האירוח]] של [[יאיר לפיד]] בה הגיש פינה סאטירית, ולאחר מכן כתב לפיילוט של תוכנית ה[[בידור]] "[[ארץ נהדרת]]", והיה חבר בצוות הכותבים בעונתה הראשונה.
-בשנת [[2004]] יצר את תוכנית הסאטירה "[[משחק מכור]]", ששודרה במשך 4 עונות ב[[ערוץ 2]] במסגרת שידורי הזכיינית [[רשת (זכיינית שידור)|רשת]]. שליין גם שימש כעורך הראשי של התוכנית לצדו של [[אבי כהן (במאי)|אבי כהן]] והיה אחד משלושת המשתתפים הקבועים בה, לצד [[עינב גלילי]] ו[[גורי אלפי]].
+בשנת [[2004]] יצר את תוכנית הסאטירה "[[משחק מכור]]", ששודרה במשך 4 עונות ב[[ערוץ 2]] במסגרת שידורי הזכיינית [[רשת (זכיינית שידור)|רשת]]. שליין גם שימש כעורך הראשי של התוכנית לצדו של [[אבי כהן (במאי)|אבי כהן]], והיה אחד משלושת המשתתפים הקבועים בה, לצד [[עינב גלילי]] ו[[גורי אלפי]].
 באפריל [[2006 בישראל|2006]] יצר, יחד עם כהן ואלפי, את סרט הטלוויזיה "משחק מלוכלך", שתיעד כביכול את הנעשה מאחורי הקלעים של "משחק מכור". הסרט שודר בזכיינית "רשת", ונחשב לחלוץ בז'אנר המוקומנטרי בישראל.