קרב אווריאר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
סקריפט החלפות (כנסייה), אחידות במיקום הערות שוליים, הסרת קישורים עודפים
מ הוספת קטגוריה:המאה ה-5 באמצעות HotCat
שורה 47: שורה 47:
[[קטגוריה:קרבות|אווריאר]]
[[קטגוריה:קרבות|אווריאר]]
[[קטגוריה:מלחמות דת]]
[[קטגוריה:מלחמות דת]]
[[קטגוריה:המאה ה-5]]

גרסה מ־10:22, 14 במאי 2018


שגיאות פרמטריות בתבנית:סכסוך צבאי

פרמטרים ריקים [ צד שני-אבידות, ראש מדינה ראשון, צד ראשון-אבידות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

פרמטרים [ ראש מדינה שני ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

קרב אווריאר
תאריכי הסכסוך 26 במאי 451
מקום אווריאר שבמישור וספורקן
(בצפון-מערב מחוז מערב אזרבייג'ן שבאיראן המודרנית; בין גבול איראן המודרנית לימת ואן)
קואורדינטות
תוצאה ניצחון מכריע של האימפריה הסאסאנית
הצדדים הלוחמים
מפקדים

מושקן ניוסלבורט

כוחות

66,000 איש

כ-200,000 חיילים סדירים, פילי מלחמה

קרב אווריארארמנית: Ավարայրի ճակատամարտ) היה קרב שהתנהל ב-26 במאי 451 בין הארמנים לבין צבא האימפריה הסאסאנית באווריאר שבמישור וספורקן (בין גבול איראן המודרנית לימת ואן). הרקע לקרב היה מרד ארמני בכפיית האמונה הזורואסטריות הפרסית על ארמניה ודרישת הארמנים לחופש דת לקיים את אמונתם הנוצרית. על אף שהקרב הסתיים בתבוסה ארמנית, הוא נתפס בתודעה הארמנית כצעד של גבורה שהוביל בסופו של דבר לאישרור חופש הדת לארמנים והם חוגגים את ה-26 במאי כחג דתי[1]. .

רקע

ארמניה נכבשה על ידי האימפריה הסאסאנית בשנת 387. שליט האימפריה, יזדגרד השני, הנהיג מדיניות של כפייה דתית בסגרתה נאסר קיום פולחני הדת הנוצרית בארמניה, נהרסו כנסיות ארמניות ונרצחו כמרים. במקביל ביקש יזדגרד השני לקרב אליו את העילית של בני הלאומים השונים שבשליטתו ולכפות עליהם את דת הזורואסטריות הפרסית. אחד מבני העילית הארמנית ששירת בבירה קטסיפון היה ורטן ממיקוניאן. עם שובו לארמניה ב-450 התכחש ורטן לדת הזורואסטריות והחל להוביל את המרד הארמני למען הכרה אימפריאלית בנצרות הארמנית ולמתן חופש דת לארמנים לקיים את אמונתם הנוצרית.

קרב אווריאר

ב-26 במאי 451 התרחש קרב מכריע במסגרת המרד בין צבא האימפריה הסאסאנית לבין הארמנים. תאודוסיוס השני, קיסר האימפריה הביזנטית הבטיח לסייע לארמנים ולתמוך בהם, אך הוא מת וכוחותיו לא הגיעו לשדה הקרב באווריאר שבמישור וספורקן (בצפון-מערב מחוז מערב אזרבייג'ן שבאיראן המודרנית). הצבא הארמני מנה כ-66,000 איש והיה מורכב מאנשי העם הפשוט, אך הונהג על ידי בני אצולה שזכו להכשרה צבאית ובהם פרשים שנחשבו לכוח צבאי מעולה. הצבא האימפריאלי הפרסי, מנגד, היה צבא סדיר, גדול פי שלושה וכלל יחידות מאומנות ומיומנות שכללו גם פילי מלחמה. לאחר לחימה אמיצה ונחושה מן הצד הארמני, נוצחו לבסוף הארמנים וורטן עצמו הוצא להורג יחד עם שמונה מקציניו.

לאחר הקרב

על מנת לכבות כליל את אש המרד, השליך השליט יזדגרד השני את האצולה הארמנית לכלא ומינה מושל תקיף. אולם אש המרד לא כבתה ומחתרת ארמנית המשיכה לפעול במשך עשרות שנים, מונהגת על ידי אחיינו של ורטן, והן ממיקוניאן. ב-484 הביא המרד הארמני לחתימת הסכם עם השליט הסאסאני בלש (אחיו ויורשו של פירוז הראשון, בנו של יזדגרד השני), אשר התיר חופש דת לארמנים, התיר להם לבנות מחדש את כנסיותיהם ואף מינה את והן ממיקוניאן למושל ארמניה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ קרב אווריאר, בספר היסטוריה ארמנית