קרב ריון

שגיאות פרמטריות בתבנית:סכסוך צבאי
פרמטרים [ צד שני-אבידות, צד ראשון-אבידות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

קרב ריון (קרב ימי)

מלחמה: המלחמה הפלופונסית
תאריך הסכסוך	429 לפנה"ס
קרב לפני	קרב כלקיס (429 לפנה"ס) - קרב יבשתי
קרב אחרי	קרב נאופקטוס (429 לפנה"ס) - קרב ימי
מקום	המפרץ הקורינתי
קואורדינטות	38°N 18°E
תוצאה	ניצחון אתונאי
הצדדים הלוחמים קורינתוס ובעלות בריתה אתונה מפקדים מָכָאוֹן, אִיסוֹקְרָטֵס, אָגָתַארְכִידַס פוֹרְמִיוֹן כוחות 47 אוניות 20 אוניות
הערכות הציים בקרב ריון: במעגל הפנימי אוניות הקורינתים, במעגל החיצוני אוניות האתונאים

קרב רִיוֹן הוא קרב ימי שנערך ב-429 לפנה"ס, במהלך המלחמה הפלופונסית, בין שייטת אתונאית לבין צי הקורינתים ובעלי בריתם. הצדדים התנגשו ליד כף רִיוֹן (Ρίων, Rhion), בפתח המפרץ הקורינתי, צפונית לפַּטְרָאי. הקרב הסתיים בניצחון אתונאי, ושבועות ספורים אחר כך התנגשו שוב ציי שני הצדדים, הפעם ליד נָאוּפַּקְטוֹס. קרב ריון הוא אחת הדוגמאות המרהיבות להצטיינותם של האתונאים בלוחמה בים.

רקע היסטורי

קרב ריון התחולל על רקע מאמציהם של הספרטנים ובעלי בריתם לערער את אחיזתה של אתונה במערב יוון. תוכניתם הייתה לכבוש את אקארנאניה ולהשתלט על זקינתוס וקֶפַאלֶנִיָה, שהיו נמלי הביניים הידידותיים לאתונה בנתיב השיט סביב הפלופונסוס אל קרקירה. עיר זו הייתה בעלת בריתה הימית החשובה ביותר, והחזיקה באחד מציי המלחמה הגדולים ביותר ביוון כולה. מטרה נוספת ששמו הספרטנים לעצמם הייתה לכבוש את נָאוּפָּקְטוֹס שבמפרץ הקורינתי. במקום זה ניצבה מאז חורף 430/429 שייטת אתונאית בת עשרים טריארות בפיקודו של פוֹרְמִיוֹן, ומשימתה "להשגיח שלא תצא שום אוניה מקורינתוס ומהמפרץ של קְרִיסָה (המפרץ הקורינתי) ולא תיכנס אליהם." קורינתוס, יריבתה החזקה ביותר של אתונה בזירה הימית, הייתה מרכיב חיוני בהשלכת עוצמתה של ספרטה אל מעבר לגבולות הפלופונסוס; צייה המלחמתי החזק שימש להובלת חילות משלוח לזירות הלחימה השונות ולהתמודדות עם ציי אתונה ובעלות בריתה הימיות.

מסע המלחמה תוכנן כפעולה משולבת של הצבא והצי. קְנֵמוֹס, הנָאוּאַרְכוֹס הספרטני שהועמד בפיקוד כלל הכוחות, חצה את המפרץ מבלי שפורמיון ישגיח בכך ועימו 1000 הופליטים פלופונסים. בהגיעו לאַמְפְּרַקִיָה צירף אליו את חילות אמפרקיה, לֶאוּקַס ואַנַקְטוֹרִיוֹן ושבטים לא-יווניים מן האזור, והחל מתכונן מיד למסע ביבשה. צי הברית, שכלל אוניות מקורינתוס, סִיקִיוֹן, לאוקס, אנקטוריון ואמפרקיה, אמור היה להתכנס בלאוקס, ומשם להפליג ולחבור לכוחותיו של קנמוס. משימת הצי הייתה לתקוף ולרתק את יושבי החוף באקארנאניה, כדי שלא יוכלו להיחלץ לעזרת אחיהם בתוך הארץ, כשאלה יותקפו על ידי צבא קנמוס. מסיבה שאינה ידועה התעכבה יציאת אוניות הקורינתיים והסיקיונים מארצם, ובעוד שאר אוניות הצי ממתינות לבואן בלאוקס, החליט קנמוס לצאת לדרכו בלעדי הצי ולתקוף את סְטרַאטוֹס, הגדולה בערי אקארנאניה.

האקרנאנים, שראו כי צבא גדול פלש לארצם והם עומדים להיות מותקפים גם מכיוון הים, פנו לעזרת פורמיון. הוא סירב להם באומרו, כי אינו יכול לעזוב את נאופקטוס בשעה שעיקר הצי הפלופונסי עושה דרכו מקורינתוס. ואומנם שיקוליו הוכחו כנכונים.

מהלך הקרב

צי המשלוח, שכלל מלבד טריארות גם אוניות משא וכלי שיט קלים, הפליג לאורך חופו הדרומי של המפרץ אל עבר פטראי שבאכאיה, חנייתו הראשונה. משם התכוונו הקורינתים לשנות קורס צפונה, לחצות את פתח המצר ולהמשיך אל אקארנאניה. נוכחות השייטת האתונאית של פורמיון הייתה ידועה להם, אך הם לא שיערו בנפשם כי יעז לתקוף את צי המשלוח באוניותיו המעטות, 20 משלו מול 47 שלהם. תחזיותיהם התבדו, שכן בעודם מפליגים ראו את האוניות האתונאיות עוקבות אחריהם מעברו השני של המצר. כדי להימנע מהתמודדות, יצאו הקורינתים מפטראי בלילה, אך גם ניסיון התחמקות זה לא הועיל. כשעלה השחר והם עוד בלב פתח המפרץ, הבחינו באוניותיו של פורמיון שטות לעברם מכַאלְקִיס, ומיד ניתנה הפקודה להתכונן לקרב.

האוניות הקורינתיות, עמוסות-החיילים וכבדות-התנועה, לא היו שקולות נגד האוניות הקלות והמהירות של האתונאים. על כן נמנעו הקורינתים מקרב סָדוּר, ו"ערכו את אוניותיהם במעגל גדול ככל שיכלו, כדי למנוע מן האויב הזדמנות להתקפות דְיֶיקְפְּלוּס, כשחרטומיהן מבחוץ וירכתיהן פנימה. בתוך המעגל שמו את כלי השיט ששטו עימהם, וגם חמש מהמהירות שבאוניותיהם, שאם יתקיפם האויב בכל מקום שהוא, לא יצטרכו לשוט, כשהן ממהרות לעזרה, אלא מרחק קטן בלבד."

מערך מגנני זה לא היה בבחינת הפתעה לאתונאים, שהרי הם עצמם השתמשו בו בקרב אַרְטֶמִיסְיוֹן (480 לפנה"ס) במלחמתם נגד הצי הפרסי. פורמיון פקד על אוניותיו לשוט בטור סחור-סחור סביב האוניות הקורינתיות, אך לא לנגח בהן מיד, אלא להכריחן להצטופף ולהידחק אחת אל רעותה. את האות להתקפה יתן הוא עצמו ברגע המתאים ביותר. בהכירו היטב את טבע המקום, ציפה פורמיון להתעוררותה של בריזה הנושבת בכל בוקר מן המפרץ, שלא תאפשר לאוניות הצפופות והדחוקות לעמוד על מקומן כחיילים ביבשה, והן יתנגשו זו בזו. ואומנם, "כשבאה הרוח והאוניות כבר עמדו צפופות זו לזו, נכנסה בהן מהומה מעוצמת הרוח ולחץ כלי השיט הקטנים יותר. אוניה התנגשה באוניה והמלחים דחפון זו מעל זו במוטות ארוכים, והצעקות וקולות האזהרה והגידופים של המלחים החרישו את פקודות רבי-המלחים, ומאחר שהחותרים הבלתי-מאומנים לא יכלו להניף את משוטיהם בים הגועש, לא נשמעו האוניות לקברניטיהן."

ברגע זה נתן פורמיון את האות להתקפה, ובמהלומות ניגוח הטביעו אנשיו את אחת מאוניות מפקדי הצי וגרמו נזקים לאחרות. הקורינתים ובעלי בריתם פנו למנוסה אל עבר פטראי ודִימֵה שבאכאיה, אך האתונאים דלקו בעקבותיהם, לכדו שתים-עשרה אוניות ושבו רבים מאנשיהן.

אחרית הקרב

תבוסת הספרטנים ובעלי בריתם הייתה כפולה, כי גם קנמוס, שנחפז לתקוף את האקרנאנים מבלי להמתין לסיוע מן הים, נחל מפלה בקרב סטראטוס ושב ללאוקס. הצי הקורינתי החבול והמוכה הפליג אל קילנה, המספנה של האלאים, לשם הגיע גם קנמוס ועימו יתר אוניות הצי, שעדיין המתינו בלאוקס.

האתונאים הקימו מצבת ניצחון בכף ריון, הקדישו אוניה אחת לפוסידון אל הים, ושבו לנאופקטוס.

כשנודע הדבר בספרטה, עורר הדבר כעס רב. לא זו בלבד שהקרב הימי הראשון בהנהגתם במלחמה זו נסתיים במפלה, אלא גם לא יכלו להשלים עם נוכחותה של שייטת אתונאית, המטילה הסגר ומונעת את תנועת אוניות הברית. צי הקורינתים היה חיוני ביותר למסעי המלחמה העתידיים, ועל כן שלחו אל קנמוס שלושה מטובי מצביאיהם לשמש לו יועצים, וציוו עליהם לעשות את כל ההכנות הדרושות לקרב ים נוסף, מוצלח יותר.

מקורות

• תוקידידיס, תולדות מלחמת פילופוניס. תרגם מיוונית והוסיף הערות א' א' הלוי, הקדים מבוא א' פוקס. ירושלים, מוסד ביאליק, תשי"ט.

• Thucydides. Translated by C.F. Smith. The Loeb Classical Library, Vol. 1. Cambridge, MA., Harvard University Press, and London, Heinemann, 1919 ( reprinted 1980).
• A.W. Gomme, A Historical Commentary on Thucydides. Vol. 2: Books II-III. Oxford, Clarendon Press, 1956 (reprinted 1979).
• J.S. Morrison and J.F. Coates, The Athenian Trireme. Cambridge, Cambridge University Press, 2000 (2nd edition).

לקריאה נוספת

• מאיר שָׂש, המערכה על הימים - תולדות העוצמה הימית. תל אביב, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תשנ"א.