פריץ זימרוק – הבדלי גרסאות
שלומית קדם (שיחה | תרומות) תרגום מהוויקיפדיה האנגלית |
שלומית קדם (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
{{הערות שוליים|יישור=ימין}} |
{{הערות שוליים|יישור=ימין}} |
||
{{מיון רגיל:זימרוק, פריץ}} |
{{מיון רגיל:זימרוק, פריץ}} |
||
[[קטגוריה:מו"לים גרמנים]] |
|||
גרסה מ־21:22, 21 ביוני 2018
פרידריך אוגוסט זימרוק, המוכר יותר בשם פריץ זימרוק (בגרמנית: Fritz Simrock 2 בינואר 1837 בבון - 20 באוגוסט 1901 באושי) היה מו"ל מוזיקה גרמני, שירש את בית ההוצאה נ. זימרוק מסבו, ניקולאוס זימרוק. זימרוק נודע בעיקר בהוצאת רוב המוזיקה של יוהנס ברהמס ואנטונין דבוז'אק.
זימרוק הוציא לאור כמעט את כל היצירות של ברהמס, מאופוס 16 עד אופוס 120 ועמד בקשרי ידידות קרובים עם ברהמס, שעמו אף יצא לחופשות באיטליה. [1] זימרוק שילם בדרך כלל ביד רחבה לברהמס על המוזיקה שלו, [2] אבל עם דבוז'אק מיאן לא פעם להוציא לאור יצירות תזמורתיות, למשל, הסימפוניה השמינית שלו.[3] מעורבותו של זימרוק בחייהם של מוזיקאים ידועי-שם הייתה רבה כל כך, שיוזף יואבים השתכנע, שאשתו אמלי בוגדת בו עם זימרוק וברהמס צידד בחפותה של אמלי ב"מכתב ארוך" מפורסם, "שהוצג כעדות במשפט הגירושין של הזוג יואכים".[4] הגירושין לא אושרו.
על פי המלצת ברהמס, ניאות זימרוק לבחון את סיכוייו עם אנטונין דבוז'אק הצעיר. כבר אחרי היצירות הראשונות שהוציא משל דבוז'אק, השתלם הניסוי - דבוז'אק נעשה עד מהרה לאחד המלחינים הפופולריים ביותר באירופה. כך היה זימרוק למו"ל הראשי של יצירות דבוז'אק במשך רוב שנות הקריירה של המלחין, אבל יחסיהם היו מתוחים לא אחת, מכמה וכמה סיבות, בהן דרישתו הלא-מתפשרת של זימרוק, שדבוז'אק יכתוב יותר יצירות קלילות, מיניאטוריות (כגון המחולות הסלבוניים, אופוס 46, הפופולריים והמצליחים מאוד מבחינה מסחרית), בעוד שהמלחין הביע את רצונו להלחין יצירות תזמורתיות רחבות-יריעה, שלא נמכרו, לטענת זימרוק. זאת ועוד, זימרוק הביך לא אחת את דבוז'אק בהתנגדותו הבוטה לסנטימנטים הצ'כיים, שהיו מקובלים בזמן ההוא בקרב גרמנים אתניים באימפריה ההבסבורגית. דבוז'אק, מצדו, דבק ביושרה המוזיקלית והמוסרית שלו, הגיב בשלוות-נפש על מכתביו הנגועים בלאומנות של זימרוק והוכיחו על פניו בשל נסיונותיו לכפות את דעתו על תהליך ההלחנה שלו. במכתב למו"ל בנוגע לקובץ שני של מחולות סלבוניים פסק: "כל עוד אינני בהלך רוח מתאים לכך, איני יכול לעשות דבר."[5] מכל מקום, ככל שגברה הפופולריות של דבוז'אק, החלו להגיע אליו הזמנות ליצירות רחבות-ממדים ממול"ים אחרים, בייחוד נובלו ושות' באנגליה, שקרצו לו יותר ויותר, על אף החוזה המילולי שלו עם זימרוק, לפיו יהיה זימרוק במו"ל היחיד שלו. בניגוד לחוזה זה, החל דבוז'אק לקבל הזמנות מנובלו ושות', על כך איים זימרוק בתביעה משפטית, אך לא הוציא את האיום לפועל.
הערות שוליים
- ^ יוהנס ברהמס ואליזבת הרצוגנברג, "יוהנס ברהמס: "מכתבי הרצוגנברג", בעריכת מקס קלבק, תרגום האנה ברייאנט, ניו יורק: הוצאת דה קאפו (1987): 310, הערת שוליים.
- ^ דייוויד ברודבק, "ברהמס: סימפוניה מס' 1", ניו יורק: הוצאת אוניברסיטת קיימברידג' (1997): 28 ISBN 978-0-5214-7959-2 "במכתבו הבא, מיום 25 באפריל [1877], נענה זימרוק ברצון לבקשתו של ברהמס לסכום הנדיב עד מאוד של 5,000 טאלר (15,000 מארק גרמני)"
- ^ "הקונצ'רטו לצ'לו של דבוז'אק" מאת יאן סמאצ'ני, עמ' 11, הוצאת אוניברסיטת קיימברידג' 1999. ISBN 978-0521669030
- ^ "Brahms in Brief", רוברט אנדרסון, "הטיימס המוזיקלי", קיץ 1998: 69.
- ^ Antonín Dvořák ג'רמי זיפמן ושון בארט, האקוס, 2004