לדלג לתוכן

תפריט ניווט

הבדלים בין גרסאות בדף "מלאכת חורש"

נוספו 1,444 בתים ,  לפני שנתיים
אין תקציר עריכה
(←‏דוגמה: כפול)
תגית: עריכת קוד מקור 2017
{{סוגיה
[[קובץ:Farmer plowing.jpg|שמאל|ממוזער|270px|חרישת קרקע]]
|שם הסוגיה=
[[קובץ:Autumn Ploughing - geograph.org.uk - 561225.jpg|270px|ממוזער|חרישה באמצעות כלי רכב]]
|מקרא=
'''מְלֶאכֶת הַחוֹרֵשׁ''' היא אחת מ[[ל"ט מלאכות שבת]], הנחשבות למלאכה מכיוון ששימשו למלאכת ה[[משכן]]. במשכן, היו [[זריעה|זורעים]] [[זרע (בוטניקה)|זרע]]ים שונים כדי להצמיח חלק{{הערה|1=חלק אחר יובא למשכן ממקומות אחרים}} מהעשבים והצמחים השונים שהיו דרושים לצורך [[סממני הקטורת]] ו[[שמן המשחה]]{{הערה|שם=ירושלמי מז א|1=ירושלמי, שבת, פ"ז, ה"ב (מז, א בדפוס וילנא)}}, ולצורך הזריעה [[חרישה|חרשו]] את הקרקע.
|משנה=
|תלמוד בבלי=
|תלמוד ירושלמי=
|משנה תורה לרמב"ם=
|שולחן ערוך={{שולחן ערוך|אורח חיים|שלז|ללא=שם}}
|ספרי מניין המצוות=
|ספרות הלכתית נוספת={{ויקיטקסט|אגלי טל - מלאכת חורש|אגלי טל, מלאכת חורש}}
}}
[[קובץ:Autumn Ploughing - geograph.org.uk - 561225.jpg|270px250px|ממוזער|חרישה באמצעות כלי רכב]]
[[קובץ:Farmer plowing.jpg|שמאל|ממוזער|270px250px|חרישתחרישה קרקעמסורתית]]
'''מְלֶאכֶת חוֹרֵשׁ''' היא אחת מ[[ל"ט מלאכות]] האסורות ב[[שבת]]. עניינה עיבוד הקרקע, יפויהּ{{הערה|1=ירושלמי, שבת, פ"ז, ה"ב (מז, ב בדפוס וילנא)}} והכשרתה לזריעה{{הערה|1=[[אור זרוע]], הלכות שבת נד, על-פי הבבלי, פסחים, מז, א}}. שיעורה כל שהוא {{הערה|ירושלמי פרק ז'}}.
 
כמו כל מלאכות שבת, חרישה נחשבת למלאכה בגלל חלקה בהקמת ה[[משכן]]: היו חורשים את הקרקע כדי לגדל בה צמחים להכנת [[סממני הקטורת]] ו[[שמן המשחה]]{{הערה|שם=ירושלמי מז א|1=ירושלמי, שבת, פ"ז, ה"ב (מז, א בדפוס וילנא)}}, וצבעים צמחיים לצביעת [[יריעות המשכן]].
 
==הגדרת המלאכה==
מ[[תולדות מלאכות שבת|תולדותיה]] של המלאכה, חפירת [[בור]] (שלא בתוך בניין), סיקול שדה מאבנים וכל פעולה המכשירה את הקרקע לזריעה. פעולות אלו נחשבות לתולדותיה של מלאכת חורש, שכן כמו שחרישה מכשירה את הקרקע לזריעת הצמחים, גם הן מכשירות את פני הקרקע לזריעה - בעקיפין{{הערה|1=לרשימה יותר כוללנית (המשקפת את המציאות החקלאית בארץ ישראל בתקופת התלמוד) ראו: ירושלמי, שבת, פ"ז, ה"ב (מז, ב בדפוס וילנא).}}.
'''הגדרה כללית של המלאכה''' היא הכשרת קרקע (הראויה לזריעה{{הערה|1=[[אור זרוע]], הלכות שבת נד, על-פי הבבלי, פסחים, מז, א}}) למטרת זריעה, נטיעה, או יפויהּ{{הערה|1=ירושלמי, שבת, פ"ז, ה"ב (מז, ב בדפוס וילנא)}}.
שיעורה כל שהוא (כדי לזרוע גרגר אחד של [[חיטה]]{{הערה|ירושלמי פרק ז'}})
 
{{ציטוט|החורש כל שהוא חייב. המנכש בעיקרי האילנות והמקרסם עשבים או המזרד את השריגים כדי ליפות את הקרקע הרי זה תולדת חורש ומשיעשה כל שהוא חייב. וכן המשוה פני השדה כגון שהשפיל התל ורדדו או מילא הגיא חייב משום חורש. ושיעורו כל שהוא. וכן כל המשוה גומות שיעורו כל שהוא.|{{רמב"ם||שבת|ח|א}}}}
===השוואת גומות===
ההלכה פסקה כי גם [[השוואת גומות]] נכללת במלאכות האסורות לעשייה בשבת. חכמים אף גזרו, שאדם המפנה את חפציו האצורים במחסן, בשבת, גם באופן המותר לו - למשל אם הוא צריך את המקום בו נמצאים החפצים לשם קיום [[מצווה]], למשל לצורך מצוות [[הכנסת אורחים]] או [[לימוד התורה]], לא יפנה את כל האוצר, שמא יבוא להשוות גומות. כך גם גזרו חז"ל, שאדם שהתלכלכו נעליו ב[[בוץ]] או ב[[בוץ|טיט]] יקנח את נעליו בקיר ולא בקרקע שמא יבא להשוות גומות.
 
כוונת המלאכה המקורית היא להשתמש בבור הנוצר, ולא בעפר. החופר על מנת להשתמש בעפר, זוהי [[מלאכה שאינה צריכה לגופה]], ונחלקו בה חכמים אסרוהאם אףהיא מדאורייתא או מדרבנן. איסורים נוספים דרבנן הנובעים ממלאכה זו: עשיית צרכים בשדה חרוש, {{הערה|1=שמא ישכח ויטול רגב אדמה לכסות את צרכיו{{הערה|{{ - בבלי|, שבת|, פא|, ב}}}}, משחק ב[[גולות]] באזור שאינו מרוצף{{הערה|שם=בבלי, עירובין קד, א|1=בבלי, עירובין קד, א (שם מדובר על [[אגוז|אגוזים]] ו[[תפוח|תפוחים]] - גולות עתיקות}}.
 
==גרירת חפצים על האדמה==
===דוגמה===
[[קובץ:2014 Wile Cup extreme round at UBC campus.jpg|250px|ממוזער|משחק [[קרוקט (משחק)|קרוקט]]. חכמים אסרו לשחק ב[[גולות]] על אדמה חשופה מחשש חרישה.]]
דוגמה לאיסור השוואת גומות היא אדם שירק מפיו רוק שהפריע לו. חז"ל אסרו על אדם זה לשפשף את הרוק בקרקע באופן רגיל לאחר שירק, ורק דרך הילוכו, באופן שאינו משפשף במיחד את הרוק, כך שלא שייך חשש שמא יבוא להשוות גומות, מותר לו לדרוס את הרוק{{הערה|{{רמב"ם|שבת|כא|ב}}}}.
 
==תולדות המלאכה==
מ[[תולדות מלאכות שבת|תולדותיה]] של המלאכה, חפירת [[בור]] (שלא בתוך בניין), סיקול שדה מאבנים וכל פעולה המכשירה את הקרקע לזריעה. פעולות אלו נחשבות לתולדותיה של מלאכת חורש, שכן כמו שחרישה מכשירה את הקרקע לזריעת הצמחים, גם הן מכשירות את פני הקרקע לזריעה - בעקיפין{{הערה|1=לרשימה יותר כוללנית (המשקפת את המציאות החקלאית בארץ ישראל בתקופת התלמוד) ראו: ירושלמי, שבת, פ"ז, ה"ב (מז, ב בדפוס וילנא).}}.
 
מחלוקת המוזכרת פעמים מספר ב[[מסכת שבת]]{{הערה|{{בבלי|שבת|כב|א}}}}{{הערה|{{בבלי|שבת|כט|ב}}}}{{הערה|{{בבלי|שבת|מו|ב}}}}, היא המחלוקת בין [[רבי יהודה]] ל[[רבי שמעון]] על אדם הגורר [[ספסל]] או [[שולחן]] על העפר, באופן שייתכן שיגרם חריץ, אם כי אין הדבר [[פסיק רישיה]] (לא בטוח שיגרם חריץ), לפי רבי יהודה אף כי אין בכך כוונה ליצור תלם, אין לגרור ספסל על הקרקע שמא יגרם חריץ, רבי שמעון אומר שדבר שנעשה ללא כוונה מותר, מותר לגרור ספסל קל שלא מובון מאליו שיגרם חריץ על ידי גרירתו.
 
לפי הסברו של [[רש"י]], ב[[מסכת ביצה]]{{הערה|{{בבלי|ביצה|כג|ב}}}}, חלוקים שני תנאים לפי שיטתו של רבי יהודה, האם מותר לגרור [[עגלת תינוק]] בשבת, שכן במצב רגיל, כאשר גלגי העגלה עובדים באופן תקין, הם אינן גורמים לחרישה אלא לכבישת העפר. ההבדל בין חרישה לכבישה, הוא שחרישה היא גרימת חריץ בקרקע על ידי סילוק העפר לצדדים, ואילו כבישה היא כבישת העפר פנימה. לפי דעה אחת, יש לחשוש שמא גלגלי העגלה יפסיקו את פעולתם דבר שיגרור לחרישה, ולפי דעה שנייה אין לחשוש לכך. לפי הסבר [[תוספות]]{{הערה|ד"ה עגלה}} מדובר בעגלה המיועדת ללימוד הליכה לילדים קטנים, יש לה שלושה גלגלים, הילד הולך תוך כדי אחיזה בעגלה, וכך לומד ללכת. מחלוקת זו אינה אקטואלית, שכן ההלכה נפסקת כרבי שמעון שאין לחשוש שמא גלגלי העגלה יעשו חריץ בקרקע, אם כי גם לפי רבי שמעון אסור להוביל תינוק בעגלה כבדה שידוע שגלגליה יעשו חריץ בקרקע.
 
===השוואת גומות===
מחלוקת זו אינה אקטואלית, שכן ההלכה נפסקת כרבי שמעון שאין לחשוש שמא גלגלי העגלה יעשו חריץ בקרקע, אם כי גם לפי רבי שמעון אסור להוביל תינוק בעגלה כבדה שידוע שגלגליה יעשו חריץ בקרקע.
ההלכה פסקה כי גם [[השוואת גומות]] נכללת במלאכות האסורות לעשייה בשבת. חכמים אף גזרו, שאדם המפנה את חפציו האצורים במחסן, בשבת, גם באופן המותר לו - למשל אם הוא צריך את המקום בו נמצאים החפצים לשם קיום [[מצווה]], למשל לצורך מצוות [[הכנסת אורחים]] או [[לימוד התורה]], לא יפנה את כל האוצר, שמא יבוא להשוות גומות. כך גם גזרו חז"ל, שאדם שהתלכלכו נעליו ב[[בוץ]] או ב[[בוץ|טיט]] יקנח את נעליו בקיר ולא בקרקע שמא יבא להשוות גומות.
 
חכמים אסרו אף עשיית צרכים בשדה חרוש{{הערה|1=, שמא ישכח ויטול רגב אדמה לכסות את צרכיו - {{הערה|{{בבלי, |שבת, |פא, |ב}},}} משחק ב[[גולות]] באזור שאינו מרוצף{{הערה|שם=בבלי, עירובין קד, א|1=בבלי, עירובין קד, א (שם מדובר על [[אגוז|אגוזים]] ו[[תפוח|תפוחים]] - גולות עתיקות}}.
כוונת המלאכה המקורית היא להשתמש בבור הנוצר, ולא בעפר. החופר על מנת להשתמש בעפר, זוהי [[מלאכה שאינה צריכה לגופה]], ונחלקו בה חכמים האם היא מדאורייתא או מדרבנן.
 
דוגמה לאיסור השוואת גומות היא אדם שירק מפיו רוק שהפריע לו. חז"ל אסרו על אדם זה לשפשף את הרוק בקרקע באופן רגיל לאחר שירק, ורק דרך הילוכו, באופן שאינו משפשף במיחד את הרוק, כך שלא שייך חשש שמא יבוא להשוות גומות, מותר לו לדרוס את הרוק{{הערה|{{רמב"ם|שבת|כא|ב}}}}.
 
{{ציטוט|כל המשוה גומות הרי זה חייב משום חורש. לפיכך אסור להפנות בשדה הנירה בשבת גזירה שמא ישוה גומות. המפנה את האוצר בשבת מפני שהוא צריך לו לדבר מצוה כגון שיכניס בו אורחים או יקבע בו מדרש לא יגמור את כל האוצר שמא יבוא להשוות גומות. טיט שעל גבי רגלו מקנחו בכותל או בקורה אבל לא בקרקע שמא יבא להשוות גומות. לא ירוק בקרקע וישוף ברגלו שמא ישוה גומות. ומותר לדרוס הרוק שעל גבי קרקע והולך לפי תומו.|{{רמב"ם||שבת|כא|ב}}}}
===איסורים דרבנן הנובעים ממלאכה זו===
עשיית צרכים בשדה חרוש{{הערה|1=שמא ישכח ויטול רגב אדמה לכסות את צרכיו - בבלי, שבת, פא, ב}}, משחק ב[[גולות]] באזור שאינו מרוצף{{הערה|שם=בבלי, עירובין קד, א}}.
 
==קישורים חיצוניים==
* [http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=3232 "חורש"] באנציקלופדיה היהודית של אתר [[דעת (אתר אינטרנט)|דעת]]
* [[s:אגלי טל - מלאכת חורש|מלאכת חורש]] מתוך [[אגלי טל]] באתר [[ויקיטקסט]]
* [http://www.ybm.org.il/hebrew/LessonArticle.aspx?item=1682 מלאכת חרישה], מאת הרב אליהו ליפשיץ, באתר [[ישיבת ברכת משה|ישיבת ההסדר ברכת משה]]
* {{ויקישיבה|חורש}} (מתוך ספרו של אחיקם קשת [[קובץ יסודות וחקירות השלם]])