מקורות הירדן – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
מענדל מ. (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
[[קובץ:Shabaa-farms2.png|שמאל|ממוזער|250px|מפת אזור מקורות הירדן בה מסומנים הנחלים היוצרים את [[נהר הירדן]]]]
[[קובץ:Shabaa-farms2.png|שמאל|ממוזער|250px|מפת אזור מקורות הירדן בה מסומנים הנחלים היוצרים את [[נהר הירדן]]]]
[[קובץ:Israel_-_Banias_waterfalls_001.jpg|שמאל|ממוזער|250px|נחל חרמון (הבניאס), אחד ממקורות הירדן]]
[[קובץ:Israel_-_Banias_waterfalls_001.jpg|שמאל|ממוזער|250px|נחל חרמון (הבניאס), אחד ממקורות הירדן]]
[[קובץ:Holy Land 001.jpg|250px|ממוזער|שמאל|ציור מספרו של [[וויליאם פרנסיס לינץ']]. על פי לינץ' הציור משנת 1849 נקרא מקורות הירדן]]
[[קובץ:Holy Land 001.jpg|250px|ממוזער|ציור מספרו של [[וויליאם פרנסיס לינץ']]. על פי לינץ' הציור משנת [[1849]] נקרא מקורות הירדן|טקסט=]]
'''מקורות הירדן''' הוא ביטוי המתייחס על פי רוב לשלושה נחלים איתנים: [[נחל שניר]] (בערבית: "חָצְבַּאנִי"), [[נחל חרמון]] (בערבית "בָּנְיַאס"), [[נחל דן]] (בערבית אֶל־לִידַאנִי) הזורמים בחלקו הצפוני של [[עמק החולה]] עד איחודם ל[[נהר הירדן]] סמוך ליישוב [[שדה נחמיה]] ומהווים את מקורות המים העיקריים שלו.
'''מקורות הירדן''' הוא ביטוי המתייחס על פי רוב לשלושה נחלים איתנים: [[נחל שניר]] (בערבית: "חָצְבַּאנִי"), [[נחל חרמון]] (בערבית "בָּנְיַאס"), [[נחל דן]] (בערבית אֶל־לִידַאנִי) הזורמים בחלקו הצפוני של [[עמק החולה]] עד איחודם ל[[נהר הירדן]] סמוך ליישוב [[שדה נחמיה]] ומהווים את מקורות המים העיקריים שלו.
למים הזורמים בנהר הירדן מקורות נוספים, בולטים פחות, המצויים אף הם בעמק החולה: [[נחל עיון|נחל עִיּוֹן]] (בערבית דרדרה, בּוּרֵעִ'ית או ח'רר), אולם ערוצו המקורי של נחל זה התנקז ישירות אל [[עמק החולה#ביצת החולה|ביצת החולה]] בנפרד משאר שלושת הנחלים ולכן הוא [[נחל|יובל]] של הירדן ולא אחד ממקורותיו. השליטה על מקורות הירדן עמדה במרכז [[המלחמה על המים]] בין ישראל לשכנותיה ונמצאת עד עצם היום הזה כמוקד מחלוקת.
למים הזורמים בנהר הירדן מקורות נוספים, בולטים פחות, המצויים אף הם בעמק החולה: [[נחל עיון|נחל עִיּוֹן]] (בערבית דרדרה, בּוּרֵעִ'ית או ח'רר), אולם ערוצו המקורי של נחל זה התנקז ישירות אל [[עמק החולה#ביצת החולה|ביצת החולה]] בנפרד משאר שלושת הנחלים ולכן הוא [[נחל|יובל]] של הירדן ולא אחד ממקורותיו. השליטה על מקורות הירדן עמדה במרכז [[המלחמה על המים]] בין ישראל לשכנותיה ונמצאת עד עצם היום הזה כמוקד מחלוקת.

גרסה מ־04:50, 13 באוגוסט 2018

מפת אזור מקורות הירדן בה מסומנים הנחלים היוצרים את נהר הירדן
נחל חרמון (הבניאס), אחד ממקורות הירדן
ציור מספרו של וויליאם פרנסיס לינץ'. על פי לינץ' הציור משנת 1849 נקרא מקורות הירדן

מקורות הירדן הוא ביטוי המתייחס על פי רוב לשלושה נחלים איתנים: נחל שניר (בערבית: "חָצְבַּאנִי"), נחל חרמון (בערבית "בָּנְיַאס"), נחל דן (בערבית אֶל־לִידַאנִי) הזורמים בחלקו הצפוני של עמק החולה עד איחודם לנהר הירדן סמוך ליישוב שדה נחמיה ומהווים את מקורות המים העיקריים שלו. למים הזורמים בנהר הירדן מקורות נוספים, בולטים פחות, המצויים אף הם בעמק החולה: נחל עִיּוֹן (בערבית דרדרה, בּוּרֵעִ'ית או ח'רר), אולם ערוצו המקורי של נחל זה התנקז ישירות אל ביצת החולה בנפרד משאר שלושת הנחלים ולכן הוא יובל של הירדן ולא אחד ממקורותיו. השליטה על מקורות הירדן עמדה במרכז המלחמה על המים בין ישראל לשכנותיה ונמצאת עד עצם היום הזה כמוקד מחלוקת.

היסטוריה

במאה העשרים

אזור מקורות הירדן עבר מספר שינויים מדיניים במהלך המאה העשרים: בראשית המאה העשרים היה האזור שטח פנימי בתחומי האימפריה העות'מאנית; לאחר נפילת האימפריה העות'מאנית היה האזור לתחום־גבול בין שתי מדינות־חסות: המנדט הבריטי על ארץ ישראל והמנדט הצרפתי על סוריה; עם תום המנדט הבריטי בארץ ישראל, חולק בין שלוש מדינות עצמאיות: ישראל, סוריה ולבנון. רצונה של בריטניה לכלול כמה שיותר ממקורות המים של ארץ ישראל בתחומי המנדט שלה יצרה את כך את האזור הידוע כיום כ"אצבע הגליל". עם הקמת מדינת ישראל עבר האזור פיתוח מואץ בדמות הקמת יישובים חדשים ומרכזי תעשייה וחקלאות אשר השפיעו על איכות המים הזורמים במקורות הירדן כמו גם על כמותם ותוואי זרימתם.

גאוגרפיה

מקורות הירדן נבדלים זה מזה בתכונות הגאוגרפיות השונות כגון מהלך, ספיקה וצומח. מבחינת ספיקה - מי נחל דן מהווים מחצית ממי הירדן, מי נחל שניר – שישית, מי נחל חרמון – שישית ומי נחל עיון - שישית. גם מבחינת יציבות הספיקה עולה הדן על המקורות האחרים כפי שניתן לראות בטבלה הבא:

הנתון נחל דן נחל חרמון
(בניאס)
נחל שניר
(חצבני)
א. שטח אגן־הניקוז העילי בקמ"ר 0 145 623
ב. נפח זרימה שנתית ממוצעת במיליוני מ"ק 250 120 135
ג. נפח זרימה שנתית מקסימלית במיליוני מ"ק 328 217 304
ד. נפח זרימה שנתית מינימלית במיליוני מ"ק 194 58 47
ה. היחס בין ג לבין ד 1.7 3.75 6.5
ו. ספיקה ממוצעת בחודש השיא באלפי מ"ק לשעה 34.0 26.3 35.3
ז. ספיקה ממוצעת בחודש השפל באלפי מ"ק לשעה 24.5 5.5 4.8
ח. היחס בין ו לבין ז 1.4 4.8 7.35
ט. ספיקת שיא רגעית מדודה במ"ק לשנייה 17 95 250
י. ספיקת שפל מדודה במ"ק לשנייה 4.7 0.85 0.6
יא. היחס בין ט לבין י 3.6 112 417

הערות לטבלה:

  • שטח אגן־הניקוז העילי (המקורי) של נחל דן מעל תחנת המדידה היה כ-24 קמ"ר, בראשית שנות ה־70 הוטו המים מתחום זה אל החצבני באמצעות תעלת נוּחֵיילה ובכך צומצם שטחו האפקטיבי של אגן הניקוז.
  • המדידות בנחל שניר נערכו תחילה סמוך לכביש המצודות (כביש מספר 99), מאוחר יותר הועברה תחנת המדידה אל מעלֶה־הנחל סמוך לחיבורו עם מי תעלת נוחיילה ומימיהם של שני הפלגים המערביים של הדן ("פלדי צפוני" ו"פלדי דרומי"). חלק גדול מן המים הזורמים בשניר בקיץ מקורם בשני פלגים אלה.
  • מי הדן נמדדים ליד מגרש החניה של השמורה. במקום זה נכללים במדידה גם חלק ממי עין לֶשֶׁם. לעומת זאת לא נכללים במדידה זו המים המוזרמים עוד קודם בצינורות למפעל הדן המזרחי ולישובים דן, דפנה ושאר־ישוב, וחלק אחר ממי עין לשם (המוזרמים בתעלה העוברת מאחורי בית־אוסישקין).
  • בכל יתר הנחלים באזור (עִיּוֹן, גּוֹבְתָה, סַעַר, פֶּרַע) אין זרימת־מים משמעותית בקיץ, למעט תעלת נוחיילה, אשר אף בה כמות המים קטנה למדי בקיץ.