עבודת כפייה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת רווחים מיותרים לפני שם הקטגוריה (תג) (דיון)
שורה 19: שורה 19:
==עבודות כפייה במלחמת העולם השנייה==
==עבודות כפייה במלחמת העולם השנייה==
[[קובץ:Bundesarchiv Bild 185-23-21, Bremen-Farge, U-Boot-Bunker "Valentin", Bau.jpg|שמאל|ממוזער|250px|עובדי כפייה בונים את בונקר הצוללות 'ולנטין' בנמל פארגה, סמוך ל[[ברמן]] (1944)]]
[[קובץ:Bundesarchiv Bild 185-23-21, Bremen-Farge, U-Boot-Bunker "Valentin", Bau.jpg|שמאל|ממוזער|250px|עובדי כפייה בונים את בונקר הצוללות 'ולנטין' בנמל פארגה, סמוך ל[[ברמן]] (1944)]]
{{{{ערך מורחב|עבודת כפייה תחת שלטון גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה}}

בעקבות כיבוש [[פולין]] החלה נקיטת פעילות נאצית אנטי-יהודית אשר חלקה הוכתב מראש ב"[[איגרת הבזק]]" של [[ריינהרד היידריך]].
בעקבות כיבוש [[פולין]] החלה נקיטת פעילות נאצית אנטי-יהודית אשר חלקה הוכתב מראש ב"[[איגרת הבזק]]" של [[ריינהרד היידריך]].



גרסה מ־00:50, 16 באוגוסט 2018

עבודת כפייה היא עבודה, לעיתים קשה ומאומצת, אשר מבוצעת בתנאים קשים על ידי עובדים שאולצו לכך כצורה של מס (בעיקר בעת העתיקה) או באיומי אלימות, מאסר או אף מוות.

קבוצת העבודה בלדובינשט-בראילה, שהורכבה מיהודים רומנים שנשלחו לעבודות כפייה באביב 1944.

עבודת כפייה מתבצעת לרוב בין כתלי כלא, או במחנה המיועד לכך ונקרא "מחנה עבודה".

עבודות כפייה בהיסטוריה

  • ע"פ המסופר בתנ"ך, בעת ששהו בני ישראל במצרים הם אולצו לבנות את הערים פיתום ורעמסס.
  • השלטון הספרדי בדרום אמריקה כפה על הילידים עבודת כפייה (Repartimiento) בעיקר לעבודות לצורכי הציבור (דרכים גשרים וכו') אבל גם לצרכים פרטיים של מחזיקי זיכיון האנקומיינדה.
  • האימפריה הרוסית הצארית הפעילה מערכת של מחנות עבודה בסיביר המרוחקת, שנקראו "קאטוֹרגה", כחלק מהענישה הפלילית הרגילה במדינה. התנאים במחנות אלו לא היו קלים, אך הם נחשבים למתונים לעומת המחנות הסובייטיים, שהוקמו מאוחר יותר.
  • השלטון הסובייטי הרחיב את מערכת הקאטורגה תחת ארגון הגולאג. מחנות אלו נודעו בתנאי החיים הקשים באופן קיצוני שבהם. שיעור המוות הגיע עד ל-80% ומספר האסירים עמד על מיליונים. סטלין השתמש בהם כמקור לעבודה זולה, ובעקיפין - כמחנות השמדה.

עבודות כפייה במלחמת העולם השנייה

עובדי כפייה בונים את בונקר הצוללות 'ולנטין' בנמל פארגה, סמוך לברמן (1944)

{{

ערך מורחב – עבודת כפייה תחת שלטון גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה

בעקבות כיבוש פולין החלה נקיטת פעילות נאצית אנטי-יהודית אשר חלקה הוכתב מראש ב"איגרת הבזק" של ריינהרד היידריך.

עבודות הכפייה הוטלו על האוכלוסייה היהודית (בעיקר) וגם על האוכלוסייה הלא-יהודית בפולין והוטלו על הגברים. עיקר העבודה היה באזורי הכפרים ובערים המרכזיות. עובדי הכפייה עבדו בייבוש ביצות, סלילת כבישים, יצירת ציוד צבאי ומזון לחיילים, בניית מסילות ברזל וכל דבר אשר יכול לתרום ולסייע למערך הלוחם הנאצי בתקופת המלחמה. מאוחר יותר עבודות הכפייה באו לידי ביטוי ב"פתרון הסופי" כאשר היהודים חפרו את בורות הירי שבהם היו עתידים להיקבר. כמו כן היו יהודים אשר נכפו לעבוד ב"זונדרקומנדו" (אסירים שלקחו את גופות היהודים מתאי הגזים אל המשרפות - הקרמטוריום).

מרכזי עבודת הכפייה הגדולים באירופה הכבושה בידי הנאצים היו במחנות: אושוויץ-בירקנאו, פלוסנבורג, גרוס-רוזן, מרבורג, נאצוויילר-שטרוטהוף ומאוטהאוזן. תפוקת עבודות הכפייה הגדולה ביותר הייתה בתשלובת מחנות הריכוז והעבודה שסביב מאוטהאוזן-גוזן שבאוסטריה.

העבודות הללו היו עבודות שוחקות ומתישות אשר הובילו למותם של רבים מן העובדים. זהו אמצעי נאצי יעיל ליישום האידאולוגיה תוך ביצוע עבודות המלחמה. עובדי הכפייה מתו כתוצאה מן "הברירה הטבעית", לא נשק או יד אדם אשר הוביל למותם של היהודים אלא תנאי השטח עצמם.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עבודת כפייה בוויקישיתוף