פקודת המלט – הבדלי גרסאות
Ofir michael (שיחה | תרומות) מאין תקציר עריכה |
Ofir michael (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 15: | שורה 15: | ||
במשפט שבו עולה לדיון השאלה האם שולם המס החל על המלט או האם ייצורו או החזקתו של המלט היו כדין, חובת ההוכחה חלה על הנתבע. |
במשפט שבו עולה לדיון השאלה האם שולם המס החל על המלט או האם ייצורו או החזקתו של המלט היו כדין, חובת ההוכחה חלה על הנתבע. |
||
בתיקון לפקודת המלט, שאושר ב[[הכנסת|כנסת]] בדצמבר 2013, נקבע בפקודה החיוב, של מי שמייצר מלט או משווקו באריזות, לארוז את המלט גם בשקים שמשקלם אינו עולה על 25 קילוגרם. בהצעת התיקון נטען כי התיקון בא להקל על פועלי הבניין, שנאלצו להרים שקי מלט במשקל הנפוץ, 50 קילוגרם,{{הערה|[http://fs.knesset.gov.il//19/Plenum/19_ptm_266924.doc הצעת חוק לתיקון פקודת המלט (מס' 2) (משקלם של שקי מלט), התשע”ד-2013], ה"ח הכנסת 531 מיום 17 בדצמבר 2013}} עם זאת, ניכר כי מטרת התיקון היא לשמור על ריכוזיות בענף המלט בארץ להקשות על תחרות{{TheMarker||רגולציה מיותרת שתפגע בתחרות|1.2155409}}. |
בתיקון לפקודת המלט, שאושר ב[[הכנסת|כנסת]] בדצמבר 2013, נקבע בפקודה החיוב, של מי שמייצר מלט או משווקו באריזות, לארוז את המלט גם בשקים שמשקלם אינו עולה על 25 קילוגרם. בהצעת התיקון נטען כי התיקון בא להקל על פועלי הבניין, שנאלצו להרים שקי מלט במשקל הנפוץ, 50 קילוגרם,{{הערה|[http://fs.knesset.gov.il//19/Plenum/19_ptm_266924.doc הצעת חוק לתיקון פקודת המלט (מס' 2) (משקלם של שקי מלט), התשע”ד-2013], ה"ח הכנסת 531 מיום 17 בדצמבר 2013}} עם זאת, ניכר כי מטרת התיקון היא לשמור על ריכוזיות בענף המלט בארץ להקשות על תחרות {{הערה|1={{TheMarker||רגולציה מיותרת שתפגע בתחרות|1.2155409}}}}. |
||
== ראו גם == |
== ראו גם == |
||
גרסה מ־17:08, 12 בספטמבר 2018
פקודת המלט, 1944 היא פקודה משנת 1944 שהסדירה את ייצור המלט ומכירתו בארץ ישראל שתחת המנדט הבריטי, וממשיכה להסדיר זאת במדינת ישראל. הפקודה מטילה הגבלות חמורות ולא שגרתיות על ייצור מלט ושיווקו.
סעיף 3(1) לפקודה קובע: "אסור לשום אדם לייצר, או לנסות לייצר, מלט על ידי תהליך שהוא בכל מקום שהוא בארץ, אלא אם כן קיבל מאת שר המסחר והתעשייה או שר האוצר רישיון המתיר לו לעשות את הדבר הזה". רישיון כזה נתון כעת רק לחברת נשר מפעלי מלט ישראליים, המהווה מונופול בתחום זה. סעיף 3(3) מחמיר הגבלה זו בקובעו: "אסור לשום אדם להחזיק ברשותו מלט שיוצר בארץ שלא בהתאם לרישיון הניתן לפי סעיף זה".
סעיף 6(1) מגביל באופן דומה את יבוא המלט: "אסור לשום אדם לייבא מלט לארץ אלא אם כן קיבל מרשות המכס רישיון ליבואו".
סעיף 4 מגביל גם את שיווק המלט, ובכך מחזק את ההגבלות שצוינו לעיל. הסעיף קובע: "אסור לשום קמעונאי של מלט להחזיק ברשותו כל מלט, זולת מלט שנוצר בארץ או שיובא לארץ על ידי בעל רישיון על פי פקודה זו".
למדינה נתונה סמכות להחרים מלט שאינו עומד בהגבלות דלעיל, וכן להחרים את האמצעים ששימשו להובלתו.
על המלט המיוצר בארץ מוטל בלו, ועל המלט המיובא מוטל מכס.
על המפר את המגבלות שבחוק מוטלים עונשים, שהמדינה רשאית להמירם בכופר.
במשפט שבו עולה לדיון השאלה האם שולם המס החל על המלט או האם ייצורו או החזקתו של המלט היו כדין, חובת ההוכחה חלה על הנתבע.
בתיקון לפקודת המלט, שאושר בכנסת בדצמבר 2013, נקבע בפקודה החיוב, של מי שמייצר מלט או משווקו באריזות, לארוז את המלט גם בשקים שמשקלם אינו עולה על 25 קילוגרם. בהצעת התיקון נטען כי התיקון בא להקל על פועלי הבניין, שנאלצו להרים שקי מלט במשקל הנפוץ, 50 קילוגרם,[1] עם זאת, ניכר כי מטרת התיקון היא לשמור על ריכוזיות בענף המלט בארץ להקשות על תחרות [2].
ראו גם
קישורים חיצוניים
פקודת המלט, 1944, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט- תקנות המלט, תשכ״ו–1966, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
שגיאות פרמטריות בתבנית:חוק
פרמטרים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבניתפקודת המלט פרטי החוק תאריך תחולה 1 באפריל 1944 
הערות שוליים
- ^ הצעת חוק לתיקון פקודת המלט (מס' 2) (משקלם של שקי מלט), התשע”ד-2013, ה"ח הכנסת 531 מיום 17 בדצמבר 2013
- ^ רגולציה מיותרת שתפגע בתחרות, באתר TheMarker
