אהוד נצר – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קטגוריה "ילידי xxxx" לכל הערכים שבוויקינתונים שנת הלידה בקטגוריה המתאימה (תג) (דיון)
מ הסרת קטלוג כפול בין קטגוריה:אישים במאה ה-21 וקטגוריות בנות שלה (תג) (דיון)
שורה 64: שורה 64:
{{מיון רגיל:נצר, אהוד}}
{{מיון רגיל:נצר, אהוד}}
[[קטגוריה:ילידי 1934]]
[[קטגוריה:ילידי 1934]]
[[קטגוריה:אישים במאה ה-21]]


[[קטגוריה:ארכאולוגים ישראלים]]
[[קטגוריה:ארכאולוגים ישראלים]]

גרסה מ־09:45, 4 באוקטובר 2018


שגיאות פרמטריות בתבנית:מדען

פרמטרים ריקים [ פרסים והנצחה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

פרמטרים [ ארצות מגורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

אהוד נצר
לידה 13 במאי 1934
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 באוקטובר 2010 (בגיל 76)
ירושלים, מדינת ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי ארכאולוגיה, אדריכלות
מקום קבורה קריית ענבים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
תרומות עיקריות
חקר תקופת בית שני, ובמיוחד הורדוס, חפירות במצדה והרודיון
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אהוד נצר (מנצ'ל, 13 במאי 193428 באוקטובר 2010) היה ארכאולוג ופרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים. התמחה באדריכלות של תקופת בית שני ובפרט בתקופת הורדוס. בנם של יוסף ופועה מנצ'ל.

פעילותו הארכאולוגית

בשנת 1958 השלים תואר בוגר באדריכלות מהטכניון. בשנות ה-60 השתתף כאדריכל בחפירות במצדה בניהולו של יגאל ידין, ובעבודות השיקום ובניית אתר המבקרים במקום. בין 1972 ל-1978 השלים דוקטורט בארכאולוגיה באוניברסיטה העברית. עבודת הדוקטורט שלו עסקה בארמונותיו של המלך הורדוס בהרודיון וביריחו. בתקופה זאת נהג לנהל חפירות בחורף בארמונות החורף ואחוזת המלך ביריחו[1] ובקיץ בהרודיון[2]. נצר החל להרצות באוניברסיטה העברית ב-1981, ונתמנה לפרופסור ב-1990.

בעקבות מלחמת ששת הימים השתתף בשיקום שכונות עתיקות בירושליםמשכנות שאננים, ימין משה והרובע היהודי.

בין 1985 ל-1993 ניהל את החפירות הארכאולוגיות בציפורי. תקופה זו התאפיינה בתגליות מרשימות של פסיפסים, מרכז עיר עם מבנים מונומנטליים, ורצפת פסיפס של בית כנסת. בעקבות תגליות אלה הפך אתר ציפורי לגן לאומי ולאתר ביקור פופולרי לקבוצות מרחבי הארץ והעולם.

לאורך השנים ניהל נצר גם חפירות באתרים הרודיאניים בבניאס, בקיסריה, במבצר קיפרוס, ביריחו ובקפריסין, וכן ניהל חפירות נוספות במצדה, וערך את הכרך השלישי בדו"ח המסכם של תוצאות החפירות במצדה.

ב-1996, כמדריך-שותף של אורנה אליהו-אורון, ארכאולוגית וחוקרת אומנות אשר עבדה עמו בחפירות ציפורי, גילה[דרוש מקור] נצר יחד עם אליהו-אורון בעליית הגג של בית הכנסת טקומבאגם ברובע ארנקולם של העיר קוצ'י בדרום הודו, היכל בן למעלה מ-400 שנה מטיפוס סגנוני שלא היה ידוע עד אז לעולם המחקר. ההיכל מוצג כיום באולם בית-הכנסת.

נצר חפר שנים רבות באתר ההרודיון, החל מ-1972. הוא חשף את מערכות בורות המים והמנהרות מימי המרד הגדול ומרד בר כוכבא ומבנים רבים בעיר התחתונה. שנים רבות הוא חיפש את קברו של הורדוס, לאור תיאורו של יוסף בן מתתיהו. לבסוף, ב-2007 חשף נצר בהרודיון קבר שלהערכתו הוא קברו של הורדוס, לאור הפאר של המאוזוליאום והסרקופג.[3] ב-2008 חשף ממצאים ארכאולוגים נוספים, בהם תיאטרון ושני קברים נוספים, המחזקים לדבריו את השערתו.[4]

ב-25 באוקטובר 2010, בעת ביקור עם קבוצת ארכאולוגים, נפל נצר בהרודיון, נפצע באורח קשה ונפטר כעבור שלושה ימים בבית החולים "הדסה" עין כרם בירושלים.[5] הותיר אשה וארבעה ילדים.
בשנת 2013 הוצגה במוזיאון ירושלים תערוכה: "הורדוס – מסעו האחרון של מלך יהודה", התערוכה במוזיאון הוקדשה לזכרו של פרופ' נצר.

לקריאה נוספת

  • אמנות ואדריכלות בירושלים ובארץ ישראל בתקופת בית שני: מבחר מאמרים לזכרו של אהוד נצר, אריאל- כתב עת לידיעת ארץ ישראל, גיליון 200-201, אלי שילר וגבריאל ברקאי (עורכים), תשע"ג. מאמרים על אישיותו של אהוד נצר, ממצאיו בהרודיון ומכלול מחקריו.
  • טום מולר, הורדוס, מפעלי הבנייה המפוארים של מלך שנוי במחלוקת, נשיונל ג'יאוגרפיק, גיליון 127, דצמבר 2008

קישורים חיצוניים

מאמרים והרצאות

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.