שלום קורח – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־12:41, 7 באוקטובר 2018

הרב שלום (סאלם) קֹרח (ה'תרל"ג, 1873 – י"ג בחשוון ה'תשי"ג, 1 בנובמבר 1952) היה רב ומשורר, יהודי תימני.

ביוגרפיה

נולד לרב יחיא קורח בעיר צנעא, בירת תימן. למד אצל אבי סבו הרב יוסף קורח, ואצל סבו הרב חיים קורח (רבו של הרב יחיא קאפח). כשהיה בן שתים עשרה עזב את לימודיו והחל לעבוד. תחילה למד אריגה, אצל ר' אברהם משרקי, שהיה גם אחד מטובי המשוררים בצנעא, ולכן למד ממנו גם שירה. לאחר שלוש שנים, בעקבות המאמץ הפיזי הכרוך באריגה, עבר לעבוד כצורף אצל חיים כְּסאר. לאחר ארבע שנות עבודה עם כסאר, החל לעבוד כצורף עצמאי. עבודותיו נודעו באיכותן, והוא המשיך לעבוד במקצוע זה עד שנת ה'תרנ"ח, אז החל רעב ולא היה דורש למעשה ידיו.

בשל הרעב עזב את צנעא ועבר לעיר אלחימה. בעיר עסק בלימוד תינוקות. לאחר כחמש שנים חזר לצנעא, אך בעקבות המצור שערכו המורדים התימנים על העיר צנעא בשנים 1903–1905 עזב פעם נוספת את צנעא, הפעם לקריית אלקאבל הסמוכה, אליה ברחו רבים מתושבי צנעא. כשחזרה הרווחה שב לבירה, והמשיך בלימוד תינוקות. מונה לנשיא בית הספר החדש בצנעא לצד הרב עמרם קורח, קרוב משפחה רחוק, בשנת 1946. כמו כן העתיק באותה תקופה כתבי יד רבים, בהם תכלאל ובו הערות ונוסחאות (נדפס ה'תשכ"ד), ואת ספר "מאור האפלה" (נדפס ה'תשי"ז). בשנים אלו כתב פיוטים רבים, שרק חלקם נדפסו.

עם מותו של הרב יחיא קאפח בשנת ה'תרצ"ב כתב ספר בשם "אגרת בוכים", שבו הוא מתאר את חייו של הרב קאפח, ומספידו לאחר מותו. את הספר כתב לבקשת ארגון "אבי דוד", ולבקשת תלמידי הרב קאפח בארץ ישראל ובמקומות שונים. הספר נדפס בשנת 1963 בהוצאת "הועד להדפסת חבורי מהרש"ק [מורנו הרב שלום קורח]".

עלה לישראל בחשוון שנת ה'תש"י, במסגרת מבצע מרבד הקסמים.^[1] בישראל חי שלוש שנים, ושימש כרב בשיכון "עמידר". נפטר בשנת ה'תשי"ג^[2] בירושלים.

משיריו התפרסם השיר "ענני" בביצועה של הזמרת נרקיס ובהלחנתה,^[3] מתוך אלבומה "בוא נדבר אמת". שורות השיר מתחילות באותיות לפי סדר האלף-בית.

ספריו

"מדרש אשרי" (בני ברק ה'תשל"ט) – דרשות והספדים על פי פרשות השבוע. על כל פרשה עד ספר שמות 14–15 דרשות, ועל שאר הפרשות דרשה אחת בלבד.
קובץ פיוטים ופזמונים לשמחת תורה. יצא במהדורת צילום בשנת ה'תשל"ז
"אגרת בוכים" (ה'תשכ"ג) על פטירת הרב יחיא קאפח
"דברי שלום" – פירוש על התורה. נדפס בספר "ענף עץ אבות" בעמודים רעז–שלב
"רוגז הזמן" – פרקים בתולדות יהודי תימן. לא נשתמר בשלמותו. חלקים ממנו נתפרסמו על ידי בנו הרב יוסף קורח ועל ידי יהודה לוי נחום
"שושנת העמקים" ו"חבצלת השרון" - שני חיבורים שחיבר בצעירותו, ועוסקים בפירושים וטעמים לתורה, סוגה נפוצה בתימן
כמו כן נדפסו בספר "ענף עץ אבות" קינות, תפילות, מאמרים בהלכה ואגרת מוסר שכתב

קישורים חיצוניים

יהודה רצהבי, למצבה של גולת־תימן, הד-המזרח, 1 בספטמבר 1944
ר' שלום קרח, אגרת, דבר, 15 בדצמבר 1933

הערות שוליים

^ ח. שר-אבי, גולת תימן מתחסלת: ב"מרבד הקסמים" כבר הגיעו 30 אלף מתימן, דבר, 8 בנובמבר 1949
^ הרב שלום קורח ז"ל, הצופה, 2 בנובמבר 1952
^ נרקיס- ענני // Narkis- Aneni, באתר Youtube

[1] ח. שר-אבי, גולת תימן מתחסלת: ב"מרבד הקסמים" כבר הגיעו 30 אלף מתימן, דבר, 8 בנובמבר 1949

[2] הרב שלום קורח ז"ל, הצופה, 2 בנובמבר 1952

[3] נרקיס- ענני // Narkis- Aneni, באתר Youtube

[1]

[2]

[3]

@@ שורה 4: / שורה 4: @@
 ==ביוגרפיה==
-נולד לרב [[יחיא קורח]] בעיר [[צנעא]], [[עיר בירה|בירת]] [[תימן]]. למד אצל אבי סבו הרב [[יוסף קורח (הראשון)|יוסף קורח]], שהיה בהמשך רב ב[[מצרים]], ואצל סבו הרב [[חיים קורח]] (רבו של הרב [[יחיא קאפח]]). כשהיה בן שתים עשרה עזב את לימודיו והחל לעבוד. תחילה למד [[אריגה]], אצל ר' [[אברהם משרקי]], שהיה גם אחד מטובי המשוררים בצנעא, ולכן למד ממנו גם שירה. לאחר שלוש שנים, בעקבות המאמץ הפיזי הכרוך באריגה, עבר לעבוד כ[[צורפות|צורף]] אצל חיים כְּסאר. לאחר ארבע שנות עבודה עם כסאר, החל לעבוד כצורף עצמאי. עבודותיו נודעו באיכותן, והוא המשיך לעבוד במקצוע זה עד שנת [[ה'תרנ"ח]], אז החל רעב ולא היה דורש למעשה ידיו.
+נולד לרב [[יחיא קורח]] בעיר [[צנעא]], [[עיר בירה|בירת]] [[תימן]]. למד אצל אבי סבו הרב [[יוסף קורח (הראשון)|יוסף קורח]], ואצל סבו הרב [[חיים קורח]] (רבו של הרב [[יחיא קאפח]]). כשהיה בן שתים עשרה עזב את לימודיו והחל לעבוד. תחילה למד [[אריגה]], אצל ר' [[אברהם משרקי]], שהיה גם אחד מטובי המשוררים בצנעא, ולכן למד ממנו גם שירה. לאחר שלוש שנים, בעקבות המאמץ הפיזי הכרוך באריגה, עבר לעבוד כ[[צורפות|צורף]] אצל חיים כְּסאר. לאחר ארבע שנות עבודה עם כסאר, החל לעבוד כצורף עצמאי. עבודותיו נודעו באיכותן, והוא המשיך לעבוד במקצוע זה עד שנת [[ה'תרנ"ח]], אז החל רעב ולא היה דורש למעשה ידיו.
 בשל הרעב עזב את צנעא ועבר לעיר אלחימה. בעיר עסק ב[[מלמד תינוקות|לימוד תינוקות]]. לאחר כחמש שנים חזר לצנעא, אך בעקבות המצור שערכו המורדים התימנים על העיר צנעא בשנים [[1903]]–[[1905]] עזב פעם נוספת את צנעא, הפעם לקריית אלקאבל הסמוכה, אליה ברחו רבים מתושבי צנעא. כשחזרה הרווחה שב לבירה, והמשיך בלימוד תינוקות. מונה לנשיא בית הספר החדש בצנעא לצד הרב [[עמרם קורח]], קרוב משפחה רחוק, בשנת [[1946]]. כמו כן העתיק באותה תקופה כתבי יד רבים, בהם [[תכלאל]] ובו הערות ונוסחאות (נדפס [[ה'תשכ"ד]]), ואת ספר "[[מאור האפלה]]" (נדפס [[ה'תשי"ז]]). בשנים אלו כתב פיוטים רבים, שרק חלקם נדפסו.