צינור הנפט כירכוכ–חיפה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
רוזמן יצחק (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
מ הגהה |
||
| שורה 24: | שורה 24: | ||
|מפה=[[קובץ:Mosul-Haifa oil pipeline-HE.svg|250 פיקסלים]] תחנות השאיבה והעברת הנפט סומנו באות H המסמלת את חיפה ולידן הקימו הבריטים שדות תעופה |
|מפה=[[קובץ:Mosul-Haifa oil pipeline-HE.svg|250 פיקסלים]] תחנות השאיבה והעברת הנפט סומנו באות H המסמלת את חיפה ולידן הקימו הבריטים שדות תעופה |
||
}} |
}} |
||
[[ |
[[קובץ:הנחת צינור הנפט עירק-חיפה-JNF022410.jpeg|300px|ממוזער|הנחת צינור הנפט כרכוכ-חיפה של ה-IPC בעמק יזרעאל, 1935]] |
||
'''[[צינור נפט|צינור הנפט]] כירכוכ-חיפה''' (נקרא גם: '''צינור הנפט [[מוסול]]-חיפה'''; ב[[אנגלית]]: '''Mosul-Haifa oil pipeline''') הוא צינור באורך 942 [[קילומטר]] שהוביל [[נפט גולמי]] מ[[שדה נפט|שדות הנפט]] שב[[כירכוכ]] ב[[עיראק]] דרך [[ירדן]] ל[[חיפה]]. הנפט עבר בצינור במשך 10 ימים מתחילתו ועד סופו, וכשהגיע לחיפה [[זיקוק נפט|זוקק]] ב[[בתי הזיקוק בחיפה]], נאגר במכלים, ומהם הוזרם ל[[מכלית|מכליות]] שהובילו אותו ל[[אירופה]]. הצינור החל לפעול בשנת [[1935]], בתקופת [[המנדט הבריטי]] ב[[ארץ ישראל]], והפסיק לפעול בשנת [[1948]], עם הקמת מדינת ישראל. |
'''[[צינור נפט|צינור הנפט]] כירכוכ-חיפה''' (נקרא גם: '''צינור הנפט [[מוסול]]-חיפה'''; ב[[אנגלית]]: '''Mosul-Haifa oil pipeline''') הוא צינור באורך 942 [[קילומטר]] שהוביל [[נפט גולמי]] מ[[שדה נפט|שדות הנפט]] שב[[כירכוכ]] ב[[עיראק]] דרך [[ירדן]] ל[[חיפה]]. הנפט עבר בצינור במשך 10 ימים מתחילתו ועד סופו, וכשהגיע לחיפה [[זיקוק נפט|זוקק]] ב[[בתי הזיקוק בחיפה]], נאגר במכלים, ומהם הוזרם ל[[מכלית|מכליות]] שהובילו אותו ל[[אירופה]]. הצינור החל לפעול בשנת [[1935]], בתקופת [[המנדט הבריטי]] ב[[ארץ ישראל]], והפסיק לפעול בשנת [[1948]], עם הקמת מדינת ישראל. |
||
==היסטוריה== |
==היסטוריה== |
||
| ⚫ | הצינור הוקם בשנת [[1935]] על ידי [[חברת הנפט העיראקית]], בתקופה שרוב [[המזרח התיכון]] ותוואי הצינור היה תחת שליטה או חסות [[בריטניה|בריטית]]. הצינור הוקם במקביל להקמתו של צינור נפט מקביל מכירכוכ ל[[טריפולי (לבנון)|טריפולי]] שב[[לבנון]]. הצינור הוטמן באדמה בעומק של 75 ס"מ. הצינור היה עשוי [[פלדה]], ולמניעת [[קורוזיה]] נעטף ב[[ביטומן]] ומעליו נייר [[אזבסט]]. 85% מהצינור היו בקוטר 12 [[אינץ']] והנפט זרם בו ב[[לחץ]] של 50 [[אטמוספירה (מידה)|אטמוספירות]], ו-15% מהצינור היו בקוטר של 10 אינץ' והנפט זרם בו בלחץ של 62 אטמוספירות. בקטע של 7.5 ק"מ שבו ירד הצינור מ[[רמת הגלעד]] ל[[עמק הירדן]] היה קוטרו 8 אינץ' בלבד, כדי להאט את הזרימה בירידה התלולה. לאורך הצינור היו שמונה [[תחנת שאיבה|תחנות שאיבה]]. |
||
| ⚫ | הצינור הוקם בשנת [[1935]] על ידי [[חברת הנפט העיראקית]], בתקופה שרוב [[המזרח התיכון]] ותוואי הצינור היה תחת שליטה או חסות [[בריטניה|בריטית]]. הצינור הוקם במקביל להקמתו של צינור נפט מקביל מכירכוכ ל[[טריפולי (לבנון)|טריפולי]] שב[[לבנון]]. הצינור הוטמן באדמה בעומק של 75 ס"מ. הצינור היה עשוי [[פלדה]], ולמניעת [[קורוזיה]] נעטף ב[[ביטומן]] ומעליו נייר [[אזבסט]]. 85% מהצינור היו בקוטר 12 [[אינץ']] והנפט זרם בו ב[[לחץ]] של 50 [[אטמוספירה (מידה)|אטמוספירות]], ו-15% מהצינור היו בקוטר של 10 אינץ' והנפט זרם בו בלחץ של 62 אטמוספירות. בקטע של 7.5 ק"מ שבו ירד הצינור מ[[רמת הגלעד]] ל[[עמק הירדן]] היה קוטרו 8 אינץ' בלבד, כדי להאט את הזרימה בירידה התלולה. לאורך הצינור היו |
||
הצינור ובתי הזיקוק בחיפה הוקמו על ידי הבריטים כחלק מההערכות לקראת מלחמה צפויה, ואכן סיפקו את צורכי הדלק של הצבא הבריטי והאמריקאי באגן הים התיכון ב[[מלחמת העולם השנייה]]. |
הצינור ובתי הזיקוק בחיפה הוקמו על ידי הבריטים כחלק מההערכות לקראת מלחמה צפויה, ואכן סיפקו את צורכי הדלק של הצבא הבריטי והאמריקאי באגן הים התיכון ב[[מלחמת העולם השנייה]]. |
||
| שורה 35: | שורה 34: | ||
הצינור היה יעד מועדף לפגיעה מצד הכנופיות הערביות בתקופת [[המרד הערבי הגדול]], ואחד מתפקידיהן של [[פלוגות הלילה המיוחדות]] של [[אורד וינגייט]] היה להגן על הצינור מפני פגיעה. בתקופה מאוחרת יותר, היה הצינור יעד לפגיעה של ה[[אצ"ל]]{{הערה|1=[http://www.etzel.org.il/places/israel2.htm פעולות האצ"ל בחיפה ובסביבתה], באתר האצ"ל}}. |
הצינור היה יעד מועדף לפגיעה מצד הכנופיות הערביות בתקופת [[המרד הערבי הגדול]], ואחד מתפקידיהן של [[פלוגות הלילה המיוחדות]] של [[אורד וינגייט]] היה להגן על הצינור מפני פגיעה. בתקופה מאוחרת יותר, היה הצינור יעד לפגיעה של ה[[אצ"ל]]{{הערה|1=[http://www.etzel.org.il/places/israel2.htm פעולות האצ"ל בחיפה ובסביבתה], באתר האצ"ל}}. |
||
בשנת [[1948]], עם הקמת [[מדינת ישראל]] ופרוץ [[מלחמת העצמאות]], |
בשנת [[1948]], עם הקמת [[מדינת ישראל]] ופרוץ [[מלחמת העצמאות]], הופסקה פעולת הצינור. בימינו משמש קטע הצינור העובר ב[[רמת יששכר]] להובלת מי השקיה לשדות הקיבוצים שבאזור. הצינור נוקה, שופץ ומופעל על ידי חברת [[מקורות]]. |
||
בשנת [[2003]], לאחר כיבוש [[עיראק]] על ידי [[ארצות הברית]], דיבר [[שר התשתיות]], [[יוסף פריצקי]], על אפשרות הפעלתו מחדש של הצינור{{הערה|1={{ynet|דוד חיון|האם תחודש פעילות צינור הנפט מוסול-חיפה?|2649613|8.6.2003}}}}. |
בשנת [[2003]], לאחר כיבוש [[עיראק]] על ידי [[ארצות הברית]], דיבר [[שר התשתיות]], [[יוסף פריצקי]], על אפשרות הפעלתו מחדש של הצינור{{הערה|1={{ynet|דוד חיון|האם תחודש פעילות צינור הנפט מוסול-חיפה?|2649613|8.6.2003}}}}. |
||
==תחנות שאיבה== |
==תחנות שאיבה== |
||
לאורך הצינור פעלו שמונה תחנות שאיבה שסומנו ממזרח למערב. התחנות מ[[כירכוכ]] לח'דיתה סומנו באות K (כירכוכ) והתחנות מערבה יותר סומנו באות H (חיפה). התחנות בקטע המסתעף ל[[טריפולי (לבנון)|טריפולי]], סומנו באות T. להלן מיקום התחנות: |
|||
* |
*K1 {{Coord|35|30|55|N|044|18|49|E|name=K1 Pumping Station}} |
||
* |
*K2 {{Coord|34|54|47|N|043|24|50|E|name=K2 Pumping Station}} |
||
* |
*K3 {{Coord|34|04|31|N|042|21|07|E|name=K3 Pumping Station}} |
||
* |
*H1 {{Coord|33|47|23|N|041|27|37|E|name=H1 Pumping Station}} |
||
* |
*H2 {{Coord|33|22|38|N|040|37|04|E|name=H2 Pumping Station}} |
||
* |
*H3 {{Coord|34|04|30|N|042|21|07|E|name=H3 Pumping Station}} |
||
* |
*H4 {{Coord|32|30|09|N|038|11|32|E|name=H4 Pumping Station}} |
||
* |
*H5 {{Coord|32|10|32|N|037|07|36|E|name=H5 Pumping Station}} |
||
==ראו גם== |
==ראו גם== |
||
* |
*[[צינור הנפט כירכוכ-ג'ייהאן]] |
||
* |
*[[צינור הנפט כירכוכ-בניאס]] |
||
* |
*[[חברת הנפט העיראקית]] |
||
==קישורים חיצוניים== |
==קישורים חיצוניים== |
||
{{ויקישיתוף בשורה|Category:Mosul–Haifa oil pipeline}} |
{{ויקישיתוף בשורה|Category:Mosul–Haifa oil pipeline}} |
||
* |
*{{סרטונים}} [http://www.aparchive.com/metadata/Iraq-Oil-Pipe-Line/3402ae89e45b470790acd951ca9902d5?query=palestine¤t=39&orderBy=Relevance&hits=51&referrer=search&search=%2fsearch%2ffilter%3fquery%3dpalestine%26from%3d21%26orderBy%3dRelevance%26allFilters%3dTrue%253AIsDigitized%252C1930%253ADecade%26ptype%3dIncludedProducts%26_%3d1438309444702&allFilters=True%3aIsDigitized%2c1930%3aDecade&productType=IncludedProducts&page=21&b=9902d5 חנוכת צינור הנפט כירכוכ-חיפה], 7 בפברואר 1935, ארכיון [[AP]] |
||
== הערות שוליים == |
== הערות שוליים == |
||
גרסה מ־09:24, 14 באוקטובר 2018
שגיאות פרמטריות בתבנית:צינור
פרמטרים [ שנת הפעלה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | |
| צינור הנפט כירכוכ-חיפה, קצה הקו בחוף חיפה, 1938 | |
| סוג | צינור נפט |
|---|---|
| מדינות | עיראק, ירדן, ישראל |
| מוצא | כירכוכ, עיראק |
| יעד | חיפה, ישראל |
| עובר דרך | עיראק, ירדן, ארץ ישראל |
| אורך | 942 ק"מ |
| קוטר | 8-12 אינץ' |
| תחנות שאיבה | 8 |
| תוחלת חיים | 13 שנים |
| כיוון זרימה | ממזרח-למערב |
 תחנות השאיבה והעברת הנפט סומנו באות H המסמלת את חיפה ולידן הקימו הבריטים שדות תעופה | |
צינור הנפט כירכוכ-חיפה (נקרא גם: צינור הנפט מוסול-חיפה; באנגלית: Mosul-Haifa oil pipeline) הוא צינור באורך 942 קילומטר שהוביל נפט גולמי משדות הנפט שבכירכוכ בעיראק דרך ירדן לחיפה. הנפט עבר בצינור במשך 10 ימים מתחילתו ועד סופו, וכשהגיע לחיפה זוקק בבתי הזיקוק בחיפה, נאגר במכלים, ומהם הוזרם למכליות שהובילו אותו לאירופה. הצינור החל לפעול בשנת 1935, בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל, והפסיק לפעול בשנת 1948, עם הקמת מדינת ישראל.
היסטוריה
הצינור הוקם בשנת 1935 על ידי חברת הנפט העיראקית, בתקופה שרוב המזרח התיכון ותוואי הצינור היה תחת שליטה או חסות בריטית. הצינור הוקם במקביל להקמתו של צינור נפט מקביל מכירכוכ לטריפולי שבלבנון. הצינור הוטמן באדמה בעומק של 75 ס"מ. הצינור היה עשוי פלדה, ולמניעת קורוזיה נעטף בביטומן ומעליו נייר אזבסט. 85% מהצינור היו בקוטר 12 אינץ' והנפט זרם בו בלחץ של 50 אטמוספירות, ו-15% מהצינור היו בקוטר של 10 אינץ' והנפט זרם בו בלחץ של 62 אטמוספירות. בקטע של 7.5 ק"מ שבו ירד הצינור מרמת הגלעד לעמק הירדן היה קוטרו 8 אינץ' בלבד, כדי להאט את הזרימה בירידה התלולה. לאורך הצינור היו שמונה תחנות שאיבה.
הצינור ובתי הזיקוק בחיפה הוקמו על ידי הבריטים כחלק מההערכות לקראת מלחמה צפויה, ואכן סיפקו את צורכי הדלק של הצבא הבריטי והאמריקאי באגן הים התיכון במלחמת העולם השנייה.
הצינור היה יעד מועדף לפגיעה מצד הכנופיות הערביות בתקופת המרד הערבי הגדול, ואחד מתפקידיהן של פלוגות הלילה המיוחדות של אורד וינגייט היה להגן על הצינור מפני פגיעה. בתקופה מאוחרת יותר, היה הצינור יעד לפגיעה של האצ"ל[1].
בשנת 1948, עם הקמת מדינת ישראל ופרוץ מלחמת העצמאות, הופסקה פעולת הצינור. בימינו משמש קטע הצינור העובר ברמת יששכר להובלת מי השקיה לשדות הקיבוצים שבאזור. הצינור נוקה, שופץ ומופעל על ידי חברת מקורות.
בשנת 2003, לאחר כיבוש עיראק על ידי ארצות הברית, דיבר שר התשתיות, יוסף פריצקי, על אפשרות הפעלתו מחדש של הצינור[2].
תחנות שאיבה
לאורך הצינור פעלו שמונה תחנות שאיבה שסומנו ממזרח למערב. התחנות מכירכוכ לח'דיתה סומנו באות K (כירכוכ) והתחנות מערבה יותר סומנו באות H (חיפה). התחנות בקטע המסתעף לטריפולי, סומנו באות T. להלן מיקום התחנות:
- K1 35°30′55″N 044°18′49″E / 35.51528°N 44.31361°E
- K2 34°54′47″N 043°24′50″E / 34.91306°N 43.41389°E
- K3 34°04′31″N 042°21′07″E / 34.07528°N 42.35194°E
- H1 33°47′23″N 041°27′37″E / 33.78972°N 41.46028°E
- H2 33°22′38″N 040°37′04″E / 33.37722°N 40.61778°E
- H3 34°04′30″N 042°21′07″E / 34.07500°N 42.35194°E
- H4 32°30′09″N 038°11′32″E / 32.50250°N 38.19222°E
- H5 32°10′32″N 037°07′36″E / 32.17556°N 37.12667°E
ראו גם
קישורים חיצוניים
חנוכת צינור הנפט כירכוכ-חיפה, 7 בפברואר 1935, ארכיון AP
הערות שוליים
- ^ פעולות האצ"ל בחיפה ובסביבתה, באתר האצ"ל
- ^ דוד חיון, האם תחודש פעילות צינור הנפט מוסול-חיפה?, באתר ynet, 8.6.2003
