מדרש שם

מדרש שם הוא הסבר למקורו או למשמעותו של שם פרטי של אדם או של מקום.

מדרשי שם בתנ"ך

בתורה ניתנו מדרשי שם רבים, כהסבר לשמותיהם של גיבורי התורה. לשמו של כל אחד מבני יעקב ניתן הסבר על ידי אמו. כך, למשל, מוסבר שמו של לוי: ”עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי”

לעיתים משקף מדרש השם אירוע שקרה טרם הולדתו או בראשית ימיו של בעל שם זה:

• שמו של משה מוסבר: ”וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ”
• בהוראת האל לאברהם ”אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק” ברור שהשם יצחק נובע מהתיאור שני פסוקים קודם לכן: ”וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק”. מדרש בראשית רבה מציע הסבר אחר: "יצא חוק לעולם"

לעיתים תולה מדרש השם את אופיו של האדם בשמו:

• בפיה של אביגיל, אשתו של נבל הכרמלי, ישנו מדרש שם לבעלה: ”כִּי כִשְׁמוֹ כֶּן הוּא - נָבָל שְׁמוֹ, וּנְבָלָה עִמּוֹ”.
• על דלילה נאמר במסכת סוטה: "תניא, רבי אומר: אילמלא נקרא שמה דלילה ראויה הייתה שתקרא דלילה - דילדלה את כחו, דילדלה את לבו, דילדלה את מעשיו"

לעיתים ניתנים לגיבורי הסיפור שמות המלמדים על אחריתם (ולכן כנראה אינם השמות שניתנו להם בעת היוולדם). בניהם של אלימלך ונעמי קרויים ”מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן” - שמות המלמדים על אחריתם. אף שמו של "הבל" מרמז על אחריתו המוקדמת.

פרשני המקרא משתמשים לעיתים במדרש שם למטרות פרשניות. כך, למשל, הפירוש לפיו המיילדות שפרה ופועה הן יוכבד ומרים, מסביר: "שפרה - זו יוכבד, ולמה נקרא שמה שפרה? שמשפרת את הולד. דבר אחר: שפרה - שפרו ורבו ישראל בימיה. פועה - זו מרים, ולמה נקרא שמה פועה? שהייתה פועה (ומוציאה את הולד). דבר אחר: פועה - שהייתה פועה ברוח הקודש, ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל".

ראו גם

• שם המעיד על בעליו
• אטימולוגיה

לקריאה נוספת

• משה גרסיאל, מדרשי שמות במקרא, רמת גן, רביבים, תשמ"ח.
• יצחק היינמן, דרכי האגדה, הוצאת מאגנס, תשי"ד, עמ' 112-110.