שינויים

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ
הוספת קישור לנשיא ארגנטינה
לאחר המלחמה, בעלות הברית השתמשו בקשריה של ספרד למדינות הציר כדי למנוע ממנה מלהצטרף ל[[האומות המאוחדות|אומות המאוחדות]]. המשטר של פרנקו נראה היה אז, במיוחד על ידי המדינות הסובייטיות אך גם על ידי בעלות הברית המערביות, כשריד למשטרים הפשיסטיים האירופאיים משנות ה-30. בנסיבות אלו, נתקבלה באו"ם החלטה של [[מועצת הביטחון]] המגנה את משטרו של פרנקו. ההחלטה ביקשה לעודד מדינות אחרות בעולם להוציא את שגריריהן ממדריד ולהניח את הבסיס לנקיטת סנקציות נגד ספרד, אם ספרד תישאר סמכותנית. פורטוגל השכנה, אירלנד, ומס' מדינות לטינו אמריקניות ומדינות ערביות סירבו לפעול ע"פ ההמלצה זו.
 
התוצאה של בידוד בינלאומי זה היה [[אמברגו]] נגד משטרו של פרנקו ב-1946 - כולל סגירת הגבול עם צרפת - אשר נשא הצלחות מועטות, כיוון שהוא העצים את התמיכה הפנימית במשטר. המשטר של פרנקו הציג את הבידוד כגרסה מודרנית של [[האגדה השחורה]], וכן גם הקיצוניים שבתומכי המשטר טוענים כי מדובר ב[[קשירת קשר]] של ה[[יהודים]] ו[[הבונים החופשיים]] נגד ספרד הקתולית. רגשות מעין אלו עזרו למשטר לכנס מסביבו תמיכה עממית מסיבית כפי שהיה לדוגמה בעת ההפגנה רחבת ההיקף במדריד. בשנת 1947, [[נשיא ארגנטינה]], [[חואן פרון]], התעלם מהחלטת האו"ם, ושלח את אשתו [[אווה פרון]] עם אספקת מזון רצינית. הספרדים, ופרנקו בכבודו ובעצמו, קיבלוה עם כל הלב.
 
לאחר מלחמת העולם השנייה, המשק הספרדי היה נתון באי-סדר. כרטיסי [[קיצוב]] נותרו בשימוש עד שנת [[1952]]. המלחמה והבידוד הכלכלי הביאו את המשק לנוע לכיוון [[אוטרקיה]], תנועה שהתקבלה בחום על ידי רבים מאנשי הפלנחה. עיקריה של תנועה זו לעבר קיום משק אוטרקי היו כדלהלן: צמצום ביבוא מחו"ל, הסתפקות עצמית במועט, יצור בניהול ובעלות המדינה של מוצרי יסוד בסיסיים, תעשייה ממומנת על ידי המדינה ובניית תשתיות - אשר ניזוקו קשה בשל מלחמת האזרחים - על ידי שימוש באמצעים בלתי יציבים.

תפריט ניווט