לדלג לתוכן

הבדלים בין גרסאות בדף "סרגון מאכד"

נוספו 2 בתים ,  לפני שנתיים
עריכה
(עריכה)
[[קובץ:Sargon of Akkad.jpg|250px|ממוזער|שמאל|סרגון מאכד]]
'''סרגון מאכד''', או '''סרגון הגדול''' ([[אכדית]]: šarru-kin, [[המאה ה-24 לפנה"ס]] - [[המאה ה-23 לפנה"ס]]), היה מקים [[האימפריה האכדית]] ומייסד העיר [[אכד]]. ה[[אימפריה]] של סרגון חלשה על כל [[מסופוטמיה]] ועל שטחים נרחבים נוספים. גדולתו הצבאית של סרגון הפכה אותו לדמות [[סיפור עם|אגדית]] ולמושא [[הערצה]] לאורך אלפי שנים.
 
==עלייתו של סרגון==
==תקופת השלטון==
[[קובץ:Map of Akkad.he.svg|שמאל|ממוזער|250px|[[האימפריה האכדית]]]]
לאחר שעלה לשלטון בכיש, סרגון העביר את מרכז שלטונו לעיר אכד, אותה הוא ייסד. סרגון גייס צבא אכדי גדול, שמומן באמצעות [[ביזה]] והביא לסרגון את תהילתו.
 
הניצחון הצבאי שהביא את סרגון לגדולה הוא כיבוש [[שומר]] (דרום מסופוטמיה). לפני סרגון, מלך שומר היה לוגלזגיסי מ[[אומה (עיר)|אומה]]. לוגלזגיסי כבש את כל הערים השומריות ואיחד אותן תחת שלטונו. הממלכה של [[לוגלזגיסי]] התפשטה גם מעבר לשומר. כיבוש שומר הפך את סרגון לשליט כל מסופוטמיה. סרגון היה המלך השומרי הראשון ממוצא שמי, אף שברשימת שמות המלכים השומרים מופיעים גם שמות שמיים מוקדמים יותר.
סרגון חיזק את שליטתו בערים השומריות על ידי מינוי מושלים אכדים. השלטון האכדי עזר לשפה האכדית להתפשט ברחבי האימפריה, ולשילוב התרבות השומרית בזו האכדית. מינוי בולט שסרגון ביצע הוא מינוי בתו, אנחדונה, לכוהנת אל הירח סין בעירו אור.
 
לפי כתבים מאוחרים, בסוף תקופת שלטונו של סרגון היו מרידות רבות ברחבי האימפריה.
 
שלטונו של סרגון הסתיים אחרי 56 שנים לפי רשימת המלכים השומרים (55 או 54 על פי גרסות אחרות של הרשימה). סרגון הוחלף על ידי בניו [[רימוש]] ואחריו [[מנישתוסו|מַנישְתוּסוּ]] אחיו של רימוש. המלך האכדי הגדול הבא היה [[נרם-סין]], בנו של מנישתוסו ונכדו של סרגון.
 
==מורשת סרגון==
 
למרות קיומה הקצר של האימפריה האכדית, סרגון יצר מורשת של מלך כובש ששרדה אלפי שנים. סרגון היה מקור לאגדות ולסיפורי עם רבים. דמותו של סרגון הייתה מודל למלכים אחרים שרצו להקים אימפריה. שני מלכים אשורים, סרגון הראשון מ[[המאה ה-19 לפנה"ס]] ו[[סרגון השני]] מ[[המאה ה-8 לפנה"ס]], הוא מחריב [[ממלכת ישראל]], קראו לעצמם על שמו.
 
 
==שמו של סרגון וכינויו==
 
שמו האכדי של סרגון הוא šarru-kin, שמשמעותו "המלך האמיתי" (בדומה ל[[עברית]], שר-כן). סרגון כנראה בחר שם זה כדי לתת לגיטימציה למלכותו, למרות מוצאו הפשוט. מקור השם העברי סרגון הוא משמו העברי של סרגון השני, כפי שנכתב במקרא.