הבדלים בין גרסאות בדף "שבתי צבי"

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הוסרו 22 בתים ,  לפני שנה
קו מפריד בטווח מספרים
(קו מפריד בטווח מספרים)
[[קובץ:Sabbatai Zevi.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שבתי צבי בציור משנת 1665(מתוך ספרו של תומאס קנן מאמסטרדם)]]
'''שַׁבְּתַי צְבִי''' ([[ט' באב]] [[ה'שפ"ו]], [[1 באוגוסט]] [[1626]] – [[י' בתשרי]] [[ה'תל"ז]], [[17 בספטמבר]] [[1676]]) היה [[יהודי]] יליד [[איזמיר]], שנחשב לאחד מ[[משיח שקר|משיחי השקר]] המפורסמים ביותר ב[[היסטוריה של עם ישראל]]. סביב דמותו התרקמה תנועת ה[[שבתאות]] שהקיפה כמעט את כל העולם היהודי במשך מספר שנים,{{הערה|ראו למשל: [[ישעיה תשבי]], מבוא לציצת נובל צבי, ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק, תשי"ד-1954. תחילת פרק ראשון.}} ושהתקיימה בקרב קבוצות מאמינים ניכרות ב[[המאה ה-17|מאות ה-17]] ו[[המאה ה-18|ה-18]]. ספיחיה שרדו עד ימינו.
 
שבתי צבי, יליד איזמיר, עסק בצעירותו ב[[מיסטיקה]] וב[[קבלה]] ו[[נתן העזתי]] שכנע אותו בדבר היותו [[משיח]]. שבתי צבי סבב בעולם ואסף תומכים ומאמינים רבים. באותה תקופה הוא תיקן תקנות, ביטל מנהגים דתיים ומינה את אחיו ואת מכריו ל"[[מונרך|מלכים]]".
 
שבתי צבי נאסר על ידי ה[[האימפריה העות'מאנית|עות'מאנים]] ב-[[1666]] בעקבות האשמות של מקובל בשם נחמיה כהן. לשבתי צבי ניתנה אפשרות לבחור בין [[אסלאם|התאסלמות]] ל[[מוות|מיתה]]. הוא בחר להתאסלם, ולאחר מכן קיבל את השם עזיז מוחמד [[אפנדי]], ואחריו התאסלמו חלק מתלמידיו. הדבר הכה בתדהמה את העולם היהודי. רבים ממאמיניו של שבתי צבי היו ניצולי [[גזירות ת"ח-ת"ט|פרעות ת"ח-ת"ט]] אשר במהלכן נטבחו כמאה אלף יהודים במזרח אירופה. לפיכך כששבתי צבי נתפס והתאסלם חוו יהודים רבים מטורקיה ואיטליה ועד רוסיה וליטא משבר גדול. בעקבות המקרה, הוטלו הגבלות במזרח אירופה על לימוד ה[[קבלה]], והשם שבתי צבי הפך לשם גנאי. שבתי נפטר בגלות ב[[אולצין]] שהייתה אז חלק מ[[האימפריה העות'מאנית]] וכיום נמצאת ב[[מונטנגרו]], בגיל חמישים.
בהיותו במצרים{{הערה|ספק אם הדבר אירע בשהותו זו במצרים או בשהותו במצרים בשנת 1665.}} הגיעה לאוזניו של שבתי צבי שמועה בדבר אשה תימהונית בשם שרה המתגוררת ב[[ליוורנו]], וטוענת כי התגלה לה שהיא תהיה אשתו של המשיח. שבתי גילה עניין רב בשמועה, ולפי בקשתו הגיעה שרה למצרים. לאחר פגישה קצרה נישאו שבתי ושרה, שנקראה בידי חסידיו "המלכה". על שרה זו יצאו רינונים בדבר פריצותה, שלא הוכחשו מעולם בידי תומכיו של שבתי צבי, והם תלו את נישואיו לפרוצה בנבואת [[הושע הנביא|הושע]]: {{ציטוטון|תְּחִלַּת דִּבֶּר ה' בְּהוֹשֵׁעַ וַיֹּאמֶר ה' אֶל הוֹשֵׁעַ לֵךְ קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים כִּי זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ מֵאַחֲרֵי ה'}}.{{הערה|{{תנ"ך|הושע|א|ב}}}}
 
ממצרים המשיך שבתי צבי ל[[ירושלים]], בה עסק בסיגופים ובלימוד קבלה. מעמדו היה נכבד, והוא נבחר ל[[שד"ר]] שיצא בשליחות ירושלים למצרים. ככל הנראה נבחר הוא לשליחות מאחר שקרבתו אל הצ'יליבי רפאל יוסף העשיר ביהודי מצרים הייתה ידועה. הוא יצא למצרים בסוף [[1664]], וככל הנראה הצליח ביותר בשליחותו ואסף סכום כסף נכבד.
 
בעת שהותו של שבתי צבי במצרים חל בארץ ישראל אירוע ששינה את מהלך חייו.
{{ציטוט|תוכן=כה אמר ה' הנה מושיעכם בא שבתי צבי שמו, יריע אף יצריח על אויביו יתגבר{{הערה|החלק השני הוא ציטוט מספר ישעיהו פרק מ"ב פסוק י"ג, בו הוא נאמר על הקב"ה עצמו.}}}}
 
נתן העזתי החל מתפרסם כנביא, ואנשים נהרו אליו על מנת שייתן תיקון לנפשם ויורה להם את דרך התשובה. השמועה על הנביא בעזה הגיעה למצרים בשנת 1665, ושבתי צבי שחיפש מנוח לנפשו, מיהר לעזה לפגוש בנתן. פגישה זו, שהתרחשה בשנת [[1665]], הייתה האפיזודה הראשונה בסדרה של התרחשויות, שעתידות היו לחולל טלטלה עצומה בקהילות ישראל בשנים שלאחר מכן.
 
עד לפגישתו עם נתן העזתי לא חרגו דבריו של שבתי צבי בדבר משיחיותו לשלבים מעשיים, ופגישתו עם נתן העזתי שינתה את מהלך העניינים. נתן העזתי שכנע את שבתי צבי כי הוא אכן ה[[משיח]] המובטח, וגילה באוזניו את נבואותיו, ושבתי צבי מצידו ציווה עליו לשנות את שמו מאברהם נתן לנתן בנימין.{{הערה|מכאן ואילך נהג העזתי לחתום "נתן בנימין", ולעיתים "אברהם נתן בנימין".}} שבתי צבי יצא לירושלים להביא את בשורתו, ואילו העזתי הפיץ את הידיעה לכל קהילות ישראל במכתבים, והציג את עצמו כ[[נביא]] המנבא את משיחיותו של שבתי:
שבתי צבי שב לירושלים, אך לא זכה בה לקבלת פנים אוהדת. ליצני העיר התלוצצו על חשבונו ואמרו: "הלך שליח ובא משיח". בשל נטישתו החפוזה את שליחותו והליכתו לעזה, טענו בירושלים כי הכסף שאסף במצרים לא הגיע בשלמותו, והוא נתבע לדין על ידי ראשי ה"כוללות" בפני ה[[קאדי]].{{הערה|{{צ-ספר|שם=שלוחי א"י: תולדות השליחות מהארץ לגולה מחורבן בית שני עד המאה התשע עשרה|מחבר=אברהם יערי|עמ=288–289|מו"ל=מוסד הרב קוק|שנת הוצאה=1950|מקום הוצאה=ירושלים}}}} למזלו נטה הקאדי לקבל את גרסתו ושחרר אותו מכל אשמה, ולפי מסורת השבתאים אף התיר לו לרכוב על סוס בחוצות העיר, מעשה שהיה אסור בתכלית על יהודים. לאחר תקופה קצרה התחוללה בעיר שערורייה סביב מנהגיו החריגים, ורבני ירושלים, ובראשם רבי [[יעקב חגיז]] ורבי [[יעקב צמח (מקובל)|יעקב צמח]],{{הערה|ראו בערך [[יעקב צמח (מקובל)]] כי תאריך פטירתו איננו ברור, אך רבי [[יעקב עמדין]] מעתיק אותו בין מחרימי שבתי צבי. [[#שלום1957|ג' שלום]] (ח"א עמ' 202) מציין כי בשיר על מאורעות ש"צ שהתחבר בשפה ה[[ארמנית]] נאמר במפורש כי "חכם ישיש מפורטוגל" היה ראש רודפיו של ש"צ בירושלים, ותיאור זה הולם אך ורק את רבי יעקב צמח.}} נקטו בקו תקיף ופרסמו נגדו חרם חמור, ולמרות האהדה הציבורית הוא נאלץ לעזוב את העיר. הוא החל במסעו לאיזמיר, ועבר בדרכו ב[[צפת]], [[דמשק]], וב[[חלב (עיר)|חלב]] בה שהה מספר חודשים ובה גייס תמיכה עצומה מרבני העיר.
 
בה בעת הופצו איגרותיו של נתן העזתי בכל רחבי העולם היהודי והתקבלו בשמחה עצומה. בכל רחבי העולם היהודי, ב[[איראן|פרס]], [[המזרח התיכון]], [[צפון אפריקה]], ובכל רחבי אירופה התעוררו התקוות המשיחיות, ומספר המתנגדים לתנועה המשיחית היה אפסי. ההתפשטות המהירה של האמונה המשיחית בשבתי צבי זכתה להסברים שונים בידי ההיסטוריונים. [[צבי גרץ]] גרס בשעתו כי משיחיותו של שבתי צבי התקבלה בעיקר בהשפעת [[פרעות ת"ח ות"ט]] שהתרחשו במזרח אירופה ב-[[1648]] וב-[[1649]], והותירו את היהודים במצב כלכלי, דתי וחברתי קשה. היהודים באירופה פירשו את מצבם כ[[חבלי משיח]] והאמינו שהגאולה קרובה. [[גרשם שלום]] הפריך במידה רבה טיעון זה, וגרס תחתיו שהתפשטות השבתאות בעולם היהודי כולו נבעה במישרין מן המתח המשיחי הרב שעוררה קבלת האר"י שנעשתה פופולרית בעשורים שקדמו להופעתו של שבתי צבי.{{הערה|David Biale, '''Gershom Scholem: Master of the Kabbalah'''. Yale University Press, 2018. עמ' 140.}} שלום עצמו לא ביטל כלל את חשיבותם של הגורמים החברתיים והכלכליים הסובבים, אף שהמניע הרוחני המשיחי היה התורם העליון בעיניו. טיעוניו של שלום נחשפו לביקורת כבדה ונדחו בתורם, כשחוקרים אחרים מיעטו מאוד בחשיבותה של קבלת האר"י והמשיחיות הכרוכה בה כגורם להתפשטות השבתאות. [[משה אידל]], [[זאב גריס]] ו[[יהודה ליבס]] הפריכו את הקביעות שלאסכולת האר"י הייתה השפעה רבה על הציבור מחוץ לחוגי המקובלים שעסקו בה, או שהייתה משיחית יותר מזרמים קבליים אחרים, כולל אלו שקדמו לגירוש ספרד; יעקב ברנאי הדגיש את הדפוסים הקהילתיים-חברתיים שאפשרו את ההתפוצצות השבתאית. מכל מקום, ההקשר החד-ממדי שסיפק שלום נדחה על ידי החוקרים.{{הערה|[[עדה רפפורט-אלברט]], '''"Reevaluating the "Khmelnytsky Factor'''{{כ}}, בתוך: '''Stories of Khmelnytsky: Competing Literary Legacies of the 1648 Ukrainian Cossack Uprising, Stanford University Press, 2015'''. עמ' 58-59.}}
 
בכל רחבי העולם ואף בעיתונות הלועזית של הימים ההם נפוצו שמועות שונות על שבתי צבי ועל הגאולה. השמועות סיפרו על מלחמות וניצחונות, על שובם של [[עשרת השבטים]], ואפילו על כיבוש ירושלים בידי שבתי צבי. חסידיו כינו אותו 'אמיר"ה' (ראשי תיבות של "אדוננו מלכנו ירום הודו") כפרפראזה לכינויים של ה[[ח'ליפה|ח'ליפים]] ה[[אסלאם|מוסלמיים]] המוקדמים "אמיר המאמינים".
 
בארץ ישראל נהרו יהודים לעזה, בה פעל נתן העזתי ונתן לכל אחד "תיקון" לנשמתו. תנועת תשובה המונית שלא הייתה כמותה התעוררה בארץ ישראל וגרפה בעקבותיה את יהדות התפוצות. הודפסו "תיקונים" רבים שכללו סדרי תפילות ותחינות על פי הוראותיו של נתן העזתי. שנים לאחר התפוגגות התנועה המשיחית עדיין הזכירו רבנים רבים בערגה את תנועת התשובה שהתעוררה בימי שבתי צבי. יהודים רבים בכל רחבי העולם מכרו את כל נכסיהם{{הערה|זכרונות [[גליקל מהמלין]], הוצאת רבינוביץ (1929) עמ' 35.}} ועסקו בתפילות ובסיגופים בציפייה להופעתו של שבתי צבי שיעלה את היהודים לארץ ישראל.
 
בעקבות פעילות זו התעוררה ברחבי [[אסיה הקטנה]] וה[[בלקן]] תנועת "נבואה" המונית, כאשר אנשים נשים וילדים רבים התנבאו על משיחותו של שבתי צבי ועל הגאולה הקרובה. מסופר כי באיזמיר לבדה היו למעלה מ-150 מתנבאים. בין המתנבאים היו רבנים ידועי שם, והידוע שבהם היה רבי משה סרוואל מקושטא, אשר נבואותיו הופצו ברחבי טורקיה. המתנבאים לא הסתפקו בנבואות גאולה, אלא דרשו מהעם לשוב בתשובה, ונתנו "תיקוני תשובה" לציבור.
בעוד העולם היהודי מתענג על חודשים של [[אופוריה]] משיחית, שב שבתי צבי על גלי האהדה הציבורית לאיזמיר ב[[ספטמבר]] 1665. במשך חודשיים ישב במנוחה בביתו, ובחנוכה [[ה'תכ"ו]] באה מצידו התפרצות משיחית גדולה. הוא שב לחזונותיו, והתהלך בחוצות איזמיר כמלך בראש תהלוכות גדולות. כאשר נודע לו כי רבני העיר מתייעצים כיצד לפעול בעניינו, הכריז על יום תפילה למאמיניו ביום שישי [[11 בדצמבר]] 1665. במהלך יום זה התרחשו התנגשויות אלימות באיזמיר בין מאמיני שבתי צבי ובין מתנגדיו, בעקבות ידיעות שדלפו כי חלק מהרבנים מבקשים להרוג את שבתי צבי. למחרת, ביום שבת, התגברו האירועים האלימים באופן משמעותי. לאחר [[תפילת שחרית]] יצא שבתי צבי בראש כמה מאות ממאמיניו לכיוון בית הכנסת של העדה ה[[פורטוגל|פורטוגזית]], בו התפללו ראשי מתנגדיו. מתפללי בית הכנסת נעלו אותו מבפנים, אך שבתי צבי ניפץ את הדלת בגרזן ונכנס לבית הכנסת, הפסיק בכוח את התפילה והכריח את המתפללים לשמוע את דרשתו. לאחר הדרשה הוציא חומש מודפס והכריז כי [[קריאת התורה]] תעשה מתוכו, ולא מתוך [[ספר תורה]] כפי שההלכה דורשת. במהלך קריאת התורה קרא [[עלייה לתורה|לעלות לתורה]] לשבעה ממקורביו ולאחר מכן לשבע נשים, כאשר הוא מאלץ את כולם להגות את [[השם המפורש]] בעת קריאתם בתורה. את כל העולים לתורה במעמד זה הכתיר שבתי צבי ל"מלכים" במקומות שונים בעולם, ואת אחיו אליהו צבי למלך טורקיה. לאחר קריאת התורה ביים [[תקיעת שופר]] כאשר הוא תוקע בידיו ולא באמצעות [[שופר]], ולאחר מכן חירף וגידף במשך שעה ארוכה את רבני איזמיר שנכחו במקום ובראשם רבי [[חיים בנבנישתי]], מחבר הספר "כנסת הגדולה", שלימים היה מראשי תומכיו. לסיום ריקד בבית הכנסת עם ספר תורה בידו כאשר הוא מזמר שיר אהבה ב[[ספרדית]] שהיה אהוב עליו ביותר ותלה בו סודות קבליים רבים.
 
לאחר השבת החריפה התפרצותו של שבתי צבי, ורוב בני העיר עברו למחנה תומכיו, כולל רבני העיר אותם תקף. באותם ימים הייתה יריבות קשה בין רבני העיר רבי [[חיים בנבנישתי]] ורבי [[אהרן לפפה]], כאשר האחרון היה מראשי רודפיו של שבתי צבי. שבתי צבי הודיע על הדחתו של הרב לפפה שנאלץ להימלט מהעיר, ומינה את הרב בנבנישתי, שעבר למחנה תומכיו, לרבה של העיר. בימים אלו התיר שבתי צבי איסורים הלכתיים רבים, ואף התייחד עם שתי גרושותיו, מה שעורר עליו את חמת מתנגדיו ביתר שאת. הוא הכריז על ביטולו של צום [[עשרה בטבת]], ביצע "מינויים" רבים נוספים של תומכיו למלכים על חלקים בעולם, ועל אחרים הכריז כי הם [[גלגול נשמות|גלגולים]] של מלכים שונים מ[[מלכי יהודה וישראל]]. התפרצותו הגיעה לשיאה כאשר יצא את איזמיר לכיוון קושטא ב-[[30 בדצמבר]] 1665, לדברי חסידיו על מנת להסיר את [[כתר|כתרו]]ו של ה[[סולטאן עות'מאני|סולטאן]] [[מהמט הרביעי]] ולמלוך תחתיו.
 
===מאסרו של שבתי צבי===
[[קובץ:Shabbatai 3.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציור דמיוני של שבתי צבי מקבל אורחים בעת מאסרו. לא ברור האם הכוונה למאסרו הראשון או השני.]]
השמועות בדבר יציאתו של שבתי צבי לקושטא הגיעו במהירות לידיעת השלטונות, והווזיר הגדול [[אהמט קופרילי פאשה]] הורה לעוצרו. עם הגעתו לנמל קושטא לעיני אלפי יהודים שבאו לקבל את פניו נעצר שבתי צבי בידי שוטרים טורקיים, וקהל מקבלי פניו פוזר במכות [[אלה (נשק)|אלות]]. הוא הוחזק במעצר במשך כמה ימים שבהם הובא למשפט אצל הווזיר בעוון [[בגידה]]. מהלך הדיון איננו ידוע, אך בסופו החליט הווזיר שלא להוציא אותו להורג והורה על הגלייתו והחזקתו במעצר במבצר [[גליפולי]], אליו הגיע ב-[[19 באפריל]] [[1666]], ערב [[פסח]] [[ה'תכ"ו]]. מסופר כי עם הגעתו לגליפולי שחט שבתי צבי [[כבש]] בתור [[קורבן פסח]] ואכלו עם בני חבורתו מבלי להסיר מהכבש את ה[[חלב (שומן)|חלב]], איסור הלכתי שהעונש עליו הוא [[כרת]], כאשר הוא מברך: "ברוך מתיר איסורים". שלטונות הכלא נהגו בו בסובלנות נדירה והתירו לו לקבל מבקרים בתאו תמורת [[שוחד]]. מעצר זה לא פגם בהתלהבות הכללית, ואפילו האמינו בו יותר שהרי הכריז שיוריד את הכתר של הווזיר מראשו ולא הרגו אותו, ומשמעויות מיסטיות מרחיקות לכת ניתנו למעצר. האגדות שהופצו באירופה בידי חסידיו סיפרו כי הוא נוהג שם כמלך, וכי בקרוב ממש יסיר את כתרו של הסולטאן הטורקי וישב על כיסאו. במהלך חודשי מאסרו נהרו אלפי יהודים מרחבי העולם לבקר את "שבתי צבי המלך" בכלאו והביאו לו מתנות יקרות ערך. שבתי צבי אכן נהג עצמו כמלך וביצע מדי יום טקסים מלכותיים. אישים ידועים רבים באו לבקרו ובהם בנו ובן-אשתו של רבי [[דוד הלוי סגל]], רבה של [[לבוב]] שב[[פולין]] ובעל ספר ההלכה "טורי זהב", שהאגדה קישטה את ביקורם במעשיות רבות. הקדחת המשיחית בכל העולם היהודי הלכה והתפשטה, ובודדים היו שהעזו לצאת בגלוי נגד האמונה בשבתי צבי.
 
אחד הבודדים היה רבי [[יעקב ששפורטש]], שישב אז ב[[לונדון]] וב[[המבורג]], ששלח מכתבים רבים לעמיתיו הרבנים, ובהן הזהיר מפני שבתי צבי שהוא [[משיח שקר]], אך רוב הרבנים שהתנגדו לתנועה השבתאית גזרו על עצמם שתיקה, מחשש לפגיעה בהם ומתוך הכרה בחוסר התועלת שבעימות גלוי. על אותה התקופה אמר רבי יעקב ששפורטש: {{ציטוטון|ראיתי את עצמי כגרגיר יחידי בארץ. גם בעלי תורה ותלמידיהם אינם עומדים לימיני, והנמשכים אחרי מעטים מאד}}.{{הערה|[[#ששפורטש|ר"י ששפורטש]], עמ' 92}} לימים סיכם את פרשת שבתי צבי בספרו "ציצת נובל צבי", בו כלל גם את כל אגרותיו מהתקופה ההיא.
 
===לאחר ההתאסלמות===
התאסלמותו של שבתי צבי הכתה בתדהמה את העולם היהודי, וגרמה לרוב מאמיניו לזנוח את האמונה בו. עם זאת, רבים נתפסו ליאוש מהמשיח שהכזיב, וידועים מקרים של יהודים שהתנצרו או התאסלמו בעקבות ההמרה. הזרם המרכזי ביקש להשכיח את החרפה, ספרי קהילות הושמדו ונמחקו ונאסר להזכיר את שמו של שבתי צבי. כדי למנוע מקרה נוסף של אדם שיכריז על עצמו כמשיח, הוטלו במזרח אירופה בידי [[ועד ארבע ארצות]] הגבלות על לימוד הקבלה, ורק לאלו הבקיאים ב[[תלמוד]] וב[[הלכה]] הותר ללמוד אותה כדי למנוע מאנשים לבוא לידי טעויות.
 
במזרח התיכון ובארצות הבלקן עדיין שמרו רבים אמונים לרעיון המשיחי, למרות המלחמה העזה שניהלו הקהילות נגד מאמיני שבתי צבי. עם פרסום ההמרה יצא [[נתן העזתי]] את עזה בדרכו לאיזמיר, על מנת לחזק את מאמיניו. בסוף ינואר 1667 הגיע העזתי לסביבות איזמיר, אך רבני העיר מנעו ממנו את הכניסה לעיר במשך זמן מה, ורק כעבור מספר שבועות נכנס לעיר. הוא ריכז סביבו את מאמיניו והטיף להמשך האמונה בשבתי צבי. ההתאסלמות הוסברה כירידה לקליפות האסלאם, כדי להעלות מהן את הניצוצות שנשבו, כאשר מקורות קבליים פורשו מחדש בדרך שתתאים לרעיון נועז זה. לאחר מספר חודשים ניסה העזתי להגיע אל [[אדריאנופול]], כנראה על מנת לפגוש בשבתי צבי עצמו, אך הכניסה לעיר נמנעה ממנו והוא הוסיף לנדוד ברחבי הבלקן ו[[אסיה הקטנה]], והגיע גם ל[[איטליה]]. הוא המשיך לחזק את מאמיני שבתי צבי עד מותו ב-1680.
 
שבתי צבי עצמו נותר באדריאנופול ביחד עם אשתו וקבוצה מנאמניו שהתאסלמו בעקבותיו, ובשנת 1667 נולד לו בן שנקרא ישמעאל-מרדכי. התפרצויותיו לא פסקו, והוא ניהל אורח חיים דתי ספק יהודי ספק מוסלמי. כלפי חוץ נהג כמוסלמי לכל דבר, אך הוסיף לשלח איגרות למאמיניו שלא התאסלמו בהן מוסברת ירידתו למעמקי הקליפות כמעשה מיסטי, וכן הוא קיים קשר רצוף עם קהילות של מאמינים. בשנת 1669 נפגש שבתי צבי עם נתן העזתי, והשניים ביקרו מספר פעמים יחדיו בקהילות השבתאיות באדריאנופול, קושטא, וסלוניקי. הוא גם הוסיף להתהלך בראש תהלוכות של מאמיניו, ומספר פעמים ביקר בבתי כנסת בעיר וקיים בהם טקסים ספק יהודיים ספק מוסלמיים.
 
באוגוסט 1672 נסע שבתי צבי עם אנשיו לקושטא, שם הוסיף לנהוג בטקסיו, ובתחילת ספטמבר נעצר בידי השלטונות בשעה שהתפלל באחד מבתי הכנסת בעיר, והועבר תחת משמר כבד לאדריאנופול בעוון בגידה בדת המוסלמית. הוא הוחזק במאסר ארבעה חודשים, ובינואר [[1673]] הוגלה למבצר [[אולצין]] ב[[אלבניה]] (היום ב[[מונטנגרו]]). בהמשך עבר ככל הנראה לעיר [[בראט]] ובה נפטר.
 
בתקופה זו לא פסקו השערוריות סביב שבתי צבי. הוא התחתן עם נערה מקושטא שהייתה מאורסת לגבר אחר ואף ילדה לבעלה הראשון בן אחרי נישואיה לשבתי צבי, דבר שהביא במבוכה גדולה את חסידיו. אברהם היכיני, ממקורבי שבתי צבי ומראשי מאמיניו לאחר ההמרה ניסה להסביר את המעשה כאילו לא היה ולא נברא אלא ניסיון הוא מהקב"ה האם ימשיכו מאמיניו להאמין בו. לאחר מכן נישא גם לבתו של [[יוסף פילוסוף]] מסלוניקי, שהיה מאוחר יותר מראשי [[כת הדונמה]] שהתאסלמו. הוא הוסיף לקיים קשר רצוף עם קהילות של מאמיניו בבלקן ובאיטליה, שהגיעו לבקרו וללמוד מפיו. חיבור קבלי בשם "רזא דמהימנותא" שמייצג את [[שבתאות#תורת האלוהות של שבתי צבי|תורת האלוהות השבתאית]] יוחס בידי [[אברהם מיכאל קרדוזו]] לשבתי צבי בשנותיו האחרונות, אולם פרופ' [[יהודה ליבס]] טוען כי מדובר בזיוף, וכי קרדוזו עצמו חיבר את הספר.
שבתי צבי מת בשעת [[תפילת נעילה]] ב[[יום הכיפורים]] ה'תל"ז ([[1676]]) והוא בן 50. נתן העזתי הפיץ בקרב המאמינים את הרעיון לפיו לא מת אלא "התעלם באורות העליונים", כלומר הפך לחלק מהאלוהות, ובמהרה יתגלה שנית ויגאל את ישראל.
 
גרעינים שבתאיים נסתרים וגלויים שרדו במזרח אירופה עד אמצע המאה ה-18, אז הופיעה ב[[פולין]] [[יעקב פרנק|התנועה הפרנקיסטית]] שגררה את מרבית השבתאים הנסתרים. לאחר התנצרות הפרנקיסטים ב-[[1759]] גוועה השבתאות באירופה. גם בבלקן, בטורקיה ובאיטליה, מעוזיהם האחרונים של השבתאים, גוועה השבתאות עד לאמצע המאה ה-18, אך רעיונות בעלי מוטיבים שבתאיים, דוגמת "עברה לשמה" ו"העלאת הניצוצות" הוסיפו להימצא במוקד של מספר פולמוסים מאוחרים יותר.
 
בטורקיה קיימת עד היום קבוצה מוסלמית-שבתאית של צאצאי המתאסלמים עם שבתי צבי הנקראת [[דונמה]].
דמותו של שבתי צבי נצרבה בתודעה הלאומית של עם ישראל כ"גדול משיחי השקר". עובדה זו נעוצה בעיקר בהיקף העצום של התנועה השבתאית שהקיפה את העולם היהודי כולו, ובשנים הרבות שארכו עד שנשכח זכרה מהעם ופסקו מאמיניה.
 
דמותו של שבתי צבי שימשה רבות הוגים [[יהדות חרדית|חרדים]] בבואם לתקוף תנועות שהיו בעיניהם משיחיות. מתנגדי [[ציונות|התנועה הציונית]] עשו שימוש רב בהשוואתה לתנועה השבתאית ובהשוואת [[בנימין זאב הרצל]] (המאזכר את שבתי צבי בספרו האוטופי "[[אלטנוילנד]]",{{הערה|תיאודור הרצל, '''אלטנוילנד''', ספר שני, פרק ו.}} בו הוא מנסה בדרך אגב לתקוף טענות אלו) לשבתי צבי עצמו.
מצד שני, דווקא גדול משוררי המחנה הלאומי, [[אורי צבי גרינברג]], כתב בנימה אוהדת ביותר על שבתי צבי, שבו ראה מנהיג של תנועת תחייה לאומית לעומת ה"רוכלים" ש"דקרו בלעגם את המשיח".
 
ב[[מדעי היהדות|מחלקה למדעי היהדות]] ב[[האוניברסיטה העברית בירושלים|אוניברסיטה העברית]] מרבים לעסוק בנושא השבתאות, כהמשך ל"אסכולת ירושלים" של [[גרשם שלום]], וכחלק מתפיסה [[פלורליזם|פלורליסטית]] חדשה של מורשת ישראל ו[[תרבות ישראלית]].{{הערה|פרופ' [[רחל אליאור]] נשאלה בהרצאה של האוניברסיטה העברית ({{יוטיוב|JHBFOA5MfGU|שם=שבתאים, חסידים ומתנגדים והנהגת הקהילה היהודית במאה ה-18|זמן=5967|סוג=הרצאה}}) מדוע היא נשמעת "תומכת" בדעות של הפרנקיסטים – ממשיכי השבתאים, וענתה: "אתה חושב שאני נוטה אהדה לשבתאים? לא. אני נוטה עניין בכל קהילות ישראל במידה שווה. מעניין אותי מאוד לדעת איך כל קהילה מספרת את הסיפור שלה... שמענו רק את הסיפור של המשכילים שהם ממשיכי דרכם של המתנגדים, '''שראו בכל הקבלה והשבתאות''' אבני אופל ואבני תוהו, ואובסקורנטים ומורדי אור, ולא ראו בהם ולו נקודת זכות אחת. בני דורנו, שרואים מזווית ראיה אחרת, חושבים '''שבקבלה, ובשבתאות''', ובספרות ההיכלות ובספר הזהר, יש עוצמות תרבותיות מופלאות, וכוחות יצירה נהדרים, ובוודאי ובוודאי שאנחנו לא פוסלים אותם פסילה גורפת, אלא אנחנו לומדים בהם ומנסים להבין איך הם נוצרו, מתי הם נוצרו, על ידי מי הם נוצרו, ולמה הם נוצרו, ועל זה אני אומר במשפט אחד: ככל שכף המאזניים של ההיסטוריה נוטה לכף הסבל והאבסורדיות, ככה עולה ופורחת היצירה המיסטית לכל אורך האלף השני... יש קשר ישיר בין עוצם הסבל לעוצם ההרהורים האוטופיים. לכן חשוב למי שעוסק בהיסטוריה יהודית – שהיא ... גם היסטוריה של רדיפה וצער סבל – גם לקרוא קבלה.}} בתרבות החילונית שבתי צבי משמש גם כדמות משיחית בלתי רצויה, המייצגת את הפולחן הדתי ההלכתי היהודי, או נהייה אחר רבנים ואדמו"רים נודעים.{{הערה|[[אסף ענברי]], במאמרו {{קישור כללי|כתובת=http://inbari.co.il/newage.htm|כותרת='''סוף עונת החילונים'''|תאריך=(ספטמבר 1999)}}, מתאר את [[העידן החדש]] ("ניו אייג'"), את [[הרב שך]] מנהיג ה[[ההתנגדות לחסידות|מתנגדים]] ואת [[הרבי מליובביץ]] מנהיג תנועת [[חב"ד]] כתנועות הזויות, מחדשי תנועת השבתאות.}} לעומת זאת יש המקרבים את התפישה השבתאית לתפישה הליברלית, ורואים בה פתח לחיים חילוניים שאינם תלויים בהלכה.{{הערה|[[אלי אשד]], במאמרו על הספר 'טהירו' של שחקן התיאטרון והסופר [[אילי גורליצקי]] ({{קישור כללי|כותרת=סודות האלוהות על פי האר"י, שפינוזה, ואילי גורליצקי|כתובת=https://no666.wordpress.com/2006/04/21/סודות-האלוהות-על-פי-הארי-שפינוזה-ואיל/}}, מסביר כיצד גיבור הספר ודמויות אחרות מקבלות את תפישת השבתאות והקבלה הלוריאנית, שאינן שונות בהרבה מהגותו הארצית-מדעית של [[ברוך שפינוזה]].}}
 
בעקבות המשבר הגובר בין מדינת ישראל לממשלת [[טורקיה]] ובראשה [[טאיף ארדואן]] נחשפו האשמות אנטישמיות נפוצות בטורקיה על פיהן התמיכה ב[[מודרנה]] והמלחמה ב[[אסלאם]] בטורקיה בידי [[אטא טורק]] עם סיומה של [[מלחמת העולם הראשונה]], הייתה על רקע היותו יהודי שבתאי מכת הדונמה, ורבים בממשלות ההמשך היו אף הם מכת זו. בעקבות זאת הציבור הישראלי נחשף למאמרים ומחקרים חדשים על כת ה[[דונמה]] השבתאית בטורקיה, ברובם מאמרים אוהדים.{{הערה|[[אלי אשד]], '''מטורקיה באיבה''', חלק ראשון: {{קישור כללי|כתובת=http://www.yekum.org/2012/08/מתורכיה-באיבה-החלק-הראשון-האימפריה-הע/|כותרת=האימפריה העותומאנית החדשה?}} וחלק שני: {{קישור כללי|כתובת=http://www.yekum.org/2012/08/מתורכיה-באיבה-החלק-השני-קללת-שבתאי-צבי/|כותרת=קללתו של שבתי צבי}} (פורסמו במקור ראשון, מופיעים באתר '[[יקום תרבות]]'); {{קישור כללי|הכותב=שילה שחר|כתובת=http://allaboutjerusalem.com/he/page/כת-הדונמה-השבתאית-בתורכיה-המנהיג-שבתי-צבי-ומשיחיותו |כותרת=כת הדונמה השבתאית בטורקיה – המנהיג שבתי צבי ומשיחיותו}} (אתר 'הכל על ירושלים'). ראו שם תיעוד השיחה בין [[אליעזר בן-יהודה]] ובין אטא טורק, בה גילה לבן-יהודה על ידיעתו את השפה העברית והיותו שבתאי – המחשיב עצמו יהודי.}}
*[[אייזיק מאיר דיק]], '''שבתי צבי : דאס איז דיא שרעקליכע געשיכטע פון דעם שבתי צבי''', ווילנא, 1911, ג' ד' 8.{{הערה|אתר הספרייה הלאומית, ערך : אייזיק מאיר דיק, "שבתאי צבי"}}
*{{עוגן|שלום1957|{{צ-ספר|מחבר=[[גרשם שלום]]|שם=שבתי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו|מקום הוצאה=תל אביב|מו"ל=עם עובד|שנת הוצאה=תשי"ז-1957}}}}
* [[גרשם שלום]], '''תולדות התנועה השבתאית''': הרצאות באוניברסיטה העברית בירושלים 1940-19391939–1940, הקדימו מבוא, ערכו והביאו לדפוס [[יונתן מאיר]], [[שיניצ'י יאמאמוטו]], הוצאת מכון שוקן למדעי היהודות ו[[הוצאת שוקן]], ירושלים ותל אביב תשע"ח
*[[מאיר בניהו]], '''התנועה השבתאית ביוון''', תשל"ג-1973.
*בנימין שלמה המבורגר, '''משיחי השקר ומתנגדיהם''', 1989.

תפריט ניווט