שבע האמנויות החופשיות

שבע האמנויות החופשיות, פרנצ'סקו פזלינו, 1450

שבע האמנויות החופשיות, איור מתוך גן התענוגות מאת הראד פון לנדסברג (המאה ה-12). במרכז: סוקרטס ואפלטון.

שבע האמנויות החופשיות (לטינית: Septem artes liberales) היו מקצועות הליבה שנלמדו בבתי הספר הקתדרליים והנזיריים בימי הביניים. מקצועות אלו נחשבו לידע בסיסי והכרחי למי שרצה ללמוד מדעים גבוהים באותה תקופה.

פירוש המילה artes בהקשר זה אינו אמנות במשמעותה המודרנית כי אם "מקצוע" או "עבודה". התואר "חופשיות" נבע מהעובדה שרק אנשים חופשיים הורשו ללמוד אותן.

שבע האמנויות היו:

• שלוש הדרכים:

1. גרמטיקה
2. רטוריקה
3. לוגיקה

• ארבע הדרכים:

1. אריתמטיקה
2. גאומטריה
3. מוזיקה
4. אסטרונומיה

הטריוויום (לטינית: trivium, "שלוש הדרכים") הן שלוש אמנויות היסוד: דקדוק, רטוריקה ולוגיקה. הטריוויום היה נלמד בשנים הראשונות באוניברסיטאות ונחשב רק כהכנה ללימודים יותר מתקדמים, הקואדריוויום.

הקואדריוויום (לטינית: Quadrivium, "ארבע הדרכים") הן ארבע האמנויות המתקדמות מתוך שבע האמנויות החופשיות: אריתמטיקה, גאומטריה, מוזיקה ואסטרונומיה. הקואדריוויום נלמד לאחר סיום לימודי הטריוויום באוניברסיטאות, והוא נחשב כהכנה ללימודים מתקדמים יותר של פילוסופיה ותאולוגיה. על הקואדריוויום נאמר: ”אריתמטיקה היא חקר המספרים הטהורים, גאומטריה היא חקר המספרים במרחב, מוזיקה היא חקר המספרים בזמן, ואסטרונומיה היא חקר המספרים במרחב ובזמן.”^{[דרוש מקור]}

את התואר Baccalauréat טבעו בצרפת, שם ניתן התואר לתלמידים שסיימו את לימודי הטריוויום באוניברסיטת פריז. מאוחר יותר הפך תואר זה ל-Bachelor of arts
(בוגר אוניברסיטה), מונח המשמש עד היום כתואר ראשון במוסדות אקדמיים בישראל ובמדינות רבות אחרות.

שבע החכמות בספרות ישראל

בספרות ישראל לדורותיה נקראו שבע אומניות אלו בשם 'שבע החכמות', שאף נחשבו מייצגות את כלל גופי הידע של חכמות הגויים. לתפיסה זו תרמה העובדה כי המספר שבע הוא מספר טיפולוגי בתרבות היהודית. בהתאם לכך פורשו גם פסוקים מקראיים בהקשר לשבע חכמות אלו, כמו למשל הפסוק: "חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ, חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה" (משלי ט:א).

רבי נחמן מברסלב פירש בהתאם למספר 'שבע החכמות' גם את הפסוק (משלי, כד:טז) "כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה". לפי פירושו, הצדיק הלומד את שבע חכמות הגויים על מנת להגיע באמצעותם אל האמת, יפול מצדקתו ויכשל ברשעתו באשמתם, והדרך אל האמת הדתית היא לקום מהם, כלומר לקפוץ ולהיפטר מן החכמות אל האמונה הדתית הפשוטה.

לעומת גישתו השלילית של רבי נחמן ל'שבע החכמות', היו הוגים יהודיים שדוקא הטיפו לתלמיד החכם להשתלם בחכמות הגויים לצד חכמת התורה, ואף אלה דיברו לעיתים על לימוד 'שבע החכמות'. ידועה במיוחד האמירה המובאת בשמו של הגר"א, ולפיה לימודן של שבע החכמות מומלץ לתלמיד החכם.

ר' יעקב בן דוד פרוונצלי קרא אף הוא לתלמידי החכמים לעסוק בלימוד "שבע החכמות", וכתב: "כל חכמה מהז' חכמות המדעיות היא משובחת בעיני חכמינו ואהבו אותה אהבה גמורה. ומעולם לא תמצא בשום הגדה בעולם, לא בבבלי ולא בירושלמי ולא בשום מדרש, שגינו הם ז"ל שום חכמה".

זיהוי שבע החכמות

בזוהתם של שבע החכמות ישנם כמה גרסאות, למשל בספר קול התור מונה אותן כך:

א) חכמת החשבון התכונה והמדידה. ב) חכמת היצירה וההרכבה. ג) חכמת הרפואה והצמיחה. ד) חכמת ההגיון הדקדוק והמשפט. ה) חכמת הנגינה והקדושה. ו) חכמת התיקון והשילוב. ז) חכמת הביגו"ר (בין גשם ורוח) וכחות הנפש.

לעומת זאת פירוט יהודי קדום הרבה יותר (במאה ה14) של 'שבע החכמות' מופיע בפירושו של רבנו בחיי בן אשר על פרקי אבות (פרק ג, אות יח) ושם מנה חכמות אלו:

א) חכמת התכונה ב) חכמת המדידה ג)חכמת היצירה ד) וההרכבה ה) חכמת ההגיון ו) חכמת הנגינה ז) חכמת הביגור. ובלשון ימינו: אסטרונומיה, מתמטיקה, הנדסה, פיזיקה, לוגיקה, מוזיקה, פילוסופיה.

קישורים חיצוניים

ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.