שאפור השני – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת קטלוג כפול בין "קטגוריה:אישים שחיו במאה ה-xx" וקטגוריות בנות שלה. ראו דיון שעבר מהמזנון בשיחת קטגוריה:אישים שחיו במאה ה-18#קטגוריות. (תג)
מ סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים)
שורה 24: שורה 24:
==הערות שוליים==
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=ימין}}
{{הערות שוליים|יישור=ימין}}

{{בקרת זהויות}}
{{בקרת זהויות}}


[[קטגוריה:ילידי 309]]
[[קטגוריה:נפטרים ב-379]]
[[קטגוריה:האימפריה הסאסאנית]]
[[קטגוריה:האימפריה הסאסאנית]]
[[קטגוריה:מלכי פרס]]
[[קטגוריה:מלכי פרס]]
[[קטגוריה:ילידי 309]]
[[קטגוריה:נפטרים ב-379]]

גרסה מ־01:09, 18 בינואר 2019

מטבע עם דיוקנו של שאפור השני
לוחית כסף המציגה את שאפור השני בעת ציד

שאפור השני (בפרסית: شاپور دوم; ידוע גם בשם שבור השני) "הגדול" (309379) היה מלך פרס מהשושלת הסאסאנית לאחר מותו של הורמיזד השני.

אחר מותו של הורמיזד השני, ערבים מהדרום החלו לפלוש לערים הדרומיות של האימפריה ולבזוז אותן. הם התקיפו אפילו את מחוז פארס, מחוז לידתם של המלכים הסאסאנים. בינתיים, אצילים פרסים הרגו את בנו הבכור של הורמיזד השני, עיוורו את השני וכלאו את השלישי (שלאחר מכן נמלט לטריטוריה הרומאית). כס המלכות נשמר עבור ילדהּ של אחת מנשותיו של הורמיזד השני, שעדיין לא נולד. יש אומרים כי שאפור השני היה המלך היחיד בהיסטוריה שהומלך כבר כעובר: הכתר הונח על בטנה של אמו. הילד, שנקרא על שם שאפור, נולד כמלך. כשהיה צעיר, האימפריה נשלטה בידי אמו והאצילים. לאחר שהגיע לפרקו, הוא נטל את הכוח לידיו והוכיח את עצמו תוך זמן קצר כשליט אקטיבי ויעיל.

שאפור השני הוביל את צבאו הקטן אך הממושמע כנגד הערבים בדרום, וכך הבטיח את גבולותיה הדרומיים של האימפריה. לאחר מכן החל במסעו הראשון כנגד הרומאים במערב, שבו הפרסים לא הצליחו לכבוש שטחים נוספים. מסעות אלה הופסקו בשל פלישות נוודים בגבול המזרחי של האימפריה שאיימו על טראנסאוקסאניה, אזור אסטרטגי חשוב לשליטה על דרך המשי. לפיכך חתם שאפור על חוזה שלום עם קונסטנטיוס השני (353-361) שבו שני הצדדים הסכימו שלא להתקיף זה את זה לתקופה מסוימת.

שאפור צעד מזרחה לטראנסאוקסאניה כדי להלחם בנוודים המזרחיים. הוא ניצחם וסיפח שטחים חדשים כמחוז נוסף לאימפריה, והשלים את כיבוש האזור שהוא כיום אפגניסטן. בעקבות הכיבושים הללו, התרבות הסאסאנית גם היא התפשטה, ואמנות סאסאנית חדרה לטורקיסטאן והגיעה עד לסין. שאפור השני, יחד עם המלך הנווד גרומאטס, החל במסע שני כנגד הרומאים ב-359, והצליח לכבוש את הערים סינגארה ואמידה. בתגובה, הקיסר הרומאי יוליאנוס הכופר (361-363) פלש עמוק לתוך השטח הפרסי וניצח את כוחותיו של שאפור בקטסיפון, אך לאחר שלא הצליח לכבוש את הבירה, נהרג הקיסר תוך ניסיון נסיגה לשטח הרומאי. יורשו יוביאנוס, שנלכד בגדה המזרחית של הפרת, נאלץ להסכים לעביר את כל המחוזות שהפרסים העבירו לרומאים ב-298 וכן את סיניביס וסינגארה, על מנת להבטיח מעבר בטוח לצבאו אל מחוץ לפרס.

שאפור השני נקט במדיניות דתית קשוחה. תחת שלטונו נחתמה האווסטה, הכתבים הקדושים של הדת הזורואסטרית, כופרים נענשו ונוצרים נרדפו.[1] רדיפת הנוצרים הייתה תגובה לניצור האימפריה הרומית בידי קונסטנטינוס הגדול (324-337). על פי התלמוד, שאפור השני - בניגוד לשאפור הראשון, שהיה ידידותי כלפי יהודים - דיכא את היהודים בממלכתו, גבה מהם מסים מופרזים[2], רדף את החכמים[3], ושיכן את חייליו בערי היהודים על חשבון התושבים[4]. רדיפת היהודים הייתה בחלקה תגובה לעימותים בין-דתיים בין הנתינים היהודים והנוצרים בממלכה.[5]

בסוף שלטונו של שאפור, האימפריה הפרסית הייתה חזקה מתמיד, כשאויביה ממזרח נכנעו לה וארמניה מצויה תחת שלטון פרסי.

לפניו:
הורמיזד השני
אחריו:
ארדשיר השני

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שאפור השני בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Touraj Daryaee, “ŠĀPUR II,” Encyclopædia Iranica, online edition.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ה' עמוד ב'. לפי התיארוך, "שבור מלכא" המוזכר שם היה שאפור השני.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ו עמוד א' - אמנם לא מוזכר שם שאפור השני בשמו, אך תקופת שלטונו חופפת לזמן חייו של האמורא רבה; וכן בתלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ד עמוד ב'.
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ה' עמוד ב' ופירוש רש"י שם.
  5. ^ G. Widengren, “The Status of the Jews in the Sassanian Empire,” Iranica Antiqua 1 (1961), pp. 117-162, esp. pp. 134-138.