יאנה סודובה – הבדלי גרסאות
לקריאה נוספת |
|||
| שורה 21: | שורה 21: | ||
=== לקריאה נוספת === |
=== לקריאה נוספת === |
||
זילברשטיין, יעקב. עץ החיים שלי: סיפור ההישרדות של יעקב זילברמן. ירושלים: י.זילברשטיין, 2008. |
זילברשטיין, יעקב. ''עץ החיים שלי: סיפור ההישרדות של יעקב זילברמן''. ירושלים: י.זילברשטיין, 2008. |
||
=== הערות שוליים === |
=== הערות שוליים === |
||
גרסה מ־09:52, 25 בינואר 2019
יאנה סודובה (בצ'כית: Jana Sudova; ? - 1 בינואר 1993), חסידת אומות העולם, שהסתירה בביתה יהודים במלחמת העולם השנייה.
פעילות בתקופת השואה להצלת יהודים:
יאנה התגוררה עם בתה הפעוטה במזרח צ'כיה, בכפר בוהומין שבמחוז מורביה-שלזיה.
בתקופת השואה הגיעו לביתה של יאנה יהודים שברחו מצעדת המוות מאושויץ בינואר 1945. הם סיפרו לה שהם פרטיזנים והיא הסכימה להעניק להם מקום מסתור בעליית הגג בביתה. יאנה דאגה לצרכיהם, למרות שידעה את גודל הסכנה. בהמשך החליטו שלושה מהם להמשיך בדרכם, על אף אזהרותיה של יאנה, שחששה לגורלם. הגרמנים תפסו את השלושה והוציאו אותם להורג. יעקב זילברשטיין היה היחיד שהחליט להישאר ולהמשיך להסתתר בביתה של יאנה. כאשר גברה תדירות החיפושים של הגרמנים באיזור, יעקב מצא מקום מחבוא בתוך גזע עץ חלול, שעמד בחצר ביתה. לעתים שהה בו כ-9 שעות ברציפות. בחלוף הסכנה היה יוצא מן הגזע וחוזר לביתה של יאנה. כך נהג עד לשחרור האזור בידי הצבא האדום.[1]
לאחר המלחמה:
כעשור לאחר סיום המלחמה החליט זילברשטיין לחזור לצ'כיה ולחפש את האישה שהצילה את חייו. הוא לא ידע את שמה וגם לא זכר את שם הכפר שבו הסתתר. רק לאחר שגייס לעזרתו היסטוריון צ'כי, ופורסם מכתב בעיתון מקומי באיזור בוהומין, הצליח, באמצעות קורא, שהיה שכן באותו הכפר, ליצור קשר עם בתה של יאנה, וממנה נודע לו שיאנה כבר איננה בין החיים.[2]
הכרה והנצחה:
יאנה סודובה הוכרה ב-22 בינואר 2006 על ידי יד-ושם כחסידת אומות העולם ושמה נחקק בקיר הכבוד. בטקס השתתפו בתה של יאנה, אניקה גרלובה, וכן ניצול השואה יעקב זילברשטיין וכ-40 מבני משפחתו.[3]
בהמשך פעל זילברשטיין להנציח את זכרה של יאנה באמצעות הבאת גזע העץ החלול, אשר בו הסתתר בחצר ביתה, לישראל. הגזע הוצב בגן חסידי אומות העולם ביד-ושם.[1]
זילברשטיין פנה ב-30 לאוקטובר 2005 למנהל המדור לחסידי אומות העולם, ד"ר מרדכי פלדיאל, בבקשה להכיר גם בבתה של יאנה, אניקה גרלובה, שהייתה אז בת שלוש, כחסידת אומות העולם אך היא לא הוכרה.[4]
לקריאה נוספת
זילברשטיין, יעקב. עץ החיים שלי: סיפור ההישרדות של יעקב זילברמן. ירושלים: י.זילברשטיין, 2008.
הערות שוליים
- ^ 1 2 וינברגר אריה (עורך), "עץ החיים של יעקב", מדי חודש בחודשו 177, משרד החינוך האגף לתרבות תורנית, טבת שבט תשס"ח
- ^ אנשיל פפר, 60 שנים אחרי שהציל חיים בשואה, גזע העץ הוצב ביד ושם, הארץ, 8.10.2007
- ^ הודעה לעיתונות, יד ושם, 1 במאי 2006, תיק חסידי אומות העולם מס' 10762
- ^ מכתב מזילברשטיין לפלדיאל, יד ושם, תיק חסידי אומות העולם מס' 10762.