הטרוסקסואליות כפויה

המונח הטרוסקסואליות כפויה מתייחס לרעיון שההטרוסקסואליות היא הנחת יסוד אשר נאכפת על ידי חברה הטרונורמטיבית, כך שהטרוסקסואליות יכולה להיות מאומצת על ידי אנשים ללא קשר להעדפות המיניות האישיות שלהם. על פי ההטרונורמה, הטרוסקסואליות נתפסת כנטייה או מחויבות טבעית של שני מינים מובחנים ובלעדיים. כתוצאה, כל מי שנבדל מן הנורמליות של ההטרוסקסואליות נחשב לסוטה או מתועב. אדריאן ריץ' הכניסה את המונח לשיח הפמיניסטי והמגדרי במאמרה משנת 1980, "Compulsory Heterosexuality and Lesbian Existence" (הטרוסקסואליות כפויה והקיום הלסבי). הניסוח הראשוני של ריץ' לגבי הטרוסקסואליות כפויה כלל רק נשים, אולם גרסאות מאוחרות יותר של הרעיון כללו גם את האופן בו ההטרוסקסואליות הכפויה משפיעה על גברים. דוגמאות נפוצות כוללות את ההנחה שילדים יגדלו ויינשאו לאדם מן המין השני, שילדים צריכים לרקום חברויות עם בני מינם ולהתרחק מחברות עם המין "ההפוך", ספרי חינוך מיני שדנים באופן בלעדי בהטרוסקסואליות, המושג "יציאה מן הארון", מוסדות וארגונים דתיים וחילוניים אשר פועלים מתוך הנחה שכל החברים בהם הטרוסקסואליים, והאמונה שעדיף לאנשים להעמיד פנים שהם הטרוסקסואליים אם הם יכולים, ואף להתאמץ לשם כך, כי הטרוסקסואליות עדיפה על כל אופציה אחרת. על פי התאוריה, הטרוסקסואליות כפויה נובעת מבורות, תורמת להומופוביה על ידי הדרה לשוליים של לא-הטרוסקסואלים, וגורמת למודעות מופחתת למספר הרב של האנשים בתוך האוכלוסייה שאינם הטרוסקסואלים.

קונספט ומינוח

אדריאן ריץ', שהפכה את המונח הטרוסקסואליות כפויה לפופולרי, טוענת במאמרה כי הטרוסקסואליות היא מוסד פוליטי שצריך לבחון מחדש כדי שנשים יוכלו להימלט ממקומן המוחלש בחברה. היא טוענת שרוב הספרות הפמיניסטית עדיין פועלת תחת פרדיגמה הטרוסקסואלית כפויה, ושזו בעיה העומדת בפני הקהילה ההומוסקסואלית; שהמאמרים האקדמיים מאת תאורטיקניות וחוקרות פמיניסטיות אינם מכירים בכך שמוסדות כמו נישואים, הנחשבים לנורמליים, הם למעשה חיברות שהופנמה ושוכפלה בחברה. ריץ' טוענת גם כי ללא קשר לנטייתה המינית, כל אישה יכולה לבחור להיות לסבית. כמו כן, ריץ' רואה את ההזדהות הלסבית כרצף. היא מאמינה שכל הנשים יכולות להיות לסביות על ידי הפיכתן ל"נשים המזדהות כנשים", כלומר, נשים צריכות להתמקד בצרכים וברגשות של נשים אחרות. היא טוענת כי לנשים יש גם תשוקות אמהיות וגם מיניות, ושהן, בניגוד לגברים, מגוונות יותר ביכולותיהן לטפל באחרים בדרכים שהן לא רק מיניות. בשל טיעון זה, בין היתר, עבודתה של ריץ' ספגה ביקורת רבה. עם זאת, עבודתן של תאורטיקניות אחרות ניסתה להחיות את הטיעון הבסיסי שהעלתה ריץ' ולהתבסס עליה.

חוקרות אחרות טענו כי להטרוסקסואליות כפויה שימושים חשובים מרובים. סטיבי ג'קסון כתבה שהטרוסקסואליות כפויה כפי שניסחה אותה ריץ' "יכולה להיחשב כמבשרת של רעיון ההטרונורמטיביות", ושהיא "רוצה לשמר מורשת מוזנחת לעיתים קרובות של המושג הקודם: כי הטרוסקסואליות ממוסדת, נורמטיבית, מסדירה את אלה הנמצאים בגבולותיה ודוחקת לשוליים ומטילה סנקציות על מי שמחוץ להם. המונח 'הטרונורמטיביות' לא תמיד תופס את הרגולציה החברתית הכפולה הזו." עבודות אלו הדגישו שאנשים חשופים להטרוסקסואליות כפויה מלידה, ולכן מי שבמיעוט המיני חייבים לחקור את הבנתם את עצמם בניגוד לחברה, ושאנשים מניחים לעיתים קרובות שהם הטרוסקסואליים עד אשר יוכח אחרת. הן גם מציינות שיחד עם הקיטוב של המינים מגיעה, בהכרח, היררכיה ביניהם. וכן, על פי הטיעון, שפירוק המחסומים המלאכותיים בין המינים ימגר את הסקסיזם.

גורמים

אדריאן ריץ' טוענת כי הטרוסקסואליות מחוזקת על ידי המוסדות החברתיים. היא טוענת כי נישואים חד מיניים מחזקים הטרוסקסואליות כפויה. אם, כפי שטוענים שומרי הסף של ההטרונורמה, כדוגמת ויליאם האבילנד, נישואים הם איחוד מוכר מבחינה חברתית או חוזה משפטי בין בני זוג המחילים זכויות וחובות בינם לבין עצמם, בינם לבין ילדיהם, ובינם לבין משפחותיהם, ונישואים חד-מיניים נתפסים כתוספת שלילית למבנה חברתי/משפטי/דתי זה, אזי הקונוטציה השלילית של נישואים חד מיניים היא משום שנישואים אלה פועלים נגד הרעיון שבבסיס ההטרונורמטיביות. בספרה "The New Homonormativity: The Sexual Politics of Neoliberalism" (ההומונורמטיביות החדשה: הפוליטיקה המינית של הנאו-ליברליזם), כותבת ליסה דוגן:

"הומונורמטיביות - היא פוליטיקה שלא קוראת תיגר על מוסדות והנחות הטרונורמטיביות רווחות- כגון נישואים, והדרישה בה למונוגמיה ורבייה - אלא מתחזקת ומנציחה אותם בעוד היא מבטיחה את האפשרות של קהילה הומוסקסואלית בלתי-פוליטית, ותרבות הומואית מופרטת ודה-פוליטית המעוגנת בחיי בית וצרכנות."

[https://www.questia.com/library/journal/1G1-363688406/the-invention-of-heterosexual-culture

ב"המצאת התרבות ההטרוסקסואלית]", לואי-ז'ורז' טאן טוען כי החשיבות שמוקנית ליחסים בין גברים ונשים, והדגש על רבייה, מאפילים על "קשרים זכריים הומו-חברתיים", שלפי טענתו רווחו בימי הביניים. הוא טוען שהקונוטציות השליליות היו דווקא כלפי יחסים בין גברים ונשים לפני כן, וכי היה זה משום שיחסי מין נחשבו להפרעה לחובות רוחניות, וכי האמינו אז כי יחסים בין גברים לא יהפכו למיניים. לדברי טולמן, ספנסר, רוזן-רינוסו ופורשה, "ריץ' טענה כי הטרוסקסואליות היא פוליטית בטבעה, ולא טבעית, ושהיא משרתת את הצרכים והרצונות של גברים בתוך הפטריארכיה, ולכן דורשת צורות שונות של כפייה גברית על נשים לתחזוקתה".

גילויי כוח זכרי

לטענת ריץ', דומיננטיות גברית ונוכחותה במוסדות חברתיים היא גורם מרכזי באכיפת ההטרוסקסואליות הנשית. היא מתארת את התופעה בעזרת רשימה של "שמונה מאפיינים של כוח זכרי בחברות ארכאיות ועכשוויות":

1. מניעת המיניות שלהן מנשים כפייה של המיניות הגברית עליהן
2. כדי לפקח או לנצל את העבודה שלהם כדי לשלוט בתוצרת שלהם
3. לשלוט בהם או לגזול מהם את ילדיהם
4. כדי להגביל אותם פיזית ולמנוע את תנועתם
5. להשתמש בהם כאובייקטים בעסקאות הגבריות
6. כדי לדחוס את היצירתיות שלהם
7. כדי למנוע מהם שטחים גדולים של הידע של החברה ושל הישגים תרבותיים "

ריץ' מסכמת כי כל המאפיינים הללו תורמים לתרבות שמשכנעת נשים שמערכות יחסים הטרוסקסואליות ונישואים הם בלתי נמנעים, בין אם הם נכפים בכוח פיזי או ב"שליטה על התודעה", ובמיוחד בשילוב עם מחיקה לסבית.

מחיקה לסבית

ריץ' טוענת כי הטרוסקסואליות כפויה, כאמצעי המבטיח את הזכות הגברית לגישה פיזית, כלכלית ורגשית לנשים, מותירה שלמה את הקונבנציה החלשה נשית באמצעות מערכות הטרוסקסואליות, ואינה מאפשרת צמיחה של מיניות אלטרנטיבית הנתפסת כסוטה, כמו לסביות. ריץ' מציעה "רצף לסבי" המעודד מערכות יחסים נשיות, ללא תלות בתשוקה מינית, ורואה הטרוסקסואליות כמוסד המוטל על נשים. ריץ' רואה את ההכרה בבחירה מינית כתנאי הכרחי להעצמה נשית ולהבנה של ההתנגדות המתמשכת של נשים לגברים לאורך ההיסטוריה.

בנוסף, ריץ' מבקרת את המחקר הפמיניסטי על אי-הכללתה של לסביות כאפשרות אמיתית וטבעית עבור נשים. היא כותבת:

ההנחה שנטייתן המינית של נשים היא באופן מהותני כלפי גברים, או שהבחירה הלסבית היא לא יותר מאשר מחווה של מרירות כלפי גברים... רווחת בספרות ובמדעי החברה. יש פה גם שני נושאים נוספים. הראשון, כיצד ולמה בחירה של נשים בנשים אחרות כחברות נלהבות, שותפות לחיים, עמיתות, מאהבות, שבט, נמחצה, בוטלה, גורשה למחבוא ולמסווה; ושנית, הזנחה טוטאלית או קרובה לכך, של הקיום הלסבי במגוון רחב של כתבות, כולל במחקר ותאוריה פמיניסטיים. זה ברור שיש קשר בין הדברים.

ריץ' בוחנת את התכנים של Her Own Good: 150 Years of the Experts' Advice to Women מאת ברברה ארנרייך ודירדרה אינגליש, Toward a New Psychology of Women מאת ז'אן בייקר מילר, ו-Minotaur: Sexual Arrangements and the Human Malaise מאת ננסי Chodorow, אשר, על פי ריץ', מוצגים כטקסטים פמיניסטיים, ומניחים "שהיחסים החברתיים בין המינים מבולגנים ובעייתיים מאוד". ריץ' טוענת שהטקסטים הפמיניסטיים האלה אינם בוחנים את סוגיית ההטרוסקסואליות הכפויה או מכירים בכך שייתכן שאישה לא תבחר בהטרוסקסואליות אם היא הייתה מחוברתת בחברה שוויונית יותר.

קתלין דבלד, בספרה Dilemmas of desire: Teenage girls talk about sexuality [1], טוענת כי מחיקה לסבית יכולה להיות בעיה בתחום הבריאות. היא מציעה שהטרוסקסיזם גלום כהנחה שבשתיקה כאשר "טפסים שמטרתם להעריך סיכונים בריאותיים שואלים 'האם את פעילה מינית?' ומיד אחרי זה שואים על אמצעי מניעה". האגודה הרפואית האמריקנית קובעת כי "הומוסקסואליות שאינה מוכרת על ידי הרופא או חוסר רצון של המטופל לדווח על הנטייה המינית שלו עלולה להוביל לאי-הצגה, אבחון או טיפול בבעיות רפואיות חשובות".

תאוריה אבולוציונית

אחד המניעים המרכזיים להטרוסקסואליות כפויה הוא האבולוציה. הגישה האבולוציונית מקשרת את הערך של נטייה מינית עם רבייה. באופן אבולוציוני, כדי לקדם את המין האנושי חייבים לייצר צאצאים. מתוך הבנה בסיסית זו של הביולוגיה ננקטים צעדים נוספים המביאים לתפישה של הטרוסקסואליות כצורה ה"טבעית" של בני האדם, ולכן הופכים את ההומוסקסואליות באופן ספציפי, וכן את כל המיעוטים המיניים והמגדריים ל"לא נורמלים".

על אף שלטיעונים האבולוציוניים יש השלכות לגבי מיעוטים מיניים, הם גם משפיעים ישירות על הסטריאוטיפים של יחסים הטרוסקסואלים ובמיוחד על מושגים של גבריות. תפישות היסטוריות של גברים בתור "הציידים" מוחלים אז על ההבנה העכשווית של המין הזכרי כעליון. הצד השני של ההבנה הזאת הוא ההשפעה של תפישה זו על המין הנשי, המתואר בתור המין החלש יותר ושתפקידו העיקרי הוא לידה. אבל, הבנות אלה אינן כוללות רעיונות של מוסר, על אף שהתפישות מתורגמות כמוסר בשל אימוצם בתור ערך מרכזי בחברה.

דת

רוב הדתות, במיוחד דתות המערב, כוללות מודל בינארי של מיניות. לדוגמה, הסיפור התנ"כי לפיו אדם וחוה הם ראשיתה של האנושות. בנוסף, טקסטים ספציפיים כולל האיסור בבספר ויקרא: ”וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִיא” (ויקרא, י"ח, כ"ב). למוסדות דתיים לאורך ההיסטוריה היו קווים מנחים קפדניים בכל הנוגע לנישואין ומה שנחשב מקובל בעיני האל. תפישה דתית זו מתורגמת ישירות להטרוסקסואליות כפויה בחברה דרך ההשפעה של מנהיגי הדת, כמו גם חסידיה.

מסיבה זו הומוסקסואלים (כולל לסביות) מתקשים למצוא קבלה חברתית, בעיקר באזורים דתיים מאוד.

"אין ספק שאפליה נגד הומוסקסואלים היא צורת האפליה 'המקובלת' האחרונה. בעוד רוב האנשים כבר לא משתתפים בהתקפות גזעניות וסקסיסטיות גלויות, עדיין עבור אנשים רבים זה מקובל לתקוף הומוסקסואלים. קוראים להם בשמות גנאי, מאשימים אותם בבעיות החברה, ומשפילים אותם בשל העדפתם המינית."

בעוד מודל בינארי של מיניות יכול להיאכף, "פוריטנים רבים בניו אינגלנד הקולוניאלית האמינו שלכל בני האדם יש תשוקה הומוסקסואלית בנוסף להטרוסקסואלית, וכי נוצרי טוב צריך לכוון את התשוקה הזו למין לצורך רבייה בתוך מסגרת הנישואין." אידאולוגיה זו מתגלה בנצרות השמרנית המודרנית, כשהיא בבסיס ברעיון שמי שטולרנטי כלפי הרעיון של הומוסקסואליות מעודד יותר אנשים להיכנע לתאוותיהם ההומוסקסואליות.

סקסיסם בכוח העבודה

ריץ' מסבירה את ההשפעה של הטרוסקסואליות כפויה במקום העבודה, ונעזרת לשם כך בעבודתה של קתרין מקינון Sexual Harassment of Working Women: A Case of Sex Discrimination. מקינון טוענת כי נשים מאיישות משרות בשכר נמוך ושהסחירות המינית שלהן היא גורם במקום העבודה. מקינון מציינת כי "עבודתה [של אישה] תלויה בהעמדת פנים שהיא לא רק הטרוסקסואלית, אלא אישה הטרוסקסואלית בכל הכרוך בזה מבחינת לבוש, וההתנהלות הנשית, הכנועה, הנדרשת מנשים 'אמיתיות'". ריץ' טוענת שההתייחסות לנשים במקום העבודה הוא בעל השפעה משמעותית על ההטרוסקסואליות הכפויה בחברה. לדבריה, נשים חשות לחץ להיות הטרוסקסואלית במקום העבודה, ולחץ זה קיים גם בחברה כולה. ריץ' מתייחסת גם לעבודתה של קתלין בארי, Female Sexual Slavery, לפיה נשים מקבלות על עצמן את הדחף המיני הגברי כבלתי נמנע, ורואות את עצמן כטרף מיני, וזה משפיע על התפישה של הטרוסקסואליות כברירת מחדל טבעית, ופגיעה מינית כבלתי נמנעת. בארי מכנה את הגישה הזו "פרספקטיבה של שליטה מינית", וגורסת כי גברים מכפיפים נשים להתעללות מינית וטרור, וכי נקודת המבט של שליטה מינית גורמת לאנשים לראות את ההתעללות המינית והטרור כטבעיים ובלתי נמנעים, ולפיכך מתעלמים ממנו, ולבסוף כבר לא "מסמנים" אותו כקיים או כמשפיע.

בארי טוענת שהרציונל הזה זוכה לרומנטיזציה באמצעי התקשורת הפופולריים. ריץ' טוענת שהמצב הזה מתוחזק דרך הטרוסקסואליות כפויה.

אצל גברים

עם טביעתו, המונח הטרוסקסואליות כפויה בחן את ההטרוסקסואליות של נשים בלבד. אך עבודות מאוחרות יותר כללו דיון על האופן שבו הטרוסקסואליות מחייבת בהכרח גברים ונשים כאחד כדי לתיחזוקה, וכן שגם גברים חווים את השפעת ההטרוסקסואליות הכפויה. טולמן, ספנסר, רוזן-רינוסו ופורשה (2003) מצאו כי גברים הטרוסקסואלים דיווחו על השפעות שליליות של הטרוסקסואליות כפויה, דרך היותם מחוברתי לרדוף אחרי נשים באופן אגרסיבי ובאמצעות סוגי האינטראקציות שהחברה מאפשרת להם עם גברים אחרים. במאמר אחר, In a Different Position: Conceptualizing Female Adolescent Sexuality Development Within Compulsory Heterosexuality, משתמשת טולמן במונח "גבריות הגמונית" כדי לתאר את מערכת הנורמות וההתנהגויות השולטות בהתפתחות החברתית של זכרים. הגבריות ההגמונית משקפת את ההטרוסקסואליות הכפויה תוך דרישת התנהגויות ספציפיות מזכרים; "הנורמות הללו דורשות שגברים יכחישו את רוב הרגשות שלהם, מלבד כעס, ושיהיו קשוחים בכל עת ובכל הדרכים, יעסקו באובייקטיפיקציה של נשים ושל מין עצמו, וישתתפו ברצף האלימות נגד נשים".

הטרוסקסואליות כפויה משפיעה לרעה גם על גברים הומוסקסואלים בכך שהיא מלמדת אותם מגיל צעיר שסטרייטיות היא "נורמלית" ולכן כל דבר החורג מכך הוא סטיה. דבי אפשטיין מתארת בספרה, Silenced Sexualities in Schools and Universities כיצד סטנדרטים הטרונורמטיביים וכן הטרוסקסואליות כפויה מובילים גברים צעירים לא רק להרגיש שהם נאלצים להיראות הטרוסקסואליים, ובה בעת יכולה לגרום לאלימות נגדם אם הם סוטים מהציפיות מהם. הלן לנסקי הציעה עוד במאמרה Combating homophobia in sport and physical education שהטרוסקסואליות נאכפת בזכרים באמצעות חיקוי ודרך אלימות נגד מי שחורג. באמצעות נורמות אלה, גברים לומדים מגיל צעיר שאם הם אינם עומדים בסטנדרטים ובתקנים הטרוסקסואליים, הם מציבים את עצמם בסיכון להדרה חברתית ולאלימות פיזית נגדם.

הצטלביות עם זהויות מיעוט אחרות

כדי להבין את המורכבות של הטרוסקסואליות כפויה, מספר חוקרים הצביעו על חשיבות ההשפעה של מבנה זה על ההשפעות הדיפרנציאליות על כל האוכלוסיות, כולל מיעוטים. ב"No More Secrets, No More Lies: African American History and Compulsory Heterosexuality", מטי אודורה ריצ'רדסון דנה במורכבויות הנוספות שעומדות בפני נשים שחורות במונחים של ההטרוסקסואליות הכפויה. היא כותבת ש"כל סטייה מהנורמות החברתיות של הנישואים, הביתיות והמשפחה הגרעינית מביאה האשמות חמורות של פראיות, פתולוגיה וסטייה כלפי השחורים". היא טוענת שכקבוצה שכבר מסומנת בסטיגמה במגוון דרכים, נשים שחורות ניצבות בפני לחצים נוספים הן מהקהילות השחורות והן מהלבנות כלפי ההטרונורמטיביות. כל סטיה מן ההטרוסקסואליות מציבה נשים שחורות בסיכון מיוחד לפגיעה פיזית או להדרה חברתית.

קישורים חיצוניים

• Compulsory Heterosexuality and Lesbian Existence, by Adrienne Rich
• The Invention of Heterosexuality- Article by Louis-George Tin, Translated by Christopher E. Forth [2]