לדלג לתוכן

הבדלים בין גרסאות בדף "צליחה בצה"ל"

נוסף בית אחד ,  לפני שנתיים
[[קובץ:Maarah aZtliha.png|ממוזער|150px|תג אגד הצליחה 626 שאיגד גדוד 605, גדוד 630 וגדוד 634]]
 
אחרי [[מלחמת ששת הימים]], [[חיל ההנדסה הישראלי]] החל להתכונן לאפשרות שיצטרך לצלוח את תעלת סואץ. צה"ל ביסס את תורת הלחימה שלו בדרום על כך שצליחת התעלה תהיה מהלך מכריע שיסכל כל התקפת אויב. כבר בשנת [[1967]] החל צה"ל לחפש אמצעי גישור וצליחה שיתאימו למטרותיו. ברם, עקב סירוב של רוב מדינות המערב לספק לישראל ציוד צליחה, רכש צה"ל, ממפעל אזרחי בבריטניה [[מצוף|מצופי]] "יוניפלוט", מהם בנה חה"ן [[דוברה|דוברות]]. בנוסף, נרכשו מעודפי הצבא הבריטי עשרות גרוטאות של רכבים אמפיביים, בעלי יכולת נסיעה עצמית, ויכולת צליחה, הובלת מטען על פני המים, (באמצעות מצופי גומי מתנפחים המותקנים בדפנות), וגישור, מסוג [[תמסח (דוברה)|"ז'ילואה" (שכונו בצה"ל "תמסח")]]. חיבורם של שלושה "תמסחים" זה אל זה ופריסת המיסעות שעל סיפונם, איפשרה ליצור מעבורת במעמס של 60 טון.
ה"תמסחים" שנרכשו היו במצב מכני ירוד, ונדרש שיפוץ מקיף כדי להשמישם. לפי פרסומי צה"ל, עלות ההשקעה ליחידה, הגיעה לסך כמיליון [[לירה ישראלית|לירות ישראליות]] במחירי אותה תקופה.
מספר ה"תמסחים" ששופצו לא הספיק לגישור התעלה, ואפשר היה לעשות בהם שימוש רק כדוברות בודדות, או כמעבורות.