מונטנגרו – הבדלי גרסאות
מ הוספת קישור למלחמת אזרחים |
מנחם בן דוד (שיחה | תרומות) תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
שורה 93: | שורה 93: | ||
המדיניות הכלכלית חותרת לצמצום התלות במשק הסרבי ולהידוק הקשרים עם מדינות אירופה, מתוך שאיפה להצטרף בעתיד ל[[האיחוד האירופי|איחוד האירופי]]. |
המדיניות הכלכלית חותרת לצמצום התלות במשק הסרבי ולהידוק הקשרים עם מדינות אירופה, מתוך שאיפה להצטרף בעתיד ל[[האיחוד האירופי|איחוד האירופי]]. |
||
ענפי ה[[שירותים (כלכלה)|שירותים]] מעסיקים 68% מן העובדים (2008).{{הערה|שם=cia}} ענף ה[[תיירות]] בפרט מהווה מקור הכנסה חשוב. ב[[תעשייה]] מועסקים כ-30% מן העובדים; הענפים העיקריים הם עיבוד [[פלדה]] ו[[אלומיניום]]. ה[[חקלאות]], שעליה התבססה כלכלת מונטנגרו עד אמצע המאה ה-20, איבדה מחשיבותה. ענפי החקלאות העיקריים הם [[דגנים]], [[טבק (שיח)|טבק]], [[תפוח אדמה|תפוחי אדמה]], [[פרי הדר]], [[גפן (צמח)|כרמים]], [[זיתים]] וגידול [[צאן]]. בשנים האחרונות ישנו ניסיון לפתח את ענף התיירות במדינה. |
ענפי ה[[שירותים (כלכלה)|שירותים]] מעסיקים 68% מן העובדים (נכון לשנת 2008).{{הערה|שם=cia}} ענף ה[[תיירות]] בפרט מהווה מקור הכנסה חשוב. ב[[תעשייה]] מועסקים כ-30% מן העובדים; הענפים העיקריים הם עיבוד [[פלדה]] ו[[אלומיניום]]. ה[[חקלאות]], שעליה התבססה כלכלת מונטנגרו עד אמצע המאה ה-20, איבדה מחשיבותה. ענפי החקלאות העיקריים הם [[דגנים]], [[טבק (שיח)|טבק]], [[תפוח אדמה|תפוחי אדמה]], [[פרי הדר]], [[גפן (צמח)|כרמים]], [[זיתים]] וגידול [[צאן]]. בשנים האחרונות ישנו ניסיון לפתח את ענף התיירות במדינה. |
||
שיעור ה[[אבטלה]] עמד ב-[[2007]] על 14.7%. קיימים פערים משמעותיים ברמת הפיתוח בין אזורים שונים במדינה. |
שיעור ה[[אבטלה]] עמד ב-[[2007]] על 14.7%. קיימים פערים משמעותיים ברמת הפיתוח בין אזורים שונים במדינה. |
גרסה מ־14:14, 22 בפברואר 2019
שגיאות פרמטריות בתבנית:מדינה
פרמטרים [ ראש המדינה, תמונת סמל, שמות מנהיגים, מנהיגים, תמונת דגל, מפה מתבנית, מפה נוספת מתבנית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ תמונת מפה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
מוטו לאומי | אין | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
המנון לאומי | Oj, svijetla majska zoro | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ממשל | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
משטר | רפובליקה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ראש מדינה | נשיא מונטנגרו | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
נשיא מונטנגרו | Jakov Milatović | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ראש הרשות המבצעת | ראש ממשלת מונטנגרו | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ראש ממשלת מונטנגרו | דריטן אבאזוביץ' | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
שפה רשמית | מונטנגרית | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
עיר בירה |
פודגוריצה 42°28′N 19°17′E / 42.47°N 19.28°E (והעיר הגדולה ביותר) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
רשות מחוקקת | הפרלמנט של מונטנגרו | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
גאוגרפיה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
יבשת | אירופה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
שטח יבשתי[1] | 13,812 קמ"ר (162 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
אזור זמן | UTC +1 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
היסטוריה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
הקמה | פירוד מסרביה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
- הפירוד - הוכרזה - הוכרה |
21 במאי 2006 3 ביוני 2006 8 ביוני 2006 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ישות קודמת |
סרביה ומונטנגרו - רפובליקת מונטנגרו | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
דמוגרפיה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
אוכלוסייה[2] (הערכה 1 באפריל 2024) | 626,196 נפש (171 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
צפיפות | 45.34 נפש לקמ"ר (171 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
כלכלה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
תמ"ג[3] (2022) | 6,096 מיליון $ (162 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
תמ"ג לנפש | 9,735$ (96 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מדד הפיתוח האנושי[4] (2022) | 0.844 (50 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מדד ג'יני | 36.8 (נכון ל־2018) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מטבע | אירו (EUR) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
בנק מרכזי | הבנק המרכזי של מונטנגרו | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
שונות | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
סיומת אינטרנט | me | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
קידומת בין־לאומית | 382 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
www | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
רפובליקת מונטנגרו (במונטנגרית: Црна Гора או Crna Gora, מבוטא "צְרְנַא גוֹרַא", ⓘ?, כלומר "ההר השחור") היא מדינה קטנה והררית, השוכנת בדרום אירופה, בחלקו המערבי של הבלקן. המדינה גובלת בקרואטיה במערב, בבוסניה והרצגובינה בצפון-מערב, בסרביה בצפון-מזרח, בקוסובו במזרח, באלבניה בדרום ובים האדריאטי בדרום-מערב.
בעבר הייתה מונטנגרו מדינה עצמאית בשנים 1878–1918 תחת שלטונו של ניקולא הראשון. אחר כך הצטרפה מונטנגרו ליוגוסלביה, ולאחר שזו התפרקה בתחילת שנות התשעים, נשארה מונטנגרו רק עם סרביה באיחוד הפדרלי. בשנת 2006 פרשה מונטנגרו מהאיחוד והכריזה שוב על עצמאותה. בשנת 2017 הצטרפה מונטנגרו לברית נאט"ו.
מקור השם
פירוש שם המדינה הוא "הר שחור". בשפת המקום נקרא Crna Gora (מבוטא "צְרְנַא גוֹרַא"). השם מתייחס ליער השחור שכיסה בעבר את מדרונותיהם של האלפים הדינריים החוצים את מונטנגרו, כיום נשאר ממנו חלק קטן יחסית. סוחרים איטלקים-ונציאניים תירגמו את שם המדינה לשפה האיטלקית - Montenegro, ומאיטלקית השם הזה התפשט לשפות רבות, כולל עברית. בשפות נוספות מתורגם השם מילולית כ"הר שחור", למשל Черногория (צֶ'רְנוֹ(נַ)גוֹרִיַה) ברוסית, أَلْجَبْل أَلْأَسْوَد (אַל-גַ'בְּל אַל-אַסְוַד) בערבית, Karadağ בטורקית, Mali i Zi באלבנית, Μαυροβούνιο (מַבְרוֹבוּנִיוֹ) ביוונית ו-黑山 (heishan) בסינית.
היסטוריה
- ערך מורחב – היסטוריה של מונטנגרו
בעת העתיקה שטח מונטנגרו היה בשליטת האימפריה הרומית ולאחר מכן בשליטת האימפריה הביזנטית. במאה העשירית התגבש במקום שלטון עצמי של העמים השונים שיישבו את האזור - סלאבים, אילירים, רומאים וטורקים אבארים תחת השם דוקליה (Duklja בסרבית מודרנית, Doclea בלטינית).
החל מהמאה ה-13 האזור קיבל את השם נסיכות זטה. השליטים הצליחו לשמור על עצמאות האזור מפני פלישות של צבא האימפריה העות'מאנית וכן מפני השתלטות של סרביה השכנה. במאה ה-15 הכנסייה האורתודוקסית המקומית הפכה לגורם משמעותי בשלטון ועד אמצע המאה ה-19 במונטנגרו היה שלטון בעל אופי תאוקרטי. בשנת 1851 השליט הדתי דנילו השני עזב את תפקידו ככומר, התחתן והכריז על עצמו כנסיך ובכך הסתיימה התקופה התאוקרטית של מונטנגרו.
בשנת 1876 עמד ניקולא הראשון נסיך מונטנגרו בראש הכוחות שמרדו בשלטון האימפריה העות'מאנית. בשנת 1878 בעקבות קונגרס ברלין אושרה העצמאות של מונטנגרו ובעשורים הראשונים לעצמאותה נהנתה מונטנגרו משגשוג ויציבות. מערכת החינוך והעיתונות התרחבו במידה רבה והצבא נהנה מתמיכה וסיוע של רוסיה הצארית. למרות היותה של מונטנגרו מדינה קטנה של כרבע מליון אנשים, היא זכתה לכבוד גדול באירופה, הודות לצבאה החזק שהצליח לגבור על הצבא העות'מאני.[5]
במרץ-אפריל 1909, בתמורה להכרה בסיפוח בוסניה והרצגובינה לאימפריה האוסטרו-הונגרית, קיבלה מונטנגרו את הזכות לבנות אוניות מלחמה ושליטה מלאה בערי החוף בר ואולצין.[6]
ב-1912, כחלק מהליגה הבלקנית, מונטנגרו יצאה למלחמה נגד האימפריה העות'מאנית וכבשה שטחים נרחבים באזור מקדוניה ואת שקודרה באלבניה, אך בלחץ המעצמות נאלצה לסגת משקודרה. במלחמת העולם הראשונה שהחלה ב-1914 נכבשה בידי אוסטרו-הונגריה ולאחר המלחמה הצטרפה לסרביה ולימים הפכה לחלק מיוגוסלביה.
עם כיבושה של ממלכת יוגוסלביה בזמן מלחמת העולם השנייה, נפלה מונטנגרו לידי שליטה של איטליה הפאשיסטית. בתמיכת איטליה, ב-12 ביולי 1941 הוכרזה מדינה עצמאית על ידי סקולה דרלייביץ'. באזור התחוללה מלחמת אזרחים ורוב אוכלוסיית מונטנגרו תמכה בפרטיזנים שהתנגדו לכיבוש האיטלקי.
במונטנגרו מתקיימת זהות ייחודית אך לה גם שפה, דת והיסטוריה משותפות עם סרביה. האיחוד בין הרפובליקות שהרכיבו את יוגוסלביה התקיים לאורך מרבית ההיסטוריה של המאה ה-20 ואולם הוא סבל לעיתים מבעיות על רקע אתני ככל שהמיעוטים השונים דרשו יצוג וכוח. בשנת 1992 פרשו ארבע מתוך שש הרפובליקות שהרכיבו את יוגוסלביה, ורק סרביה ומונטנגרו המשיכו לקיים מבנה של רפובליקה פדרלית. במשאל עם שנערך באותה שנה הצביעו רוב המונטנגרים בעד המשך קיומה של יוגוסלביה כפדרציה. ב-2003 יוגוסלביה פורקה רשמית והוקם איחוד רופף בשם סרביה ומונטנגרו לתקופת המעבר עד ששתי הרפובליקות האחרונות של יוגוסלביה יחליטו האם להישאר במבנה של האיחוד או להיפרד.
ב-21 במאי 2006 נערך משאל עם שני בנוגע להחלטה האם להתנתק מסרביה ולהכריז על עצמאות. שיעור ההשתתפות במשאל העם היה גבוה: 86 אחוז. רוב המיעוטים וחלק נכבד מהבוחרים ממוצא סרבי תמכו בהשגת עצמאות. במשאל העם הושג רוב של כ-55.4% בעד ההפרדות, ובכך נסללה הדרך להתפרקות הסופית של שש הרפובליקות שהיוו בעבר את יוגוסלביה.
ב- 3 ביוני 2006 הכריזה מונטנגרו על עצמאותה ועל היפרדותה מסרביה, שקיבלה את תוצאות משאל העם באכזבה אך לא התנגדה למהלך. ב-28 ביוני 2006 התקבלה כחברה ה-192 של ארגון האומות המאוחדות. אז גם הוקם צבא מונטנגרו.
פוליטיקה ומשטר
חוקת מונטנגרו נקבעה ב-2007. המשטר במדינה הוא רפובליקה פרלמנטרית. ראש המדינה הוא נשיא, הנבחר לתקופת כהונה של חמש שנים בבחירות כלליות. בראש הרשות המבצעת עומד ראש ממשלה, הזקוק לאמון הפרלמנט כדי למלא את תפקידו, ונבחר לתקופה של ארבע שנים.
הרשות המחוקקת כוללת פרלמנט (Skupština) בן בית אחד, שחבריו נבחרים לתקופה של ארבע שנים בבחירות כלליות, בשיטה יחסית-ארצית (כלומר, המדינה כולה מהווה מחוז בחירה יחיד, בדומה לשיטה הנהוגה בישראל). מספר חברי הפרלמנט נקבע לפי מספר הבוחרים, ביחס של אחד ל-6,000. הפרלמנט הנוכחי, שנבחר בינואר 2009, מונה 81 חברים.
המערכת הפוליטית היא רב-מפלגתית. למעלה מעשר מפלגות זוכות לייצוג בפרלמנט, ומכיוון שאף מפלגה אינה מחזיקה ברוב מוחלט, נדרשת הרכבת קואליציה כדי להשיג את תמיכת הפרלמנט בממשלה. מפלגת השלטון המרכזית היא "המפלגה הדמוקרטית של הסוציאליסטים במונטנגרו" (Demokratska Partija Socijalista Crne Gore), שירשה, מבחינה ארגונית, את הסניף המונטנגרי של ליגת הקומוניסטים היוגוסלבית, מפלגת השלטון ביוגוסלביה מ-1945 ועד פירוקה.
שאלת היחסים עם אירופה מחד גיסא, ועם סרביה מאידך גיסא, היא אחת המרכזיות בפוליטיקה המונטנגרית. הקואליציה נכון לשנת 2016, שבראשה עומד ראש הממשלה מילו ג'וקאנוביץ', דוגלת בחיזוק הקשר עם האיחוד האירופי ובהצטרפות עתידית עליו. רוב המפלגות המרכזיות, הן בקואליציה והן באופוזיציה, מגדירות עצמן כמפלגות סוציאל-דמוקרטיות.
במאי 2017 התקבלה רשמית בקשתה של מונטנגרו להצטרף לארגון האמנה הצפון-אטלנטית, נאט"ו, כשברקע התנגדותה של ממשלת רוסיה וניסיון הפיכה כושל שניסתה לבצע במדינה באוקטובר 2016, וכאשר רוב המדינות החברות בנאט"ו אישררו את הצטרפותה.[7] ביוני 2017 הפכה לחברה רשמית בנאט"ו.
כלכלה
כלכלת מונטנגרו היא כלכלה מבוססת שירותים, הנמצאת במעבר מכלכלה מתוכננת שבה חולשת הממשלה על הפעילות הכלכלית, לכלכלת שוק.
לאחר שסבלה בשנות התשעים מן ההשלכות הכלכליות של פירוק יוגוסלביה, חוותה מונטנגרו צמיחה כלכלית מהירה בשנות עצמאותה הראשונות, ונהנתה מהשקעות זרות בהיקף נרחב יחסית לגודלה. התל"ג עלה מ-8,400 דולר לאדם ב-2006 לכ-10,010 ב-2008.[8] המשבר הכלכלי העולמי שפרץ ב-2008 האט את הצמיחה, התלויה בהשקעות זרות.
המדיניות הכלכלית חותרת לצמצום התלות במשק הסרבי ולהידוק הקשרים עם מדינות אירופה, מתוך שאיפה להצטרף בעתיד לאיחוד האירופי.
ענפי השירותים מעסיקים 68% מן העובדים (נכון לשנת 2008).[8] ענף התיירות בפרט מהווה מקור הכנסה חשוב. בתעשייה מועסקים כ-30% מן העובדים; הענפים העיקריים הם עיבוד פלדה ואלומיניום. החקלאות, שעליה התבססה כלכלת מונטנגרו עד אמצע המאה ה-20, איבדה מחשיבותה. ענפי החקלאות העיקריים הם דגנים, טבק, תפוחי אדמה, פרי הדר, כרמים, זיתים וגידול צאן. בשנים האחרונות ישנו ניסיון לפתח את ענף התיירות במדינה.
שיעור האבטלה עמד ב-2007 על 14.7%. קיימים פערים משמעותיים ברמת הפיתוח בין אזורים שונים במדינה.
למונטנגרו אין מטבע משלה. האירו מהווה הילך חוקי במדינה, אף שהמדינה אינה חלק מגוש האירו.
גאוגרפיה
מונטנגרו ידועה בעיקר בנופיה ההרריים, מאחר שרוב שטחה מכוסה בהרים החל בהרים לאורך הגבולות עם אלבניה וקוסובו, דרך הרי קרסט של החלק המערבי של חבל הבלקן אשר גובהם נע בין 1,000 מטר עד 2,000 מטר מעל פני הים. האזור הנמוך ביותר נמצא בעמק נהר זטה אשר מגיע ל-500 מטר מעל פני הים, והאזור הגבוה ביותר הוא פסגת בובוטוב של הרי דורמיטור המגיעה ל-2,522 מטר מעל פני הים. הרי מונטנגרו היו ההרים המושלגים ביותר מבין הרי הבלקן לאורך תקופת הקרח האחרונה.
למדינה רצועת חוף צרה באזור המערבי של המדינה לאורך הים האדריאטי ואורכו הכולל קו החוף הוא 283 ק"מ אשר נמתח מאלבניה בדרום ועד בוסניה והרצגובינה שבצפון. בצפון רצועת החוף נמצא מפרץ קוטור שהוא הפיורד הגדול ביותר בדרום אירופה. האזור מושך אליו תיירים רבים.
דמוגרפיה
במפקד אוכלוסין ב-2003 נמנו במדינה 620,145 תושבים. ע"פ הערכת ספר העובדות העולמי מ-2009 מונה האוכלוסייה כ-672,180 איש.
מוצא
מבחינה אתנית, רוב התושבים מגדירים עצמם מונטנגרים (43% במפקד של 2003) או סרבים (32%). שתי הקבוצות משתייכות למשפחת העמים הסלאביים הדרומיים, וקרובות מאד זו לזו מבחינה לשונית, תרבותית והיסטורית. ההגדרה העצמית של הנשאלים משקפת את זהותם ונתונה לבחירתם.
כ-8% מהתושבים במפקד של 2003 הגדירו עצמם כבוסנים, ועוד כ-4% כ"מוסלמים אתניים" (הגדרה שהייתה קיימת בתקופת קיומה של יוגוסלביה, והתייחסה לרוב למוסלמים ממוצא סלאבי). מיעוטים נוספים הם האלבנים (כ-5%, בעיקר בדרום-מזרח המדינה), הקרואטים (כאחוז אחד) והצוענים.
שפה
רוב התושבים מדברים בדיאלקט דרומי של סרבו-קרואטית. חוקת 2007 מכירה במונטנגרית כשפה רשמית לצד סרבית, קרואטית, בוסנית ואלבנית, אף שבמציאות שפות אלה (פרט לאלבנית) מובנות הדדית והן למעשה דיאלקטים של אותה שפה. הממסד עושה מאמצים לקבוע תקן מחייב לשפה המונטנגרית, שיהיה שונה במקצת מן התקן הסרבי.
דת
כשלושה רבעים מן התושבים הם נוצרים אורתודוקסים. רובם הגדול משתייך לכנסייה הסרבית האורתודוקסית, פרט לכמה רבבות המשתייכים לכנסייה מונטנגרית נפרדת. כ-4 אחוזים מן התושבים הם נוצרים קתולים.
המיעוט הדתי הגדול ביותר הוא המוסלמים הסונים, המונים כ-18 אחוזים מן האוכלוסייה. מבחינה אתנית, רוב המוסלמים הם סלאבים (בוסנים או מונטנגרים) ומיעוטם - כ-5% מכלל האוכלוסייה - אלבנים.
קהילה יהודית
בשנת 2011 (תשע"א) הוקמו מוסדות הקהילה היהודית של מונטנגרו ביוזמת הרב יואל קפלן, הרב הראשי לאלבניה שפועל להחייאת החיים היהודים במדינות הבלקן. בביקורה של משלחת הארגון מרכז רבני אירופה עליה נמנה גם הרב הראשי לישראל יונה מצגר, הביעו ראשי השלטון תמיכה בהקמת מוסדות הקהילה היהודית. לנשיא הקהילה מונה יאשה (יעקב) אלפנדרי.
ב-31 בינואר 2012 נחתם הסכם היסטורי בין הקהילה היהודית של מונטנגרו לבין מדינת מונטנגרו. ראש הממשלה איגור לוקשיץ' חתם על ההסכם המסדיר את מעמד היהודים במונטנגרו כמיעוט מוכר ושווה זכויות. על ההסכם מצדה של הקהילה חתם נשיא הקהילה מר יאשה (יעקב) אלפנדרי.
בשנת 2017 נפתח ביוזמת הקהילה וחב"ד העולמית בית חב"ד המעניק שירותים לקהילה ולמטיילים יהודיים בראשות הרב אריה איידלקופ,
הרב איידלקופ מונה לרב המדינה.[9]
כמו כן פתח הרב איידלקופ את גוף הכשרות היחיד הקיים במדינה ביחד עם קיינטריג המספק אוכל כשר לקהילה היהודית ולמטיילים הרבים
ראו גם
קישורים חיצוניים
סרט על תולדות מונטנגריו, נופיה והעיר צטיניה
- מונטנגרו, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
- דוח הבנק העולמי על כלכלת מונטנגרו, 2005
- אתר קונסולית הכבוד של מונטנגרו בישראל, 2009
- רונן חסון, מונטנגרו: טיול בהרים השחורים בצבעי שלכת, באתר ynet, 14 בספטמבר 2011
- שירי הדר, מונטנגרו בת 10: הכוכבת הצעירה של אירופה, באתר ynet, 21 במאי 2016
- נמרוד מישאל, אפקט הפרפר: החופים שאירופה עוד לא הרסה, באתר וואלה!, 24 במאי 2018
- משה גלעד, טיול במונטנגרו: ארץ ההרים השחורים והמים הכחולים, באתר הארץ, 11 ביוני 2018
- שירי הדר, MUST: המקומות שחובה לראות במונטנגרו, באתר ynet, 14 ביוני 2018
הערות שוליים
- ^ דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-28 במאי 2021
- ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך אתר Worldometer
- ^ דירוג תמ"ג - מתוך אתר הבנק העולמי, כפי שפורסם ב-1 ביולי 2023
- ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2022 בדו"ח שפורסם ב-2024 על ידי אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
- ^ הר שחור, הצבי, 8 ביוני 1910
- ^ הרשחור, הצבי, 15 באפריל 1909
- ^ אנדרו היגינס, ניו יורק טיימס, מונטנגרו: חשפנו את פרטי המזימה הרוסית לבצע הפיכה ביום הבחירות, באתר הארץ, 27 בנובמבר 2016
- ^ 1 2 ספר העובדות העולמי
- ^ Detalji, www.minmanj.gov.me
מדינות אירופה | ||
---|---|---|
מדינות ריבוניות | אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן 1 • איטליה • איסלנד • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה 2 • בולגריה • בלגיה • בלארוס • בוסניה והרצגובינה • גאורגיה 1 • גרמניה • דנמרק • הולנד • הונגריה • הממלכה המאוחדת • הרפובליקה הצ'כית • ותיקן • טורקיה 1 • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונקו • מונטנגרו • מלטה • מקדוניה הצפונית • נורווגיה • סן מרינו • סלובניה • סלובקיה • ספרד • סרביה • פולין • פורטוגל • פינלנד • צרפת • קזחסטן 1 • קפריסין 2 • קרואטיה • רומניה • רוסיה 1 • שוודיה • שווייץ | |
חבלי ארץ "לא מוכרים" | אבחזיה • דרום אוסטיה • טרנסניסטריה • קוסובו • צפון קפריסין 2 | |
שטחים תלויים | אולנד • אקרוטירי ודקליה 2 • איי פארו • גיברלטר • גגאוזיה • גרנזי • יאן מאיין • ג'רזי • האי מאן • סבאלברד | |
הערות | 1 חלק משטח המדינה נמצא באסיה. 2 מבחינה גאוגרפית נמצאת באסיה, אך נחשבת חלק מאירופה מסיבות היסטוריות. |
מדינות הבלקן | ||
---|---|---|
|
מדינות ואזורים לחופי הים התיכון | ||
---|---|---|
מדינות ריבוניות | איטליה • אלבניה • אלג'יריה • בוסניה והרצגובינה • טורקיה • יוון • ישראל • לבנון • לוב • מונקו • מונטנגרו • מלטה • מצרים • מרוקו • סוריה • סלובניה • ספרד • צרפת • קפריסין • קרואטיה • תוניסיה | |
טריטוריות חסות של הממלכה המאוחדת | אקרוטירי ודקליה • גיברלטר | |
טריטוריות לא עצמאיות | הרשות הפלסטינית • צפון קפריסין |
מדינות וטריטוריות סלאביות | ||
---|---|---|
|