זריקת רעל

זריקת רעל או "זריקה קטלנית", היא שיטה חדשה יחסית של הוצאה להורג, הנחשבת לעונש מוות "הומניטרי". שיטה זו באה לכאורה להחליף שיטות המתה הגורמות סבל רב, כאב ופחד למוצא להורג. ההוצאה להורג נעשית באמצעות הזרקת עירוי המכיל תרכובות שבה שילוב משולש של חומרים במינון גבוה: חומר הרדמה, חומר לשיתוק השרירים ורעל. התרכובת זורמת בכלי הדם של המוצא להורג ובאופן זה מביאה למותו. עלותה המשוערת של זריקת רעל המשמשת להוצאה להורג אחת יקרה משיטות אחרות.

השיטה משמשת בעיקר ברוב מדינות ארצות הברית. המוצא להורג הראשון שהומת בדרך זו היה צ'ארלס ברוקס ג'וניור. גזר דינו בוצע ב-7 בדצמבר 1982.

הצגת דפוס השימוש של מדינות בארצות הברית בזריקת רעל

  מדינות שמשתמשות בשיטה זו בלבד.

  מדינות שמשתשות בשיטה זו כשיטה עיקרית אך גם בשיטה נוספת כשיטה משנית

  מדינות שמשתמשות בשיטה זו כשיטה משנית

  מדינות שהשתמשו בשיטה זו בעבר, אך אינן משתמשות בשיטה זו עוד

  מדינות שלא השתמשו בשיטה זו מעולם

חדר הוצאה להורג

השיטה

הנידון למוות נאזק לאלונקה בשכיבה ומחובר אליו מכשיר א.ק.ג. על מנת לפקח על כך שהמוות התבצע. כהכנה לעירוי, לאחר חיטוי מקומי, מוחדרת לוריד באמת ידו מחט עבה בציפוי פלסטיק ("ונפלון"). לעיתים גם לזרוע השנייה מוחדר צינור המשמש כגיבוי במקרה של תקלה בצינור העירוי העיקרי. עם קבלת הודעה המאשרת להתחיל בביצוע ההמתה, מפעיל הסגל הממונה על התהליך את המתג המזרים את העירוי הקטלני אל מחזור דמו של הנידון למוות. מתקן העירוי בנוי כמעין שלוש מבחנות, בכל אחת מהן תמיסה שונה. אופן ביצוע ההמתה נעשה בשלושה שלבים:

1. זריקת הרדמה
2. זריקת שיתוק
3. זריקת מוות

התרכובות הכימיות

בזה אחר זה ניתנים שלושת הסמים בזריקה לתוך הווריד באופן איטי:

• תיופנטל סודיום (נתרן) (נקרא גם סודיום פנטוטל) - משמש להרגעה. סמי הרגעה גורמים לירידה בעירנות וההכרה של האדם עד כדי הרדמות.

מחקרים הראו כי לעיתים הכמות המוזרקת ממרכיב כימי זה קטנה, ובמצב זה אינה גורמת לאיבוד הכרה, אלא למצב של "עירפול" בלבד בו הנידון למוות מודע לסביבתו ויכול להרגיש לחלוטין בקורה לו לרבות כאב חזק הנובע מצריבת כלי הדם בזמן ההזרקה.^{[דרוש מקור]} למרות ערעורים רבים בנושא זה החליט בית המשפט העליון בארצות הברית על כך שההליך חוקי.

• פנקורוניום ברומידי - המשתק את מערכת השרירים ומערכת הנשימה. כשישנו מצב של רפיון השרירים, הנידון למוות אף אינו יכול לצעוק בקול רם.
• פוטסיום כלוריד (אשלגן כלורי) - המפסיק את פעולת הלב, וכך גורם למוות.

בדרך כלל גורמת זריקת רעל לשינוי גוון העיניים והעור לצהבהב ולעיתים אף להקאה. זמן ההוצאה להורג בזריקת הרעל נמשך בדרך כלל כשבע דקות, אך לעיתים יכול התהליך להמשך אף עד לשעתיים.

לאחר ההכרזה על שעת מותו של הנידון למוות נשלחת גופתו לנתיחה שלאחר המוות.

גישת הרפואה לזריקות רעל

לכאורה, החדרת העירוי וקביעת המוות הם עיסוק רפואי, אך הממסד הרפואי מתנגד בתוקף להשתתפותם של רופאים בתהליכי הוצאה להורג. זאת עקב ה"קו המנחה" בשבועת היפוקרטס, כי על פי כללי האתיקה הרפואית, תפקיד הרופא הוא לעזור לשפר את בריאותו של האדם ולא לעסוק בהמתתו.

ביקורת ודיון על זריקת הרעל

ההוצאה להורג בזריקת רעל מעלה עניין רב ותהיות בקרב מגזרים שונים. ארגונים לזכויות האדם מתנגדים ומפגינים בנחרצות כנגד הוצאה להורג בדרך זו בפרט וכנגד הוצאות להורג בכלל.

בשנת 2006 בלבד, הוצאו להורג בזריקת הרעל 53 נידונים למוות בארצות הברית, ואילו בשנת 2007 בוצע גזר דינם של 42 אסירים שנידונו לעונש מוות בשיטה זו. בראשית העשור השני של המאה ה-21, ממתינים לביצוע הריגתם מעל לשלושת אלפים אסירים רק בארצות הברית.

בשנת 2010 התעורר דיון בארצות הברית כי ייתכן ששתי הזריקות הראשונות הניתנות לנידונים למוות ומטרתן להרדים לשתק ולמנוע כאב אינן יעילות. נוירולוגים ורופאים אחרים העוסקים בנושא סברו כי ייתכן והאסירים המקבלים את הזריקות מרגישים כאב וסבל מסוים עם קבלת הזריקה השנייה והשלישית, וכי הזריקה השנייה שמטרתה לשתק את מערכת השרירים אינה גורמת לאובדן תחושת כאב אלא רק גורמת לחוסר יכולת להגיב לכאב. עם התעוררות הדיון מספר ארגוני זכויות האדם טענו כי מקורה של הזריקה הוא בגרמניה הנאצית והשימוש בה כדרך הוצאה להורג מעביר את האסיר סבל וכאב רב והיא איננה הומנית. כתוצאה מהתעוררות הדיון, מספר רב של אסירים בארצות הברית ערערו על גזר דינם וביקשו שהוא יבוצע בדרך אחרת, ברוב המקרים דחו בתי המשפט בארצות הברית את הערעור בטענה שמטרתו לדחות את מועד ההוצאה להורג.

בפסיקת בתי המשפט

בפסק דין שניתן בבית המשפט הפדרלי בקליפורניה על ידי השופט ג'רמי פוגל נקבע, כי "היישום של זריקת רעל הוא פגום, אך ניתן לתיקון" והרעל גורם לכאב שניתן לכנותו "עונש אכזרי ויוצא דופן". ב-2006 ניתן פסק דין דומה בבית משפט פדרלי במיזורי, שקבע כי עונש מוות בזריקת רעל נוגד את החוקה. בית המשפט העליון של ארצות הברית לא פסל הוצאה להורג באמצעות זריקת רעל (כמו גם באמצעים אחרים, כגון הכיסא החשמלי, ירייה, תלייה או תא הגזים) אך לא דן בסוגיית הכאב הכרוך בהוצאה להורג בדרך זו.

קולנוע

השימוש בזריקת הרעל מופיע בסרטי קולנוע עלילתיים רבים. דוגמאות לכך:

• "פשע אמיתי", בו מגלם קלינט איסטווד עיתונאי המגלה שאסיר הנידון למוות באשמת רצח הוא חף מפשע ומנסה להוכיח את חפותו.
• "החיים של דייוויד גייל", בו מגלם קווין ספייסי פרופסור לפילוסופיה הפועל נחרצות לביטול עונש המוות, אך נידון לעונש מוות בזריקת רעל בעצמו.
• "אזרח שומר חוק" בכיכובם של ג'יימי פוקס וג'רארד באטלר, בו מתבצעת חבלה במינון הזריקות - דבר הגורם עינוי לנידון למוות.
• "גבר מת מהלך" בו מגלם שון פן מגלם אסיר אשר נידון למוות ונזירה אשר מגלמת סוזן סרנדון מנסה לגרום לו להתחרט על מעשיו.

כמו כן ישנם סרטים תיעודיים רבים העוסקים בנושא.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא זריקת רעל בוויקישיתוף

• מחקר: נידונים למוות מודעים לקורה להם, באתר nana10‏, 17 באפריל 2005
• הוצא להורג ומת לאחר חצי שעה, באתר nrg‏, 16 בדצמבר 2006
• ניו יורק טיימס, סיום השעיית ההוצאה להורג בזריקת רעל, באתר הארץ, 5 במאי 2008
• וייטנאם: סם ההריגה אזל, מאות עונשי מוות נדחו עד להודעה חדשה, באתר nana10‏, 29 במאי 2012
• אד פילקינגטון, הרשויות בארה"ב מאלתרות הוצאות להורג, באתר הארץ, 18 בינואר 2014